המתנה בין בשר לחלב בילדים

כתב אדה"ז (סי' שמג ס"ו): "ויש אומרים שכל שהוא לצרכו של תינוק כגון אכילה ושתיה לא גזרו בו חכמים כלל ומותר להאכילו בידים כל דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים אם צריך לכך אע"פ שהגיע לחינוך, אבל אם אינו צריך לכך אסור להאכילו אפילו אינו בר הבנה (ואביו צריך למחות בו אם הוא בר הבנה) אפילו באיסור דברי סופרים, שהרי אסור להניקו חלב אמו אחר כ"ד חדש אע"פ שאין איסור חלב אשה אלא מדברי סופרים הואיל ואינו צריך לו אחר כ"ד. ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים אם הוא צריך לכך ואין שם נכרי להאכילו על ידו".

והנה חיוב ההמתנה בין בשר לחלב הוא מדרבנן, כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' פז) שאיסור בשר בחלב מן התורה הוא רק כשנתבשלו יחד. ואם כן על פי הנ"ל יש מקום לדון להתיר להאכיל קטנים חלבי אחרי בשרי במקום צורך.

ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' ד) ושו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' נח) שהתיר לילדים עד שנה קודם הבר מצוה לאכול מאכלי חלב אחר מאכלי בשר בהמתנת שעה אחת בלבד. וראה שערי יורה דעה (ח"א עיון דבר סי' ו אות ה).

בספר קובץ רז"ש (עמ' 62, תשובת הגרז"ש דווארקין ע"ה) כתב: "הקטנים ביותר והכחושים ביותר תוכל להקל להמתין שעה אחת אחר קינוח והדחת הפה, והגדולים (פחות מי"ג) אם יהיה כובד בדבר לכל הפחות ג' או ד' שעות".

ובשו"ת שערי מישור (ח"א סי' ט) כתב שיעורים מפורטים יותר, כדלהלן:

עד גיל שלוש (ובילד חריף שמבין כשאומרים לו שהדבר אסור – עד גיל שנתיים): אין חיוב להמתין כלל בין בשר לחלב, רק שלא יאכלו בשר וחלב ביחד, ויש לנקות את פיו משאריות הבשר קודם אכילת מאכלי חלב.

מגיל שלוש (או שנתיים כנ"ל) עד חמש: בילד בריא – ימתינו שלוש שעות. ואחר זמן זה מותר לתת לו אף ממתקים חלביים. בילד כחוש – ימתינו שעה, ואם יש עדיפות להאכילו מוקדם יותר אין צורך להמתין אפילו שעה.

בגיל שש ושבע: ימתינו ארבע שעות, ואז מותר גם ממתקים חלביים. ואם הסדר הקבוע שלו הוא להפסיק בין הארוחות רק שלוש שעות, רשאי לאכול חלבי לאחר שלוש שעות.

בגיל שמונה: חמש שעות, ואז מותר גם ממתקים חלביים.

בכל הנ"ל, אם הילד רעב ואינו יכול לשבוע ממאכל אחר חוץ ממאכל חלבי, ואי אפשר להמתין יותר כי צריך לילך לישון, אפשר להקל לאחר המתנת שעה.

מגיל תשע ואילך: לכתחילה יחנכו הילד להמתין שש שעות. ואם הוא רעב ואינו יכול לשבוע מדבר אחר ואינו יכול להמתין כנ"ל, אפשר להקל לאחר שלוש שעות.

כל עוד לא עברו שיעורי זמן הנ"ל אין להקל לתת לילד דברי חלב אפילו הוא מתעקש. והוסיף שכל זה הוא מעיקר הדין על פי שו"ע, אך יש הנוהגים להחמיר לחנך את ילדיהם לשש שעות – בהתאם ליכולתם – אפילו לפני הגילאים הנ"ל, ונהרא ונהרא ופשטיה.

כל הנ"ל שוה בין ילד לילדה.

כל הנ"ל מדובר בילדים בריאים, אבל בילד חלוש אין צורך להמתין כלל בין בשר לחלב, רק ינקה את פיו קודם אכילת חלבי.