הסכם שכירות על פי הלכה

[1]  בעברית: כל סעיפי הקנסות וההתחייבויות המופיעים בשטר זה, נכתבו ברצינות ומתוך קבלה גמורה של הצדדים, לא כדבר שסומכים שלא יקרה ולא כנוסח שטרות סתמי, אלא מתוך שיעבוד וקנין גמורים הנעשים בבית דין חשוב ומקבלים תוקף מלא, כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן רז ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות ריבית סעיף מו.

[2] היתר עיסקא כללי:

כל הסכמים, פרטיים ועסקיים, כפופים לתנאי ההיתר עיסקא שלהלן

אני החתום מטה_______________ מצהיר, מודה ומתחייב בזה:

א) שכל עניני הכספים ועסקים שאעסוק בהם ו/או שיעסקו בהם באי כוחי, בין באופן פרטי, ובין בתור בעל עסק/חנות/עמותה/חברה וכדומה, בכל סניפיה ושלוחותיה, בארץ ישראל ובחוץ לארץ, בין עם אנשים פרטיים ובין עם חברות או גופים ציבוריים ו/או באי כוחם, הן מה שאתן לאחרים, או שיהיו חייבים לי, והן מה שאקבל מאחרים או שאהיה חייב להם, בכל סוגי אשראי ופיקדונות כולל התחייבויות, ערבויות, שעבודים, משכנתאות, חסכונות, הנפקת מניות והסחר בהם, כולל בעלות ועיסקי תיווך, נאמנות ושליחויות המבוצעות על ידי, תשלומים מיסים וארנונות, מכירות וקניות באשראי ובהקפה ותשלומים מראש, קבלת שירותים מכל סוג שהוא, וכל שאר אופני תשלומים, וכן כל קבלת פעולת עבודות וכדומה, וכן כל קבלת חפצים וכל שוה כסף הן בתורת שאלה והן בתורת מכירה או שאר דרכים. בכל הנ"ל, כל שיש בהם חשש רבית מכל סוג איסור שהוא, ואף אם מוזכר באיזה שטר או קבלה וכדומה לשון הלוואה או רבית, הצמדה, דוידנט, מענק או תשלום עבור חפץ ו/או מוצר, או שאר יתרות חוב או כל לשון אחרת, הנני מגלה דעתי שכל אלו יהיו ביד המקבל בתורת עיסקא כפי שיפורט להלן, ואין בלשון הכתוב כדי לבטל תוקף שטר זה המעיד שעל החוב חלו דיני עיסקא.

ב) כל הנ"ל יהיה בידי המקבל ו/או החייב [להלן "המקבל"] בתורת עיסקא שחציה מלווה וחציה פיקדון כתיקון חז"ל, וישקיעו אותם כדי להפיק רווחים בעסקים או ברכוש, והמשקיע ישותף בעסקים או ברכוש הנ"ל בסכום השוה לערך הפיקדון שהשקיע. ברווחים יהיה חלקו של המקבל מחצית מן הריוח, ובהפסד ישא המקבל ארבעים וחמשה אחוזים, והנותן חמישים וחמשה אחוזים, ובחלק הנותן יהיה על המקבל אחריות לגניבה ואבידה כשומר שכר.

ג) עוד הוסכם שאם יעסקו בעסקים שאין בתנאי היתר זה כדי לבטל מהם איסור רבית, או שלפי מהות עסקיו של המקבל ברור מראש שלא יגיע לחלקו של הנותן הסך המוסכם כנזכר להלן, אזי תנאי ההתעסקות בעסקים אלו יהיו בתורת פיקדון, שכולו פיקדון בידי המקבל, ועל המקבל יהיה אחריות לגניבה ואבידה כשומר שכר, והריוח לאחר ניכוי ההצמדות יהא לנותן שבעים וחמשה אחוזים ולמקבל עשרים וחמשה אחוזים.

ד) המקבל בין בתורת עיסקא בין בתורת פיקדון יעסוק בדמי העיסקא בכל עסקיו שאינם כרוכים באיסור חלולי שבתות ומועדים ולא באיסורים אחרים. בעסקים היותר טובים ומובחרים לטובת העיסקא, בין בנכסי דניידי בין בנכסי דלא ניידי, בין בעסקיו הקיימים, בין בעסקים שמכאן ולהבא, ותמורת המעות או החוב יקנה הנותן חלק בנכסיו ובעסקיו הטובים הקיימים של המקבל, ועל פי שומת בקיאים שזהותם תקבע ע"י הנותן, וכן בכל עסק שיקנה המקבל מכאן ולהבא יקנה חלק עבור הנותן ולטובתו, והכל באופן היותר מועיל.

ה) כל האמור לעיל הוא אפילו אם תינתן העיסקא רק למטרה מיועדת ומסויימת, הרי שלמרות התנאי האמור במסמכים, הנני מסכים כי מי שבידו העיסקא יעסוק בכל עסקיו לטובה בכסף הנ"ל, ובלבד שהזכיות של הנכס עליו הודיע לנו ירשם על שם המקבל.

ו) על המקבל להוכיח שנהג ועסק בנאמנות בדמי העיסקא כתקנת מהר"ם, ולא יהא נאמן על הפסד הקרן כי אם בעדים כשרים ונאמנים על פי דיני ישראל, ולא יהא נאמן שאין לו נכסים נוספים שנשתעבדו להעיסקא, וכן לא יהא נאמן על הריוח או אי הריוח כי אם בשבועה חמורה על פי דיני ישראל בבית דין רבני עליו יוסכם עם הנותן, ובצירוף הסבר מפורט ובהצגת המסמכים וספרי החשבונות שבידיו, כל רישומים ודוחו"ת מאושרים, ראיות והוכחות של כל צד שהוא, ואף אומדנא לא יועילו בזה לפוטרו משבועה הנ"ל, למעט עדות כשירה ונאמנת על פי דייני ישראל. ובעסקים בהם המקבל אינו מתעסק בעצמו תהא שבועת הפועל מועילה כשבועת המקבל עצמו.

ז) הוסכם מראש, שבמידה והמקבל ניאות לשלם לנותן כל תוספת שהיא עבור חלקו בריוח לפי המוסכם ביניהם, כולל הפרשי הצמדה לסוגיהם, הטבות ומענקים, או [בתשלום מראש] אספקת המוצר שהוזמן, או [במכירה באשראי ובהקפה] התשלום שסוכם במחיר המוצר וכדומה, הרי הוא פטור משבועה וניהול פנקסים. במקרה זה, אם יתברר שהרווח המגיע לחלקו של המשקיע עולה על סך אחוז ההצמדה והתוספת שניתנה לו, הרי הפרש זה מגיע לחלקו של המקבל בלבד.

ח) כמו כן הוסכם, שכל תשלום או הטבה שתנתן לפני ההתעסקות, לא יהא נחשב כי אם כתשלום על חשבון, שבמידה ויתברר שעל פי תנאי העיסקא אין המקבל חייב בתשלום זה, ינכה סכום זה מהקרן.

ט) עוד הוסכם, שאם יתעכב הפרעון אחרי הזמן שנקבע בין הצדדים, אזי תמשיך העיסקא לפי התנאים הנ"ל עד לפרעון המושלם.

י) כל קבלת ערבות שיש בהם חשש רבית, הרי זה כפוף לכל התנאים שבשטר זה.

יא) הוסכם, שבאופן שיותנה לשלם תשלומים מזמן לזמן, הרי בכל תשלום נגמרת העיסקא, ואם ממשיך המקבל להחזיק הכסף, מתחילה עיסקא נוספת על פי התנאים שבשטר זה.

יב) באופן שיחתמו יותר מאדם אחד, כל לשון יחיד שבשטר זה מתפרש כלשון רבים, ומחייב כ"א לעצמו וכולם ביחד באופן המועיל, וכל הסכמים שבין החותמים למטה שיש בהם חשש רבית הם כפופים לתנאים שבשטר זה.

יג) כל ההלוואות ועסקאות בכסף ובשווה כסף שכבר נעשו על ידי ויש בהם איסור או אפילו חשש איסור ריבית, יהיה מעתה אך ורק בדרך היתר כמבואר למעלה.

יד) אם עשיתי וכן אם אעשה שטר עיסקא אחר, לא ייגרע כוח ותוקף שטר זה לעניינים אשר אינם חלים בשטר עיסקא האחר.

טו) אם יש פרט אחד או יותר מאחד בשטר זה שהדברים האמורים למעלה אין בהם מועיל, מכל מקום יהא תוקף וחוזק ליתר הפרטים. ודבר שאינו מועיל לא יבטל את הדבר המועיל.

טז) כל האמור הוא החלטה גמורה ומחייבת שלי ושל כל עסקי רכוש שבבעלותי, ובפירוש הוסכם שאם מאיזה שהיא סיבה לא ידע המקבל או הנותן ענין היתר עיסקא זה, או שלא ידע בכלל מה זה היתר עיסקא, יהיו נוהגים בו תנאי עיסקא כפי תנאי שטר זה, ותחלנה עליו כל הזכיות והחובות שיש למקבל בעיסקא או לנותן בעיסקא, כפי תנאי היתר עיסקא זה, מאחר ועל פי החלטה זו לא נעסוק אנו ובית מסחרינו בשום עניני כספים שיש בהם חשש איסור, וכל המתעסק עמי, ועם בית מסחרינו, על פי תקנותינו הוא מתעסק.

שטר היתר עיסקא זה מהווה חלק בלתי נפרד מההתקשרות החוזית המחייבת של חברה ובית מסחר שתחת בעלותי ולקוחותיה, ומחייב בכל דיון משפטי.

ולמען תת תוקף ועוז לכל האמור לעיל, הננו כותבים זאת לזיכרון בספר, ומפרסמים גלוי לכל תקנתינו והחלטתינו זו.

כל זה נעשה בהודאה גמורה בקנין גמור אגב סודר בבית דין חשוב, כחומר שטרות דנהיגין בבני ישראל העשויין כתיקון חכמינו זכרונם לברכה, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, בביטול מודעות ומודעי מודעות, באופן המועיל על פי תורתינו הקדושה ודעת חכמינו זכרונם לברכה והכל שריר וקיים.

ולראיה באתי על החתום בחתימת ידי ביום ______ לחודש _______ שנת _____ פה___________

נאום:_________________________________

• יש למלא את השם המלא (וכן שם העסק) למעלה, ואת התאריך, המקום וחתימת ידו למטה.

[3] ראה ים של שלמה בבא קמא פ"ח סי' סה: "ומצאתי במרדכי פרק מרובה (סימן ע"ד) בשם ר"י, דק"ל כמו שכותבים בהרשאות, שיש לו לדון בכל ב"ד שירצה, בין בדיני ישראל בין בדיני אומות, דאי אינש אלם הוא, ואינו יכול לכופו בדיני ישראל. מותר לכופו בדיני אומות העולם, והא דאמר בפרק המגרש (גיטין פ"ח ע"ב) לפניהם, ולא לפני גוים. היינו היכא שיכול להכריחו בדין ישראל. אמנם מצאתי בשם ר' מאיר, דאין מותר להכריח בידי גוים. אלא אם כן יתירו ב"ד, או ראשי הקהל. וכן כתב המיימוני בסנהדרין (פכ"ו ה"ז) שאם לא רוצה לבא לב"ד. נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני גוים מבעל דינו עכ"ל. ולפי דעתי נראה, שמהר"ם לא עלה על דעתו לחלוק על ר"י. כי מאחר שהתנה כך בשטר, ונתן לו רשות לדון בערכאות של גוים. פשיטא דלעניין זה מועיל, שאין צריך ליטול רשות, ולא הוה כמתנה על מה שכתב בתורה. אלא שעוקר קצת התקנה שנהגו בבתי דינים שבישראל, שלא לדון בפניהם אלא ע"י רשות, אם כן היכא שמתנה בשטר, פשיטא שמהניא. וכן מה שכתב המיימונ"י, שצריך רשות ב"ד. לא איירי אלא כשלא כתוב בשטר. וכן יראה להדיא מתשובת הרא"ש (כלל ס"ח סימן י"ג) שהביא הטור סימן ס"א. וז"ל, וכיוצא בזה דנתי כבר, על מה שנהגו לכתוב בשטרות, בין בדיני ישראל בין בדיני אומות. ואמרתי, חלילה וחס שיהיה רשות למלוה לתבוע אותו בדיני האומות. אפילו שניהם עומדים בפנינו, ואמר לוה למלוה, שיתבענו בדיני האומות אם ירצה. מחינן ליה שלא יתבענו, ואי לא ציית משמתינן. והא דכתבינן בין בדיני האומות. יש לפרשו שלא לעקור דברי תורה, כגון אי גברא אלימא הוא, ואין כח ביד בתי דיני ישראל, אז יש לו רשות להביא אותו בדיני האומות, שלא יפסיד ממונו ע"כ"