האם דימום בהריון נחשב לצורך יצירת וסת הפלגה כמו מחזור?
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
האם דימום בהריון נחשב לצורך יצירת וסת הפלגה כמו מחזור?
דימום שאירע בשלושת החודשים הראשונים להריון, דינו כמחזור ויוצר עונות חשש וסת כולל גם וסת הפלגה. במה דברים אמורים, כשעונות החשש שנוצרו מראייה זו יחולו אף הן בתוך השלושה חודשים, אבל אם יחולו עונות חשש אלו לאחר תחילת החודש הרביעי שאז נחשבת האשה מסולקת דמים, אין חוששים להן כלל[1].
דימום שאירע החל מהחודש הרביעי להריון, דינו כמחזור וצריך לחשוש לעונת חודש ועונה בינונית שנוצרו מחמתו, למרות שהאשה כבר מסולקת דמים[2]. אבל לוסת הפלגה אינה חוששת עקב דימום חד פעמי כזה[3].
[1] שו"ע יו"ד סי' קפט סל"ד: "מעוברת משהוכר עוברה כו' אינה חוששת לוסת הראשון אפילו היה לה וסת קבוע והגיע תוך הזמן הזה, אינה צריכה בדיקה ומותרת לבעלה". היינו שהחל מהחודש הרביעי להריון שאז האשה מסולקת דמים (שוע"ר סי' קפד ס"ק כג) אינה חוששת לשום וסת שנוצרה קודם לכן. ומשמע שבשלושת החודשים הראשונים עצמם חוששת, כי אז עדיין אינה מסולקת דמים.
[2] שו"ע יו"ד סי' קפט סל"ג: "מעוברת לאחר שלשה חדשים לעיבורה כו' חוששת לראיה שתראה כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע". ובשוע"ר שם ס"ק קטז-קיז: "שתראה, אפילו בפעם אחת. שאינו קבוע, ולכן חוששת גם כן לעונה בינונית". כלומר, ראיות שרואה האשה החל מהחודש הרביעי אמנם אינן יכולות לקבוע וסת, אבל צריכה לחשוש לראיות אלו ככל וסת שאינה קבועה.
[3] על פי משמעות שו"ע שם סי' קפט סל"ג וסל"ד, שאין שייכות בין ראייה שלאחר ג' חודשים לראייות שקודם לכן.
פה ניתן להקדיש.
תוכן