גנב בהיותו ילד

[1] שו"ע חו"מ סי' שמט ס"ג: "קטן שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין, ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל".

[2] שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קעז: "אם רצה לצאת ידי שמים ג"כ חייב לשלם וכדאיתא בא"ח סי' שמ"ג והוא מפסקי מהרא"י סימן ס"ב דקטן שעבר עבירה בקטנותו דצריך לעשות תשובה כשיגדיל ובין אדם לחבירו עיקר התשובה לפייס חבירו ולשלם היזקו אך שאין כופין על זה בדיני אדם כו', אך נראה דאף לצאת ידי שמים אין מן הצורך לשלם הכל כמ"ש מהראי"ה עצמו שם בתשובה וז"ל טוב שתקבל איזה כפרה כו', וכן משמעות לשון רמ"א בא"ח שכתב שיקבל איזה דבר לתשובה, על כן המוחל לא יהיה אכזרי ויפוייס במה דיפייס משום תקנת השבים כאלו שרוצים לצאת ידי שמים". שוע"ר סי' שמג סי"א: "קטן שהכה אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו אף על פי שאינו צריך תשובה כשיגדל מכל מקום טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין". בטעם הדבר כתב בלקוטי שיחות חי"ד האזינו א הע' 14 עמ' 144: "דאין ענינה של תשובה זו למנוע עונש (דכיון שעשה העבירה בעת קטנותו הרי לאו בר עונשין הוא), אלא להסיר הלכלוך והפגם דמעשה החטא". (וראה שו"ת שבות יעקב שם וערך ש"י חו"מ שם שנחלקו אם בנהנה מהגזילה חייב לשלם הכל מעיקר הדין או לא, ולדעת הערך ש"י אין הבדל בין נהנה ללא נהנה ובכל אופן פטור מעיקר הדין. וראה עוד שו"ת יביע אומר חו"מ ח"ח סי' ו).

[3] שו"ת שבות יעקב שם: "ובספר חסידים סי' תרצ"ב משמע שחייב לשלם הכל כשהגדיל, ואולי ממדות חסידות קאמר". וראה גם ט"ז סי' שמג ס"ק ב, ש"לפנים משורת הדין" צריך לשלם כשיגדיל "כי כשורא לצלמא" דהיינו הכל.

[4] רמב"ם הלכות תשובה פ"ב הי"א: "החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו, ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים, לא היה יודע לו יורשין יניחנו בבית דין ויתודה".

[5] שוע"ר ס"ח: "והגוזל את הרבים ואינו יודע למי יחזיר כגון המוכסים שנטלו יותר מקצבתם שנתן להם המלך וכן הגבאים הממונים מן המלך לגבות המס והם מקילים לקרוביהם ומטילים על אחרים שהרי הם גזלנים גמורים וכן ממוני הקהל שעושים כמעשיהם תשובתן קשה לפיכך יעשו צרכי רבים כגון לחפור בארות מים בכדי שגם הנגזלים יהנו מהם".

וראה שוע"ר דיני מדות ומשקלות סט"ז: "שאף שאמרו יעשה בהם צרכי רבים אין זו תשובה הגונה". וראה פתחי חושן גניבה פ"ד הערה נ: "ונראה הטעם, שאין זה ודאי שהנגזל יהנה מהם". ולהעיר משו"ת מהרי"ק סי' נא: "דתשובה מעליא לא הוי אלא אם כן יחזירו הממון לאשר אשמו לו".

[6] ערוך השולחן סי' שסו ס"ג: "צרכי רבים כגון בורות שיחין ומערות ותקוני דרכים ומרחצאות וכיוצא באלו". חשוקי חמד יומא פה, ב עמ' תקפח: "דבתי כסאות במקומות ציבורים ובפרט ליד בתי כנסת וליד בתי קברות הם צרכי רבים כו', וכן נראה דאף במקומות שיש כבר בתי כסאות או בבתי קברות, לשים שם מים לרחוץ ידיהם ואפילו רק ספלים כדי שיוכלו לרחוץ ידיהם כל זה בכלל צרכי רבים, ובפרט הרוצה לעשות מכונות לשתיית מים במקומות ציבורים הרי זה ממש תקנת הגמרא בורות שיחין ומערות". שו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' פח: "ולבנין ותקון מקואות הוא כלצרכי רבים ולכן טוב שיתן למקואות". וראה ספר דרכי משפט שכנים עמ' רכח שגם "כסף לרכישת בנין ישיבה הוי בכלל בורות שיחין ומערות".

[7] שו"ת משנה הלכות חי"ג סי' סד: "מיום באו של האדר"ת לירושלים קרא אותו ואמר לו היות כי הייתי רב בחו"ל ואולי נהנתי ומעלתי ח"ו בממון צבור שלא כהוגן ומעלתי בשליחות ונתחייבתי להשיב והו"ל ח"ו בכלל גזל הרבים שאין לו תקנה אלא לעשות צרכי רבים וזיכוי לרבים ולכן הציע לי לעשות עירוב בירושלים עיה"ק והוא מקבל עליו כל ההוצאות העירוב כל ימי חייו".

[8] שו"ת שמחת כהן חו"מ סי' ז: "אם אפשר יקנה איזה כלים שמשתמשים בהם לרפואה כגון מד-חם שמודדין בו החום כו' וכדומה לזה שמשתמשים בהם לרפואה וישאילם חינם לכל מבקש דגם זה צרכי רבים הוא וה' לא ימנע להולכים בתמים".

[9] אהבת חסד ענין חשבון נפש פרק רביעי בהגהה: "וידעתי על איש נכבד אחד שהתיישב לפני מותו בעניניו והוסכם אצלו שיתן הש"ס שלו נדבה על בית המדרש [וגם כי האדם שהוא בעל עסק אי אפשר לו להנצל כל ימיו מאיסור גזל וכשאינו יודע למי ונותן ספרים עבור רבים ללמוד בהן אולי יזמין ד' שילמוד בו מי שנגע בו]".