האם על פי תורה יש בעיה בהתמכרות לאינטרנט?
אישה שקיבלה שני גטין
מעשה בזוג שנתקדשו כדת משה וישראל (מבלי להירשם ברבנות המקומית – דבר שאין רוח חכמים נוחה הימנו, כיון שעלול להביא למכשולות), ולאחר זמן חיי הנישואין
מעשה בזוג שנתקדשו כדת משה וישראל (מבלי להירשם ברבנות המקומית – דבר שאין רוח חכמים נוחה הימנו, כיון שעלול להביא למכשולות), ולאחר זמן חיי הנישואין
בבניינים רבי קומות מותקנות משאבות לחץ, ששומרות על לחץ המים באופן חזק. האם מותר להשתמש בברזי המים בבניינים אלו בשבתות ויו"ט?
נשאלתי מאת היהודים שבאוקראינה, שאצלם היו רגילים לתת ל'מחצית השקל', חצי ממטבע הגריבנה (Гривня) שהוא חמישים קופיקות, אלא שמחמת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ירד עכשיו
אני רופאה, ומתלבטת אם להצטרף לצוות ההקמה של מערך תרומות רחם (לצורך הולדה) בישראל, מדובר בניתוחים מאוד מורכבים, גם לתורמות וגם לנתרמות, עם פוטנציאל סיבוכים
רווקה מבוגרת העומדת בשלהי גיל המאפשר לה להיכנס להריון, והיא חפצה להרות באמצעות הזרעה מלאכותית מבנק הזרע. האם הדבר מותר? והאם יש הבדל אם הזרע
האם ישנם חיי אנוש על גבי הכוכבים או במקומות אחרים מחוץ לכדור הארץ, ומהי דעת הרבי בעניין?
האם על פי תורה יש בעיה בהתמכרות לאינטרנט?
ראשית נבהיר שהתשובה דלהלן מתייחסת אך ורק להתמכרות לתכנים 'מותרים' שבאינטרנט. כי תכנים 'אסורים' כגון פריצות, אסורים לחלוטין גם בלי התמכרות – משום "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'" ומשום "ונשמרת מכל דבר רע גו'".
'התמכרות לאינטרנט' פירושה: שימוש מופרז באינטרנט המלווה בקושי גדול עד כדי חוסר שליטה-עצמית מלהימנע מגלישה או מלהפסיק תוך כדי גלישה.
ההלכה שוללת אפילו עשיית מעשים 'מותרים' אם הם מביאים את האדם לידי 'איבוד שליטה עצמית' וכתוצאה מכך להתרשלות בחובות המוטלות עליו[1]. המציאות מוכיחה שכל 'מכור' לאינטרנט מתרשל בקיום חובותיו, הן חובות שבין האדם למקום (כמו לימוד תורה, תפילה, קיום מצוות), והן חובות שבין האדם לחבירו (כלפי בן זוגו, ילדיו, המעביד וכו').
מחקרים מוכיחים שההתמכרות לאינטרנט פוגעת (בין השאר) גם בבריאות הגוף והנפש של המתמכר – הוא מפסיד שעות שינה, דוחה את זמני האכילה או אפילו מדלג על ארוחות, נמנע מלקום להתפנות בעת הצורך, צלילות דעתו נחלשת ואת מקומה תופסות מחשבות מדומיינות וכו'. יהודי מצווה לשמור על בריאות גופו ונפשו כמו שנאמר "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ואסור לו להתנהג בדרך שמובילה לפגיעה בבריאות[2].
מהטעמים האמורים, ההתמכרות לאינטרנט הינה דבר מושלל לחלוטין על פי תורה.
[1] ראה קיצור שולחן ערוך סי' קמב ס"ו, שלמרות ש"חייבו חכמינו זכרונם לברכה להשתכר ביין" בפורים, מכל מקום "מי שיודע בעצמו שעל ידי כן יזלזל חס ושלום באיזה מצוה, בברכה או בתפלה או שיבא חס ושלום לקלות ראש, מוטב שלא להשתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים". ואם כך בהשתכרות בפורים המוגדרת "מצוה" (ראה ביאור הלכה סי' תרצה ס"ב), בדברי הרשות על אחת כמה וכמה שאסור לאדם לעשותם באופן הגורם ל'התמכרות' וזלזול בחובות המוטלות עליו.
[2] ראה שוע"ר הלכות נזקי גוף ס"ד: "אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו ולא לביישו ולא לצערו בשום צער אפילו במניעת איזה מאכל או משתה".