א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
בקשר למאמר שהתפרסם ב-COL* בנושא העתקת תוכנות, בהערה 14 נכתב: "בנדון דידן, המושגים 'להציל' ו'יאוש' אינם מתייחסים לעותק המסוים של היצירה המצוי ביד פלוני או אלמוני, אלא לכללות הרווח שמצפה הבעלים להרויח ממכירתה".
והנה לא נתבאר מקור או טעם לכך – מדוע אין מתייחסים לעותק המסויים שביד פלוני ומדוע לא נאמר באמת שאף שבנוגע לעיקר הזכות על ה"רעיון" יש לבעלים אפשרות להציל, מ"מ שימושים והנאות פרטיים שנעשים בבית ואין לבעלים אפשרות לדעת עליהם ולהצילם – יהיו מותרים מדין "זוטו של ים"?
הרי היוצר אינו מחפש להשיג בחזרה את 'עותקי היצירה' שהורידו פלוני ואלמוני מהאינטרנט. הוא מצפה שאותם פלוני ואלמוני ינהגו ביושר וישלמו עבור השימוש ביצירתו.
ובכן, בשונה מארנק לדוגמה שנפל ל"זוטו של ים" – שמבחינה טבעית סופו לרדת לטמיון ולכן חזקה שהבעלים מתייאש ממנו – ה'תשלום' עבור השימוש בעותקי היצירה שהופצה באינטרנט אינו בחזקת אבדון טבעי, שהרי הוא תלוי ועומד בבחירתו החופשית של כל משתמש ומשתמש – האם לנהוג בעבריינות וחוסר מוסריות ולהשתמש בחינם ביצירה ועמל-כפיו של חבירו תוך פגיעה בכיסו, או לנהוג בצדק והגינות ולשלם על השימוש ברכוש חבירו. על כן, עצם העובדה שהיוצר: א. ממשיך למכור את יצירתו להמונים, ב. עושה השתדלות לאתר את העבריינים שפגעו בזכויותיו ולהעמידם לדין (ומעשים בכל יום ברחבי תבל שמפירי זכויות יוצרים, הן חברות והן משתמשים פרטיים, מועמדים לדין ע"י בעלי הזכויות ונקנסים בקנסות גבוהים) – מוכיחה שאין כאן ייאוש, ועל כל פנים חזקת ייאוש ודאי אין כאן[1].
מלבד זאת, בהמשך ההערה הנ"ל צויין שדין "זוטו של ים" נאמר על רכוש שאבד לבעליו, ואין ללמוד מכך לרכוש שנגזל מבעליו.
* זכויות יוצרים האם מותר להעתיק קבצי שמע וצפיה
[1] וראה עוד ספר זכרון ויען שמואל חי"ג עמ' ערה: "יש לחלק דהכא כל אחד שמוריד מהאתר הוא גונב מחדש גנבה חדשה, ולא את החפץ שבלאו הכי היה עומד להטבע".
כיוצא בזה כתב הרב רא"ם הכהן בגליון 'שבת בשבתו' 1603 עמ' 5: "לענ"ד הורדת תוכנות מהאינטרנט אינה דומה לדין 'זוטו של ים'. 'זוטו של ים' מתייחס לאבדה שאבודה הן לבעלים והן לכל אדם, ולכן אע"פ שהבעלים אומרים שהם אינם מתייאשים ממנה, מותר למוצא האבדה לקחתה. ברם במקרה דנן אין מדובר ב'חפצא' של אבדה מוחלטת ובעלים העומד חסר אונים, אלא באפשרות הנתונה ביד כל אדם – לגזול ולעבור על התקנה אם לאו. מכיוון שהדבר נתון בידי כל אחד ואחד צריך לדמות את האינטרנט לאבדה המצויה בידי אנשים רבים. במקרה כזה אם מורי ההוראה יורו לשלם עבור השימוש בתוכנות ממילא בעלי הזכויות לא יתייאשו מ'אנשי אמנה' וביחס אליהם אין לאינטרנט דין 'זוטו של ים'. בהקשר זה יש להעיר כי ודאי שבנוגע לתוכנות וסרטים אי אפשר לומר שהבעלים 'התייאשו' שכן פעילותם היומיומית, במישור המשפטי והציבורי כאחד, כנגד הפרת זכויות היוצרים מעידה על ההפך".
