גירות ותשעים יום

שאלה:

יש אצלינו זוג – גויה בגיל העמידה הנשואה ליהודי, וכעת האישה עומדת להתגייר כהלכה, האם לאחר הגיור קודם עריכת החופה כדת משה וישראל עליהם להיפרד זה מזה למשך 90 יום? והאם חובה שיגורו בתקופה זו בבתים נפרדים (לאותה אשה יש בת ויכולה לשהות אצלה בינתיים)?

תשובה:

זוג גויים שמתגיירים, או גויה הנשואה ליהודי ובאה להתגייר כהלכה, עליהם להיפרד לאחר הגיור למשך 90 יום שהוא שיעור הכרת העובר, וזאת בכדי שאם האשה תתעבר נוכל להבחין בבירור האם העובר נוצר קודם הגיור או לאחריו[1]. ורק אחרי תקופה זו יערכו להם חופה וקידושין כדת משה וישראל[2].


אמנם, אם האשה מוגדרת על פי הלכה "זקנה" שבוודאי אינה יולדת עוד (וכגון שכבר הגיעה לגיל שאינה מתביישת אם יקראו לה "סבתא" וגם עברו 90 יום שלא ראתה וסת[3], וסתם אשה מגיל 60 בכלל זה[4]), אזי אינם צריכים להיפרד ואפשר לערוך להם מיד חופה כדת משה וישראל[5].


כאשר על פי הלכה צריכים להיפרד 90 יום, מפשט לשון הרמב"ם והשו"ע משמע שאף שלא יגורו יחד בתקופה זו[6].


מקורות:

[1] שו"ע אה"ע (סי' יג ס"ה): "שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן ונתגיירו או נשתחררו, צריכות להמתין. ואפילו גר ואשתו עובדי כוכבים שנתגיירו, מפרישין אותם צ' יום, כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה".


[2] שו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' שג): "לדעתי אין לסדר להם הקידושין אלא אחרי ג' חדשים דהבחנה, כיון שבלאו הכי אסורים בביאה ויחוד".


[3] ראה שו"ע יו"ד (סי' קפט סכ"ח-כט): "זקנה שעברו עליה שלש עונות [שהם צ' יום (שם סכ"ז)] משהזקינה, ולא ראתה, הרי זו מסולקת דמים כו'. איזו היא זקנה, כל (שזקנה כל כך שראויה, טור) שקורין לה אימא בפניה מחמת זקנותה ואינה חוששת". וראה רמב"ם (הלכות איסורי ביאה פ"ט ה"ה): "ואי זו היא זקנה כל שקוראין לה זקנה ואינה מקפדת".


[4] שערי טוהר שער ג שערי דעת סוס"ק ט.


[5] ראה דגול מרבבה שם: "אם היא זקינה אין צריכה הפרשה, ואף שהחלקת מחוקק בס"ק ד' נסתפק בזה, היינו בנתגיירה היא ונשאת אח"כ לאחר, ובזה נאמר שדינו כמו בישראל, אבל בנתגיירו שניהם ונשארים יחד דלא משכחת כיוצא בזה בישראל אין צריכה הפרשה".


[6] בשו"ת תשובות והנהגות (הנ"ל) דייק כן מלשון הרמב"ם (גירושין פי"א הכ"א) והשו"ע (הנ"ל הערה 1) שכתבו "מפרישין אותם", משמע שלא די שיימנעו מביאה אלא צריך "הפרשה מכל מגורים בדירה יחד".