א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
בטיסה לפני שנתיים ישבתי ליד ילדה, שאינני זוכרת את שמה. כשחזרתי לביתי גיליתי בין חפצי טוש וערכה חמודה של ילדים, שהילדה הראתה לי, וכנראה שנפלו לתיקי מבלי משים. כעת אינני יודעת מה לעשות עם החפצים, ואיך למצוא אותה. האם אני יכולה לזרוק או להשתמש בזה?
שאלה נוספת: מצאתי סידור יפה עם כריכה מעור שמוטבע עליו השם "מלכה", בלי שם משפחה. זה היה לפני כמה שנים. ניסית לחפש למי זה שייך ולא מצאתי. מה לעשות עם הסידור?
מן הדין אבידה שיש בה סימן והמוצא אינו מצליח למצוא את בעליה, עליו לשומרה אצלו "עד שיבוא אליהו"[1].
אולם בנדון דידן, כיון שלא מדובר בחפץ ייחודי שאין לו תחליף, אלא בחפץ שניתן לרכוש דוגמתו, רשאי המוצא לרשום לעצמו בפנקס את סימני האבידה ואת מחירה העכשווי, ולמכור אותה לאחרים או להשתמש בה בעצמו, על דעת שבאם ביום מן הימים יאתר את המאבד ישיב לו את ערך האבידה על פי הרשום בפנקס[2].
[1] שוע"ר הלכות מציאה ופקדון סכ"ב: "הכריז או הודיע ולא באו הבעלים תהא האבדה מונחת אצלו עד שיבא אליהו ואסור להשתמש בה או למכרה. אלא אם כן מכירתה היא טובת בעליה כגון שנפסדת ימכרנה בבית דין. וכן משתמש בה לתקנתה. כיצד המוצא כלי עץ משתמש בהם מעט לצורכן כדי שלא ירקבו".
[2] ראה שו"ת חתם סופר חו"מ סי' קכב: "ואחר שנתעכב הדבר זמן מה ולא נודע ממנה דבר אף על גב שמעיקור הדין הי' ראוי' שיהי' הנזמי' מונחי' בידו עד שיבוא אלי' מ"מ כיון שנזמי' של זהב שכיחי טובא טפי מתפילין דבי בר חבו וגם פחתא דדהו ע"י תשמיש מועט הוא נ"ל טוב יותר שישומן ויכתוב עכ"פ בפנקס הקהל שיש בידו נזמי' שכך וכך שווים וישתמש בהם ע"מ לתת מהם שכר תשמיש לכשתבוא הנערה לתבוע ואז יושם כמה הוה הפחת וישלם הפחת שנפחת וגם שכר תשמיש ומצוה נמי עביד".
ובערוך השולחן חו"מ סי' רסז סי"ד: "אמרו רז"ל דכשמצא תפילין שם דמיהן ומשתמש בהם מיד אם ירצה מפני שדבר מצוי הוא לקנותם בכל שעה וגם יכול למכרם דלמה לו לשמרם כיון שמצוי לקנותם [שם] ומזה מבואר דכל דבר המצוי לקנות א"צ לטפל בשמירתו ומוכרה".
ובשו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סי' מה: "וכשמצא דבר שאין בו סימן ונסתפק אם הוא קודם יאוש, מחוייב לקחתו ואחר זמן שמחוייב לטפל בו יכול לרשום בפנקסו מה שמצא וה"ה בדבר שיש בו סימן ירשום כל סימנים וירשום גם שוויות האבידה אם הוא ידוע, ואם לאו צריך לשומו בג' אנשים יודעים שומת איזה דברים כאלה ואז יכול להשתמש בו לעצמו וזה מה שיש לעשות בכל מקום שאמרינן יהא מונח עד שיבוא אליהו, שממה שכתב יוכל לברר הדבר לכשיתבקש".
