יצר הרע יש גם בנשים, גברים ה' קבע להן תבלין – לימוד התורה ובית כנסת וכו', מה הרב ממליץ שתעשה אשה להתגבר על היצר?
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
יצר הרע יש גם בנשים, גברים ה' קבע להן תבלין – לימוד התורה ובית כנסת וכו', מה הרב ממליץ שתעשה אשה להתגבר על היצר?
חז"ל אומרים שגם נשים ניצלות מהיצר הרע בזכות התורה, ואף שאינן מצוות ללמוד תורה, מכל מקום בשכר זה שעוזרות לבניהן ולבעליהן ללמוד תורה (בלקיחת הילדים לתלמוד תורה ובשליחת הבעל ללמוד תורה ובהמתנה עד שיחזור מבית המדרש) התורה שומרת אף אותן[1].
בנוסף, גם אישה עצמה חייבת ללמוד את הלכות המצוות שהיא חייבת בקיומן, דהיינו כל מצוות לא תעשה דאורייתא ודרבנן, וכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא[2].
בנוסף, ישנן מצוות שחיובן "תמידי" (וממילא גם נשים חייבות לקיימן), והן: אמונה בה', אהבת ה', יראת ה', ולא לתור אחרי מחשבות הלב וראיית העיניים. ובזמננו הדרך הטובה ביותר להגיע לקיום מצוות אלו היא – על ידי לימוד תורת החסידות. לכן גם בלימוד חסידות נשים חייבות[3].
בנוסף לכך, חשוב שאישה תיזהר ממצב של שיעמום ובטלה, עליה להשתדל להיות עסוקה, וגם זה יעזור לה לדבוק ביצר טוב ובמעשים טובים[4].
[1] גמרא סוטה כא, א: "תורה כו' מגנא ומצלא". ופירש רש"י: "מגנא מן היסורין ומצלא מיצר הרע שלא יכשילנו לחטא". ובהמשך הגמרא שם: "ודקאמרת אינה מצווה ועושה, נהי דפקודי לא מפקדא, באגרא דמקרין ומתניין בנייהו ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא מי לא פלגאן בהדייהו". ובגמרא ברכות יז, א: "נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". (ועל פי העולה מדברי הגמרא בסוטה הנ"ל שגם הן "ניצלות" מן היצר הרע בזכות התורה יש לפרש "זכיין" גם מלשון זיכוך).
[2] שוע"ר הלכות תלמוד תורה פ"א הי"ד.
[3] מכתב הרבי בשלחן מנחם ח"ד סי' פו עמ' שמג.
[4] ראה שו"ע אה"ע סי' פ ס"ב-ג.
פה ניתן להקדיש.
תוכן