אני בתהליך של שידוכים, ורציתי לשאול לגבי חיי נישואין:
- האם תפקיד החינוך והדרכת הילדים הן לתורה והן להתנהגות ודרך ארץ, וכן ליעץ ולעזור לילדים להתמודד עם חברים וכו' של הילדים הוא מוטל רק על האמא או בעיקר על האמא או גם על האבא, והאם זה נחשב ביטול תורה לאבא להתעסק כל יום זמן מסויים עם הילדים?
- האם אשה שמרגישה נפשית שהיא צריכה להקדיש כל יום זמן ללמוד תורה וחסידות (היא רגילה ללמוד לבד או בחברותא) וזה נותן לה כח לעמוד על המצוות ולרכוש השקפות נכונות ויראת שמים (בערך שעתיים שלוש ביום), האם זה צריך להיות בעי'ה בשלום בית? האם זו זכותה. וכן האם האשה צריכה לסכם בתהליך השידוך שזהו רצונה?
- האם אשה שנעזרת באופן יומיומי במטפלת ששומרת על התינוק- בכמות שעות סבירות לדוג' 5 שעות בבוקר – האם זה חסרון בחינוך הילדים? האם התורה דורשת מאשה שתהי'ה 24 שעות עם הילדים? אם אשה מרגישה שאם היא תקדיש לילדים כל יום חצי יום לדוג' ואז תוכל לעשות זאת ביתר מסירות ושמחה, האם זו זכותה?