המתת כלב

שאלה:

אני ואחי חזרנו בתשובה לפני כמה שנים, התחתנו ועזבנו את הבית לא מזמן. יש לנו כלב גדול בן 9 שנשאר עם אמנו בבית ואנחנו באים לטפל בו כל יום. לאחרונה הוא סובל מפצע בזנב שמדמם על הקירות ומקשה עלינו עוד יותר. יש לציין שהוא בכל זאת במצב די בריא ופעיל למרות שבגילאים האלה הם קרובים למוות. בגלל הקושי התחלנו להתעניין בנושא ולחשוב על פתרונות אחרים. ראינו שיש איסור לגדל כלב רע. הכלב לא תוקפני כלפי אנשים אבל הוא כן נראה מפחיד ונובח ומאד תוקפני כשרואה כלבים אחרים. קרה לי הרבה מאד מקרים שיצאתי איתו לטייל והוא ראה כלב הולך עם בנאדם ורצה לתקוף ובעל הכלב פחד/ה. ככה שאני מניח שהוא מפחיד ונכנס להגדרה של כלב רע. האם במצב הזה אסור לנו לגדל אותו? עלינו להמית אותו? או עדיף לתת אותו לכלביה. יש לציין שאנחנו קשורים אליו מאד ורוצים כמה שפחות לצער אותו וזה ידוע שלתת אותו ולשים אותו בכלביה למשל עלול לצער את הכלב בצורה קיצונית. כמו כן היום אנחנו מבינים שעדיף לצער כלב מאשר לקחת סיכון שיצער ויפחיד בן אדם אחר. מה עלינו לעשות? וגם אם עלינו להמית אותו איך עושים את זה היום? הרי וטרינר לא בטוח שיסכים איתנו מאחר ורובם לא יודעים הלכה ובכלל לא שומרים תורה ומצוות. נשמח לתשובה ונשמח לקבל המלצה וטלפון של רב שמבין בנושא.

תשובה:

הגדרת "כלב רע" שאסרו חכמים לגדל אותו, היא: כלב שנושך, או אפילו רק נובח ומפחיד אנשים. אבל אם הוא תמיד קשור היטב, כך שנביחותיו אינן מפחידות אף אחד, אין איסור לגדלו[1].


אסור מדאורייתא לצער בעלי חיים בידיים. כמו כן אם רואים בעל חיים סובל, מצוה להשתדל בגופנו להציל אותו מסבל[2].


מאידך, אין עלינו חובה להוציא כסף כדי למנוע צער מבעל חיים. יתירה מזו, בעל חיים שמצער את האדם, מותר לצער את הבעל חיים או אפילו להרוג אותו כדי שיפסיק לצער את האדם. כמו כן, אם יש לאדם תועלת מפעולה כלשהי הכרוכה בצער בעלי חיים, הדבר מותר לו[3].


בנידון דידן, אם אכן הכלב מוגדר "כלב רע" על פי הכללים האמורים, אסור להחזיק אותו. אין לנטוש אותו, הן מחמת צער בעלי חיים והן מחמת החשש שיגרום נזקים לאחרים. אפשר למסור אותו לכלבייה[4]. לחילופין, אם רוצים, אפשר לפנות לווטרינר שיבצע בו המתת חסד[5].


מקורות:

[1] שוע"ר הלכות שמירת גוף ונפש ס"ג.


[2] שוע"ר הלכות צער בעלי חיים ס"ד.


[3] שם.


[4] לפי הידוע לנו, הכלביות המקומיות עומדות תחת פיקוח של משרד החקלאות אשר דואג לכלבים לתנאים נאותים ומניעת צער בעלי חיים.


[5] מלשון אדה"ז בשוע"ר שם "אלא אם כן הם מצערים לאדם אזי מותר אפילו להרגם שכיון שיש תועלת לאדם בהריגתם אין חוששים לצערם", משמע שסובר שאיסור צער בעלי חיים קיים גם בהריגתם (דלא כשו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' י. וראה גם שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קמ שהביא ראיה מכמה ראשונים ואחרונים דלא כהנודע ביהודה).


אולם, כאשר החזקת הכלב כרוכה באיסור, ונטישתו תגרום לו צער ועלולה אף לגרום נזקים לאחרים, מסתבר שמותר להמיתו. כיום מבוצעת 'המתת חסד' בבעלי חיים ע"י וטרינרים תוך השתדלות מירבית למניעת צער, הדבר נעשה באמצעות הזרקת חומר הרדמה חזק. עד כמה שידוע לנו, וטרינר מוסמך לא אמור לסרב לבצע המתת חסד בבעל חיים שנראה סובל או שאיכות חייו נראית ירודה, וההחלטה על כך נתונה לבעל הכלב.