הזמנה לבית חב"ד בשבת

שאלה:

אנו גרים בארה"ב ואנחנו עושים בבית תפילות וארוחות בשבתות ובחגים בשביל ישראלים שגרים שם. עכשיו השאלה היא קודם כל האם מותר להודיע להם על זמני התפילות והארוחות למרות שאנחנו יודעים שחלק מהם נוסעים בשבת..? (כמובן שאנחנו מציינים בהודעה שיש לנו גם כן מקום לינה בשבילם… אבל אנחנו יודעים שחלקם לא ישארו ויסעו בשבת…!)  ואם לא.. אז מה הצורה בה כן מותר להודיע להם?

ושאלה אחרונה, האם עדיף להשכיר מקום שישמש כבית כנסת ונקבע בו זמנים קבועים לארוחות ולתפילות ונפרסם את השעות?

תשובה:


  • כשמפרסמים קודם השבת על פעילות שתתקיים בבית חב"ד בשבת ומודיעים שקיימת אפשרות ללון בבית חב"ד, גם אם יהיו כאלו שיחללו שבת בנסיעה חס ושלום, אין המזמינים עוברים משום לפני עיור לא תיתן מכשול וגם לא משום מסייע לדבר עבירה[1].

  • ומכל מקום אם קיים חשש שבפועל יסעו יהודים בשבת בעקבות פרסומת זו, יש בכך חילול ה' שכביכול השליח מאשר זאת בעקיפין. כדי למנוע בעיה זו יש לנהוג כפי שהציע הרבי, שבנוסח ההזמנה עצמה יוזכר במפורש ענין איסור הנסיעה בשבתות וחגים והסתירה שקיימת בהשתתפות באירוע תורני באופן שהוא היפך התורה[2] [ואם אי אפשר להזכיר זאת בפרסומת עצמה, על השליח לעורר על כך מדי פעם בדרשה ברבים[3]].

  • בענין הנ"ל אין הבדל אם התפילות מתקיימות בבית השליח או בבית כנסת, בכל מצב שפרסום השעות עלול לגרום שיהיו כאלו שיבואו תוך חילול שבת, הפרסום צריך להיות באופן הנ"ל.


מקורות:

[1] ראה שוע"ר סי' שמז ס"ב-ג שאיסור "לפני עיור" מדאורייתא היינו דוקא כשהעובר אינו יכול לעשות העבירה בלעדיך. אבל כאן יכולים לנסוע גם ללא הודעת המזמינים.


וראה עוד שם ס"ד שגם איסור "מסייע" מדרבנן היינו דוקא אם ברור לנו שיעבור עבירה. אבל כאן שמפרסמים שאפשר ללון בבית חב"ד "יש לתלות" שלא יבואו אלא אלו שיסכימו לכך והשאר לא יבואו כלל (וראה ירושלמי גיטין פ"ה ה"י וחידושי הרשב"א והריטב"א לגיטין סא, א וחידושי הרמב"ן לעבודה זרה טו, ב ש"יש לתלות" היינו אפילו תלייה רחוקה כגון "נפה לספור בה מעות" בשביעית).


[2] ראה אגרות קודש חי"ד עמ' צה: "בשאלתו איך לתקן את מה שקרה בשמחת תורה, אשר בין הבאים להשתתף בהקפות דישיבת אהלי יוסף יצחק היו אחדים שבאו במכונות כו', התיקון בזה פשוט, ולפלא שגם בשנה זו לא עשו זה, והוא שאיזה ימים לפני מועד כהנ"ל ידפיסו מודעה בעיתונים (ומה טוב ביחד עם ההודעה על דבר זמני ההקפות וכיו"ב), אשר בוודאי פשוט וידוע איסור נסיעה במכונה בשבת ויו"ט, והסתירה שמיניה וביה להשתתף בעניין תורני באופן היפך התורה".


[3] וראה המסופר בגליון 'בתוקף ובנועם' יו"ד שבט תשע"ב עמ' 36: "סיפר הרה"ח ר' יואל כהן, בתקופת נשיאותו של הרבי הריי"צ חי באיזור ברוקלין יהודי שאינו שומר תורה ומצוות. אותו יהודי אהב אהבה עזה את הרבי הריי"צ נ"ע, ולכן, מידי שבת בשבתו, היה נכנס לרכב, מחנה אותו רחוב או שניים מ-770, ומגיע להתוועדות עם הרבי... לאחר הסתלקותו של הרבי הריי"צ המשיך אותו יהודי במנהגו במשך תקופה. עד שביום טוב שני של סוכות, או בשבת חול המועד סוכות באחת השנים הראשונות, פנה אליו הרבי במהלך התוועדות שהייתה בסוכה, ודיבר איתו ברגש אודות הענין של שמירת שבת. אותו יהודי התלהב והתרגש מדבריו של הרבי, ובעיצומם של הדברים הניח את מפתחות הרכב ליד הרבי, ואמר בהתרגשות: 'רבי! הנה המפתחות שלי, קח את הכל!'... הרבי אמר כי הוא מקבל את הבעלות שניתנה לו, והוא מחזיר את המפתחות לאותו יהודי על מנת שהרכב יעמוד לרשות אותו יהודי בכל ימות השבוע, אולם בשבת אינו רוצה שישתמשו ברכב שבבעלותו".