כתוב בחז"ל עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם ותשעה לקחו נשים… אם נשים לא לומדות תורה, הן עלולות לדבר דברים בטלים ולשון הרע ח"ו, מה בעצם התורה מצפה מנשים בענייני דיבור?
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
כתוב בחז"ל עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם ותשעה לקחו נשים… אם נשים לא לומדות תורה, הן עלולות לדבר דברים בטלים ולשון הרע ח"ו, מה בעצם התורה מצפה מנשים בענייני דיבור?
אצל גברים דיבור 'דברים בטלים' נחשב איסור, משום עוון ביטול תורה[1]. לעומת זאת נשים שאינן מחויבות בתלמוד תורה[2], אין להן עוון בדיבור דברים בטלים[3], ובתנאי שאין בדיבורים אלו לשון הרע או רכילות חס ושלום שזה כמובן אסור גם לנשים[4].
גם כשאישה מדברת "דברים בטלים בהיתר", עליה להשתדל לנצל זאת לעבודת ה' (כמו כל דבר "מותר" שיש לעשותו "לשם שמים" ולא לשם ההנאה גרידא וכמו שנאמר "בכל דרכיך דעהו")[5], כגון: בכדי להירגע, לפרוק מתחים, להוסיף שמחה בעבודת ה', לשמח את חברתה, להוסיף אהבה ואחווה ורעות בינה לבין חברתה וכו' וכו'.
פה ניתן להקדיש.
תוכן