השכרת חדרי מגורים בשבת

[1] שוע"ר סי' רמג ס"א-ג: "אסרו חכמים לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה בשבת בין בחנם בין בשכר ואף על פי שאומר לו מקודם השבת שיעשה בשבת ואף על פי שאינו צריך לאותה מלאכה עד לאחר השבת, שכשהנכרי עושה בשבת הוא עושה בשליחות הישראל כו', מדברי סופרים יש שליחות לנכרי לחומרא כו'. וכן אם רואהו עושה מלאכה בשבת בשבילו פעמים שצריך למחות כגון אם יגיע לישראל ריוח ממנה אפילו לאחר השבת כו'. לפיכך מי שיש לו מרחץ שרוחצים בה הכל ונותנים לו שכר או שיש לו תנור שאופין בו הכל ונותנים לו שכר או שיש לו רחיים שטוחנין בהן הכל ונותנין לו שכר ורוצה לשכור לו נכרי לכל השנה שיתעסק בכל המלאכות הצריכות במרחץ ורחיים ותנור ויקבל השכר מן הרוחצים והטוחנים והאופים ויביאהו להישראל צריך הוא למחות בהנכרי ולא יניחנו שיתעסק בהם בשבת בשביל נכרים שירחצו ויטחנו ויאפו שם לפי שהישראל מרויח בעבודת הנכרי בשבת שמגיע לו שכר מזה (ואפילו אם הנכרי אינו צריך לעבוד כלום שכבר הכין הכל מערב שבת מכל מקום מה שהנכרי הזה מקבל השכר מהנכרים הוא עושה זה בשביל הישראל ולהישראל עצמו אסור לו לקבל השכר של יום השבת לכן אסור ג"כ שיקבל הנכרי בשבילו)".

[2] שוע"ר סי' רמד ס"א: "אם הוא עושה בתורת קבלנות שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכך בין שעושה משלו בין שעושה משל הישראל שנתן לו ממה לעשות המלאכה כגון שנתן לו בגד לתפור וקצץ לו שכר או שנתן לו חוטין לארוג לו בגד בין שקיבל עליו לארוג כל הבגד בין שלא קיבל עליו כלל לארוג כל הבגד אלא שקצץ לו בעד כל אמה ואמה שיארוג מותר להניחו שיעשה כל מלאכתו בשבת ואפילו לכתחלה מותר ליתן לו אפילו בערב שבת סמוך לחשיכה על דרך שיתבאר בסימן רנ"ב אף על פי שיודע שהנכרי יעשה בשבת (ובכך הוא חפץ) מכל מקום הנכרי אינו עושה בשביל טובת הישראל אלא בשביל עצמו למהר להשלים מלאכתו כדי לקבל שכרו כו'. ומכל מקום צריך ליזהר שלא יעשה בבית הישראל [ו]שלא יאמר לו שיעשה בשבת וגם שיקצוץ לו דמים קודם השבת וגם שלא יתן לו אלא א"כ בענין שיוכל הנכרי לעשות כל המלאכה בחול אם ירצה קודם השבת או לאחריו".

[3] אמנם מצד 'שכר שבת' אין לאסור בנידון דידן, כי בהשכרת דיורין לפרק זמן קצר כגון חדר בבית הארחה או בית מלון, המשכיר מגלם במחיר השכירות גם את הוצאות החשמל והמים וכו', והרי עבורם רשאי לדרוש תשלום גם על שימוש שנעשה בשבת ואין בכך שכר שבת. נמצא שדמי השכירות האסורים 'מובלעים' בדמי ההוצאות המותרים. וכמו שכתב בשו"ת נודע ביהודה תנינא או"ח סי' כו: "ומה שכתבתם משום שכר שבת אין זה ענין לעסק הטלת חמין רק אם בעל המרחץ רשאי לקבל שכר או לא. וגם בזה נראה לפענ"ד שאין למחות בידו מליטול שכרו מתרי טעמי. חדא דטבילת הנשים דבר מצוה הוא ודומה לשכר החזנים בסימן ש"ו סעיף ה' שיש מי שמתיר. ועוד שהרי שכר העצים ודאי מותר דאטו מי שלוקח דבר מחבירו בשבת לא יפרע לו בחול וא"כ רשאי ליטול שכרו בהבלעה עם שכר העצים". וכן כתב שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' קכה: "אף גם אם העכו"ם באים בשבת נראה דמותר דבזה כיון דבהמות משליכין שם זבל ומקלקלין השטאלל ויצטרך להוציא הוצאות להוציא הזבל אם כן זה ודאי מותר ליקח לזה אם נוטל יותר בהבלעה ומותר".

[4] שוע"ר סי' רמה ס"ג-ד: "אם מתחלה בשעה שקבלו השדה התנה הישראל עם הנכרי שביום השבת לא יהיה מוטל כלל על הישראל לעבוד בשדה רק על הנכרי לבדו וביום אחד בחול יהיה מוטל על הישראל לבדו הרי זה מותר, דכיון שהתנה עמו בשעה שקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כלל אלא כולה מוטלת על הנכרי לבדו בשבת ואין הנכרי עושה כלל בעד הישראל וכולה מוטלת על הישראל לבדו ביום אחד בחול, ולפיכך מותר לו אח"כ לבא עמו בחשבון לחשוב ימי החול שעבד הוא לבדו כנגד שבתות שעבד הנכרי לבדו ולחלוק הפירות בשוה ואין זה נוטל שכר שבת אלא שכר ימי החול. ישראל ונכרי שהיו שותפין במלאכה או בסחורה בחנות אם התנו מתחלה בשעה שנשתתפו שיהא שכר יום השבת לנכרי בלבדו הן רב הן מעט ושכר יום א' אחר השבת כנגדו לישראל בלבדו הרי זה מותר מטעם שנתבאר". וראה שם סי"ג שבשותפות אין חשש למראית העין: "ואף במקומות שאסורים שם להשכיר לנכרי תנור מרחץ ורחיים מפני מראית העין מכל מקום כאן כיון שהנכרי שותף עמו אין כאן מראית העין שהכל יודעין שיש להנכרי חלק במלאכה זו ולהנאת עצמו הוא מתכוין ומטעם זה בכל מקום שהתירו בשותפות נכרי התירו אפילו עושה בפרהסיא ואין חוששין למראית העין". וראה ארחות שבת ח"ב עמ' תקסו נוסח שטר שותפות כזה.

[5] וראה לעיל הערה 3 שבכהאי גוונא אין על הישראל איסור 'שכר שבת' בקבלת דמי השכירות, כיון שתשלום על דירה הנשכרת לפרק זמן קצר כולל גם כיסוי הוצאות שונות שעליהן רשאי לקחת גם עבור השבת, נמצא ששכר השבת האסור 'מובלע' בתשלום המותר.

[6] ראה שוע"ר סי' רמג ס"ט, שכל 'עסק' שאין דרך אנשי המקום להשכיר אותו אלא לשכור פועל שיתפעל אותו, אסור להשכיר אותו לגוי לשבת – "לפי שכשיעסוק בו הנכרי בשבת יש בו משום מראית העין שיאמרו ששכיר יום הוא". לפי זה בנידון דידן בדירה העומדת להשכרה לפרקי זמן קצרים (כעין בית הארחה או בית מלון), כיון שמקובל שמי שזקוק לסיוע בתפעול השכרה כזו שוכר פועלים לשם כך, ולא משכיר את הדירה לאדם אחד לטווח ארוך על מנת שהוא ישכירנה אם ירצה לפרקי זמן קצרים, נמצא שגם אם יעשה כן יש בכך משום מראית העין שהרואים יאמרו ששכר את שירות הגוי לעבוד עבורו בשבת. וראה פסקי תשובות שם הערה 21;

אמנם, אם יש ליהודי הפסד גדול בהימנעות מהשכרת הדירה לגויים בשבתות, רשאי להשכיר הדירה לגוי על מנת שישכירנה הוא לגויים בשבתות אם ירצה, כי במקום הפסד גדול לא גזרו משום מראית העין. וכמבואר בשוע"ר סי' רמד סי"ד וקונטרס אחרון שם ס"ק ז: "אין חוששין למראית העין שהרואה יאמר שכיר יום הוא אצלו לפי שבמקום הפסד גדול לא גזרו על מראית העין". "משמעות לשון רמ"א דבמקום פסידא לא גזרו כלל על מראית העין".