הרחקות באישה נכה

שאלה:

מקורב שחזר בתשובה בבית חב"ד, ב"ה כבר שומר תורה ומצוות, אשתו לפני ג' שנים נפגעה בתאונת דרכים ר"ל ל"ע ול"ע ומאז היא 'מצויינת' ומתהלכת רק בעזרת כסא גלגלים. כשהם נמצאים בציבור, בעלה עוזר לה כל זמן שהיא צריכה, כולל כשהם לא טהורים. הוא לא עומד בבושה מהסביבה, כשצריך לעזור לה לעלות לאוטובוס (הבין עירוני שאין גישה לכסא גלגלים להכנס עצמאי) וכן על זה הדרך. האם ניתן למצוא היתר המקרה כזה? וכן, אם לא ימצא היתר וידוע שהוא לא ישמע, האם ניתן להניח להם ולא להזכיר שוב (כבר נאמר להם בעבר) משום מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים?

תשובה:

אישה נשואה נכה שזקוקה לעזרה בכדי להתנייד, בזמן הרחקות לכתחילה אין לבעלה להגיש לה עזרה הכרוכה בפעולות האסורות בזמן זה, אלא יש לדאוג שאישה אחרת תסייע בידה[1], אפילו תמורת תשלום[2]. אם אין אפשרות שאחרים יעזרו לה, והיא זקוקה מאוד לעזרה, יכול בעלה לעזור לה[3], ובלבד שיעשה את הפעולות הנצרכות בהפסק בגד, כפפה, מגבת וכדומה, ולא יגע ישירות בגופה[4].


מקורות:

[1] רמ"א יו"ד סי' קצה סט"ז: "וי"א דאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל (הגהות ש"ד והגהות מרדכי פ"ק דשבת בשם הר"מ), וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך".


[2] שו"ת רדב"ז ח"ד סי' ב (א' עו): "דמחייבין ליה לשכור לה אשה שישמשנה".


[3] כדלעיל הערה 1 מדברי הרמ"א.


[4] ראה בית יוסף שם בשם תרומת הדשן, שגם כשהתירו לאישה לשמש את בעלה החולה היינו "שימוש בלא נגיעה כגון להושיט לו דבר מידה לידו וכן שאר שימושים שהם בנגיעה על ידי דבר אחר".