זכויות האישה בנישואין וחינוך הילדים

שאלה:

אני בתהליך של שידוכים, ורציתי לשאול לגבי חיי נישואין:

  1. האם תפקיד החינוך והדרכת הילדים הן לתורה והן להתנהגות ודרך ארץ, וכן ליעץ ולעזור לילדים להתמודד עם חברים וכו' של הילדים הוא מוטל רק על האמא או בעיקר על האמא או גם על האבא, והאם זה נחשב ביטול תורה לאבא להתעסק כל יום זמן מסויים עם הילדים?
  2. האם אשה שמרגישה נפשית שהיא צריכה להקדיש כל יום זמן ללמוד תורה וחסידות (היא רגילה ללמוד לבד או בחברותא) וזה נותן לה כח לעמוד על המצוות ולרכוש השקפות נכונות ויראת שמים (בערך שעתיים שלוש ביום), האם זה צריך להיות בעי'ה בשלום בית? האם זו זכותה. וכן האם האשה צריכה לסכם בתהליך השידוך שזהו רצונה?
  3. האם אשה שנעזרת באופן יומיומי במטפלת ששומרת על התינוק- בכמות שעות סבירות לדוג' 5 שעות בבוקר – האם זה חסרון בחינוך הילדים? האם התורה דורשת מאשה שתהי'ה 24 שעות עם הילדים? אם אשה מרגישה שאם היא תקדיש לילדים כל יום חצי יום לדוג' ואז תוכל לעשות זאת ביתר מסירות ושמחה, האם זו זכותה?

תשובה:

בענין ההשקעה בחינוך הילדים, זהו חוב גמור על כל יהודי, בין איש ובין אישה[1]. וכידוע פתגם כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב[2]: "חוב גמור על כל אחד מישראל לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים".


בענין עיסוק של אישה נשואה בלימוד תורה וכדומה, מול העיסוק בצרכי הבית, ברמה העקרונית עליה לזכור מה שכתבו הראשונים כמלאכים[3] שהסיבה שהקב"ה פטר את הנשים מקיום מצוות עשה שהזמן גרמא היא בכדי שתהיינה פנויות להתעסק בצרכי הבעל והבית והילדים, כלומר הקב"ה בכבודו ובעצמו מצפה מאישה יהודיה להיות מסורה ונתונה לכל לראש למטרה קדושה זו.


ברמה הפרטית, יש להתייעץ עם המשפיעה.


מקורות:

[1] וראה שערי חינוך עמ' מו, מתורת מנחם התוועדויות ח"ג עמ' 432, בשם השל"ה הקדוש שער האותיות (מד, א) "שהנשים מצוות על תוכחת בניהם כמו האב ויותר מהם, מטעם שהם פנויות ומצויות יותר בבית".


[2] מובא בספר היום יום כ"ב טבת.


[3] ספר אבודרהם סדר תפלות של חול השער השלישי: "והטעם שנפטרו הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצותו אוי לה מבעלה ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה לפיכך פטרה הבורא ממצותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה. וגדולה מזו מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו (שבת קטז, א)".


ספר כלבו סימן עג: "שהנקבה היא לעזר הזכר ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להנהיגה ולהדריכה בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו, והיותה על הדרך הזה הוא סבה ג"כ שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמה כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה בזמנה היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם והיתה הקטטה נופלת בהם, ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה".