הלשנה על עובד מתרשל

[1] שוע"ר הלכות מציאה ופקדון סל"ג: "הרואה מים באים לשטוף שדה חבירו או להשחית בניינו חייב לגדור בפניהם למנעם שנאמר לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקע. וכן כל כיוצא בזה אם אפשר לו להציל חבירו מהפסד חייב הוא לטרוח בכל כחו להצילו". ובערוך השלחן חו"מ סי' רנט סי"ז: "ואם לא עשה כן עובר בעשה דהשב תשיבם ובלא תעשה דלא תוכל להתעלם".

[2] שערי תשובה לרבינו יונה שער השלישי אות רכא: "ודע כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו גזל ועשק ונזק וצער ובשת ואונאת דברים יכול לספר הדברים לבני אדם, גם היחיד אשר יראה יגיד כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת". חפץ חיים כלל י הלכה א: "אם אחד ראה אדם שעשה עוולה לחבירו כגון שגזלו או עשקו או הזיקו כו' יכול לספר הדברים לבני אדם כדי לעזור לאשר אשם לו". ובבאר מים חיים שם: "בגזל ועושק ונזק אם לא יוכל להציל את ממון הנגזל והניזק אם לא שיפרסם הדברים לבני אדם והם יסבבו שיוחזר הגזילה וההיזק לבעליהם בודאי צריך לעשות כן ולא שייך בזה כלל איסור לשון הרע ורכילות".

[3] שוע"ר הלכות מציאה ופקדון סל"ג-לד: "אין חיוב השבת אבדה חל על מי שהוא בעל עסק בין במלאכה בין בחנות או בשאר משא ומתן בענין שעל ידי טרחו בהשבת אבדה יגיע לו איזה הפסד מניעת הריוח ושמא לא יחזירנו לו בעל האבדה. ואפילו הפסד הריוח שלו אינו אלא דינר והאבדה או שאר הפסד של חבירו הוא מאה מנה, שלו קודם שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם. ואף על פי כן יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק ולומר שלי קודם. ואם תמיד מדקדק פורק ממנו עול גמילות חסדים וסוף שיצטרך לבריות. ומכל מקום בהפסד מוכיח וברור שלו קודם".