מאן-דהו הראה לי פלאייר של ארגון בחגוי הסלע תחת הכותרת "ה'צמח צדק' מלובאוויטש כתב לאסור פאה נכרית!". הייתכן?
האם מותר בשבת לפתוח אריזות ניילון שבהם עטופים סכו"ם וצלחות חד פעמיות? האם ישנן אריזות שיש בעיה בפתיחתן בשבת?
יהודי שמביא לסעודת מצוה מאכלים שהוכנו בביתו, ואומר "שהכל כשר למהדרין", האם ניתן לסמוך על דבריו?
א. האם מותר ללמד גויים תורה? ב. ומה אם מלמד ליהודים וביניהם יושב גוי ומקשיב? ג. גוי שרוצה להתגייר האם מותר ללמדו ללא הגבלה?
מוסך שמציע ללקוחותיו חלקי חילוף לרכב במחירים מצחיקים שאינם קיימים בשוק, כך שברור ללא ספק שהחלקים מגיעים מרכבים גנובים, האם מותר לתקן רכב במוסך כזה?
אני אמא לילדים קטנים ומנסה להתפלל כל יום ברכות בבוקר, קרבן תמיד ואז מ״שמע״ עד סוף שמונה עשרה. לפעמים אני מספיקה רק "שמע", ואת העמידה יותר מאוחר ביום, בצהריים או אפילו ב-4, או 5. האם זה בסדר או ממש לא בסדר? ואם בסדר, האם עלי להתפלל ״אמת ויציב״ עד ״גאל ישראל״ או לא, כי זה כבר זמן של מנחה?
זמן שמונה עשרה של תפילת שחרית, בין לנשים ובין לגברים, הוא לכל המאוחר עד חצות היום. מי שבשגגה או מחמת אילוץ לא התפללה שמונה עשרה של שחרית לפני חצות, תמתין עד כחצי שעה (זמנית[1]) אחרי חצות שאז מתחיל זמן תפילת מנחה, ותתפלל פעמיים שמונה עשרה – פעם ראשונה לשם תפילת מנחה, ופעם שנייה לשם תשלומי שחרית[2].
את ברכת "אמת ויציב" ניתן לומר כל היום[3]. וכדאי לאומרה לפני שמונה עשרה השני של תשלומי שחרית – כדי לסמוך גאולה (ברכת גאל ישראל) לתפילה[4].
[1] שיעור חצי שעה זמנית נע בין 25 דקות ל-35 דקות, תלוי בעונות השנה.
[2] שו"ע רבינו הזקן סי' פט ס"ב: "אחר חצות מיד, כיון שהגיע כבר זמן תפלת המנחה, אעפ"י שאינו יכול להתפלל מנחה עד אחר חצי שעה אחר חצות זהו משום שרוב בני אדם (אינם בקיאים) לכוין השעות כל כך אבל באמת זמנה מתחיל מיד אחר חצות, לפיכך אין לו תשלומין עוד לתפלת השחר אלא א"כ טעה או נאנס ולא התפלל אותה בזמנה. וגם בטעות או אונס אין לו תשלומין אלא להתפלל מנחה שתים, כלומר שמתחלה יתפלל מנחה שהוא חובת שעה ואז כיון שהוא עסוק בתפלה חוזר ומשלים מה שטעה בתפלותיו כמו שיתבאר בסימן ק"ח, לפיכך צריך להמתין חצי שעה אחר חצות כדי להתפלל מנחה תחלה ואח"כ יחזור להתפלל לשם תשלומין של שחרית ואם הפך לא יצא כמו שיתבאר שם".
[3] בשוע"ר סי' נח ס"י כתב: "אף על פי שזמנה נמשך עד סוף שעה ג' אם עברה שעה ג' ולא קראה קוראה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום כדין תפלת השחר שהיא עד שליש היום ואין לו שכר על קריאתה אלא כקורא בתורה אבל לא כמי שקוראה בזמנה שאז שכרו גדול מהעוסק בתורה כל היום אפילו שלא בשעת קריאת שמע ותפלה ואם עברה שעה ד' ולא קראה שוב אינו יכול לקרותה עם ברכותיה אבל בלא ברכותיה יכול לקרותה כל היום וטוב שיקראנה כדי לקבל עליו עול מלכות שמים (ויש אומרים שיכול לקרותה כל היום בברכותיה והעיקר כסברא הראשונה)". ומעשה רב שהרבי התפלל בציבור גם אחרי "שעה ד'" ואמר ברכות קריאת שמע, והיינו כדברי דעת ה"ויש אומרים" שמביא אדמו"ר הזקן.
[4] ראה שוע"ר סי' ע ס"א: "נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע כו', ומכל מקום נכון הוא ללמדם שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ויקראו לפחות פסוק ראשון, וכן פטורין מברכות קריאת שמע שיש להם ג"כ זמן קבוע כו', ומכל מקום חייבין בזכירת יציאת מצרים שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא שמצותה ביום ובלילה, לפיכך יש להם לברך הברכה שנתקנה על יציאת מצרים שהוא אמת ויציב, וכיון שהם חייבים בתפלת י"ח כמו שיתבאר בסי' ק"ו יש להם ג"כ לסמוך גאולה לתפלה".
