זכויות יוצרים בתוכנות שהופצו באינטרנט – ב

שאלה:

תודה על התשובה בעניין "זכויות יוצרים בתוכנות שהופצו באינטרנט – א" *

להלן הערות לפי סדר התשובה:

א. מש"כ כת"ר: "ובכן, בשונה מארנק לדוגמה שנפל ל"זוטו של ים" – שמבחינה טבעית סופו לרדת לטמיון ולכן חזקה שהבעלים מתייאש ממנו – ה'תשלום' עבור השימוש בעותקי היצירה שהופצה באינטרנט אינו בחזקת אבדון טבעי, שהרי הוא תלוי ועומד בבחירתו החופשית של כל משתמש ומשתמש" –

עיין בשו"ע סי' קפא ס"א דשיירא שהיתה הולכת במדבר, ועמד עליה גייס וטרפה, אם אינם יכולים להציל מידם, ועמד אחד מהם והציל, הציל לעצמו. וכ' שם הנתיבות דהא דמשמע מהסמ"ע דמהני מדין יאוש אע"ג דליכא שינוי רשות, זהו משום דהתם גרע טפי, דדדינו כזוטו של ים "וכהפקר גמור הוא". ומוכח דאפילו כשהדבר תלוי בבחירתם החופשית של השודדים, מ"מ הווה זוטו של ים ומותר לזכות בה.

ב. מש"כ שהבעלים לא מתייאשים –

הרי באם יש כאן דין זוטו של ים – אין משגיחין במה שהבעלים אומרים שאינם מתיאשים (שוע"ר הל' גזילה סי"ט).

ג. מש"כ שדין "זוטו של ים" נאמר על רכוש שאבד לבעליו, ואין ללמוד מכך לרכוש שנגזל מבעליו –

ראה מש"כ לעיל ס"א.

תשובה:


  1. לכאורה אין מקום לדמות מצב של: (א) חבורת לסטים, (ב) המצויים באמצע מעשה השוד, (ג) של רכוש מסוים, (ד) אי אפשר להציל מהם את הרכוש הזה, למצב של: (א) כלל ציבור הגולשים באינטרנט, (ב) הנתקלים באפשרות הורדה של יצירות שיש עליהן זכויות יוצרים, (ג) רק חלקם נכשלים ומשתמשים בלי לשלם (לדוגמה: בארה"ב רק כ-20 אחוז מהמשתמשים), (ד) היוצר ממשיך למכור את יצירתו ומוכיח במעשיו שאינו מתייאש מלהרויח עליה מאנשים אחרים. במצב הראשון – אין שום ספק שהבעלים מתייאש מהרכוש המסוים הנשדד והולך כאשר אין לאל ידו להצילו. לעומת זאת במצב השני – לא ברור כלל שהיוצר מתייאש מהתשלום שמגיע לו ממך וממני.

  2. מאחר ואין כאן חזקת ייאוש – ממילא אין כאן דין זוטו של ים. (ואינו דומה למקרה שיש חזקת ייאוש שאז לא מועיל שצווח שאינו מתייאש כי "בטלה דעתו אצל כל אדם").

  3. מה שכתב הנתיבות בסי' קפא ביאורים ס"ק א שיש דין זוטו של ים גם ב"גייס" ולא רק ב"אבידה", הנה להלן בסי' שסא ביאורים ס"ק ב ביאר דבריו שזהו משום שבגייס הבעלים מתייאשים עוד לפני שנטלו הליסטים ("שנתיאשו מפני שראו ליסטים וגייס באין"), ולכן דינו כאבידה שיש בה דין זוטו של ים ("ויאוש זה הוי ממש כמו יאוש דאבידה דהא נתיאש קודם שבא ליד הגזלן"), משא"כ כאשר הייאוש בא לאחר הגזילה. עיי"ש. בנידון דידן, גם אם היוצר אכן התייאש מלהרויח עוד על יצירתו, הרי זה רק לאחרי וכתוצאה מההעתקות הפיראטיות שכבר נעשו באיסור גזל, לכן אין ללמוד לזה מדברי הנתיבות גבי גייס.


מקורות: