העבודה הפנימית של תענית אסתר

א. ב"סדר היום" (סדר הפורים) כתב: "ונהגו כל ישראל להתענות יום י"ג באדר כו', שהוא היה היום אשר נהפך מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ובמקום שהיו מחכים אויבי נפשנו לשלוט בנו כרצונם להשמיד ולהרוג במחשבת המן הרשע, נקהלו כל היהודים בעריהם בכל מדינות המלך לעמוד על נפשם להנקם מאויביהם, ובהיות היה יום קהלה לכל והיו ממתינים רחמי שמים שיצילם מכף מבקשי רעתם והקב"ה היה בעזרם והצילם מצרתם, נהגו בכל שנה ושנה להתענות ביום זה לתת שבח והודאה על העבר ולהתפלל ולהתחנן על העתיד".

ב. קב הישר ח"ב פרק צז: "אמרו רבותינו זכרונם לברכה, חייב אינש לבסומי בפוריא, והנה יש לחוש פן על ידי ריבוי האכילה ושתיה ושמחה באין ישראל לידי חטא, לכן הקדים הקב"ה התענית, לפי שהתענית היא סגולה להינצל על ידי התענית מן החטא ולא יהיה כח להשטן ולילית לקטרג עליהם ולהביאם לידי חטא מחמת ריבוי האכילה ושתייה. וטוב לכוין כשיאמר פזמון במתי וכו' כשאומרים שמע תפילה והעבר תיפלה וכו' צריך לכווין שלא יבואו לידי חטא ועון חס ושלום על ידי ריבוי אכילה ושתיה ושמחת פורים".

ג. בתורת מנחם התוועדויות תשמ"ב ח"ב עמ' 931: "בהכרח לומר שעבודת התשובה ד'תענית אסתר' היא באופן דתשובה מאהבה, כי בנוגע לכללות חודש אדר נאמר 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', ומובן ש'שמחה' אמיתית (ובפרט 'מרבים בשמחה') שייכת כאשר עבודת התשובה היא בשלימות – תשובה מאהבה, שאז זדונות נעשו לו כזכיות".

ד. שיחות קודש תש"מ ח"ב עמ' 264: "כיון שעיקר עניינה של כל תענית (כולל תענית אסתר) היא תשובה כו', צריך להיות ה'תעשה', עשיית התשובה (של האדם), חרטה גמורה על העבר וקבלה טובה על להבא, כולל גם שעשיית התשובה (קבלה על להבא) תבוא לידי מעשה בפועל, עד שעשייתו תהיה באופן של כפלים לתושיה, כמו שכתוב בתניא בנוגע לעסק התורה, שמזה מובן שעל דרך זה צריך להיות גם בנוגע לקיום המצוות. ההוראה הנ"ל מתענית אסתר [שצריך להתווסף בעשיה בפועל בעסק התורה וקיום המצוות], קשור גם עם כך שתענית אסתר שייכת ומהווה הכנה לפורים. בימי הפורים צריך להיות קיום וחיזוק התורה ('קיימו מה שקבלו כבר'), וענייני התורה מתחלקים בכללות לשלושה עמודים: תורה, עבודה (תפילה), וגמילות חסדים (כללות כל המצוות). שלכן אנו מוצאים גם בימי הפורים הוספה בכל שלושת העמודים: בעמוד התורה – מקרא מגילה, נוסף על קריאת התורה דפורים. בעמוד העבודה (תפילה) – אמירת ועל הנסים ושירות ותשבחות עד ש'קרייתא (קריאת המגילה) זו הלילא'. בעמוד הגמילות חסדים (צדקה) – מתנות לאביונים. וזהו גם מה שבתענית אסתר צריך להיות הוספה (עד לכפליים לתושיה) בלימוד התורה וקיום המצוות, כי בכדי שבימי הפורים יהיו הענינים בשלימות, צריכה להיות הכנה לכך בערב פורים".

ה. שיחות קודש תשמ"א ח"ב עמ' 674: "כללות ענין התענית, כולל תענית אסתר, הוא תשובה כו'. אבל זהו ענין כללי בכל ימי התענית. אך על כרחך ישנו ענין שהזמן גרמא שקשור במיוחד עם י"ג באדר שבו נקבעה תענית אסתר. הדבר שנפעל בי"ג באדר, לכל לראש הוא מה שמודגש ומפורש בגלוי במגילה, שאז נעשה 'נקהלו ועמוד על נפשם' (אסתר ט, לז. וראה טור או"ח סי' תרפ"ו). על פי זה מובן שעניין התשובה שקשור עם תענית אסתר הוא ענין 'נקהלו ועמוד על נפשם'. והביאור בזה בשייכות לפורים: אחת מטענות המן היתה (אסתר ג, ח): 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים'. שהטעם הפנימי מדוע הם היו 'מפוזר ומפורד  בין העמים', הוא בגלל שהיהודים בינם לבין עצמם היו 'מפוזר ומפורד', היפך העניין של 'ואהבת לרעך כמוך', היפך העניין של אהבת ישראל כו'. ולכן התשובה על כך (שלילת הטענה והקטרוג) היא: זה שאצל היהודים נעשה 'נקהלו', ענין האחדות, היפך טענת המן של 'מפוזר ומפורד' כו'. וזוהי התשובה המיוחדת של תענית אסתר. כי אף על פי שעניין 'נקהלו ועמוד על נפשם' אירע בי"ג באדר בעבר, אבל כמו שכל עניני התורה נצחיים (תניא רפי"ז), גם זו הוראה נצחית, בפרט כשמגיע התאריך שהמאורע אז אירע, י"ג באדר".