גילוח שערות שומא במקום הזקן

[1] יד רמ"ה בבא בתרא קנד, א אות קלו: "דכולהו שערות דמיתי עד לא הגיע לכלל שנותיו שומא נינהו, ואף על גב דלא מתחזין כשומא כיון דבתוך זמן אתי בחזקת שומא נינהו. וממילא שמעת דשומא לאו סימן גדלות הוא. ואלו כי אתו לאחר זמן מסתמא לא מחזקינן בהו בחזקת שומא עד שיתברר שהן שומא, כגון שהעור שבעיקרן גבוה יותר מן העור שבסביבותיו, או שמראה עורן משונה משאר העור".

[2] ראה רמב"ם הלכות עבודה זרה פי"ב ה"ב: "האשה שגלחה פאת ראש האיש או שנתגלחה פטורה שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך כל שישנו בבל תשחית ישנו בבל תקיף ואשה שאינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן אינה בבל תקיף, לפיכך העבדים הואיל ויש להם זקן אסורין בהקפה". וכתב על זה הגאון הרגצ'ובי בצפנת פענח (ח"א דף ז עמודה ב): "משמע דסבירא ליה לרבינו דעיקר הטעם משום דאין להם זקן כו', וצריך לומר דגבי גיד הנשה שאני דבאמת גם בעוף יש הגיד רק הכף אינו עגול ואם נמצא בעוף כף עגול שפיר יש לומר דהוי גיד הנשה, מה שאין כן בזקן יש לומר דזה לא הוי זקן כלל רק שומא בעלמא, ונפקא מינה לגבי סריר שהעלה זקן אם מותר לגלח". וכתב עוד (במהדורה תניינא לח"א דף לז עמודה ד): "והנה בה"ג בהלכות יבמות מבואר שם דטומטום כל זמן שלא ניקרע אין לו זקן, רק לאחר שנקרא ונמצא זכר אז ניצמח לו זקן, עיין שם. ואם כן לפי זה היכא דקודם קריעה היה לו זקן, שוב יש לומר דזה היה בגדר זקן האשה והיה רק שומא כמו שנתבאר, ולמה אסור בתגלחת, וכבר כתבתי בזה לעיל גבי סריס שהעלה זקן איך הדין לענין גילוח".

[3] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פא: "על דבר בחור אחד מתלמידי ישיבה, אשר על פניו במקום גידול שער זקנו, וזקנו מגודל בשער רגיל, ורק מהשומא יוצאים שערות לבנים, ונראים בזקנו שורה אחת שערות לבנים בין השערות הרגילות, ועל ידי זה נראה מגונה ביותר, והוא חסרון גם לענין שידוך, ובא לפני להורות לו הלכה למעשה אם מותר לו לצבוע שערות הלבנים שיהיו שוות לשאר השערות שבזקנו, או אולי אפשר להסיר כל השומא על ידי נתוח כו'. הנה בשלחן ערוך (יו"ד סי' קפ"ב) נפסק להלכה דאסור לאיש ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר, וכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו שחורות אפילו שערה אחת עכ"ל, ובמעשה שהיה ברב אחד שנתלבן חצי זקנו ופאה אחת וחצי הראש, וחצי השני של הראש ופאה הב' וחצי זקן הב' נשארו שחור, והיה לבוז בעיני רבים, ונשאל השאלה לכל גדולי הדור אם יש לו היתר לצבוע השערות הלבנות לשחור, רובם נטו לאיסור כו'. ובתשובת בית היוצר (יו"ד סי' מ"ה) מתיר ע"י עכו"ם והוא לא יסייע כלל עיין שם כו'. דהנה פשיטא דיבלת כהאי מיקרי מום, וכמבואר ברמב"ם (פ"ח מה' ביאת מקדש הט"ו), דמי שהיתה בעור פניו שומא שיש בה שיער אף על פי שאינה כאיסר אלא כל שהוא, הוי מום גבי כהנים, עיין שם, והנה יש לעיין אם היה במקום שיער הזקן, והזקן מכסהו, דיש לומר דדומה כמו במקום אחר שבגוף, והנה לשיטת הטור (א"ע סי' ל"ט) שומא שיש בה שיער או שומא גדול כאיסר בכל מקום שהוא בגוף הוי מום, והבית יוסף שם תמה על הרמב"ם דסבירא ליה דלא הוי מום אלא בפנים, הביאו במשנה למלך שם (בה' ביאת מקדש) עיין שם. ובמקום הזקן יש לומר דהוי מום אף לשיטת הרמב"ם, דלאו כולי עלמא מגדלים זקנם, ודמי כמו במקום מגולה שבפנים, וכל זה נפקא מינה למקום אחר, אבל בנדון דידן דנראים לחוץ השער שבשומא שהם לבנים ומשונים משאר השערות שבגוף הזקן, הוי מום בודאי אף לגבי כהנים, וכל מום שבכהנים בודאי נחשב למום בכל אדם, כמבואר ברמב"ם (פ"ז מה' אישות ה"ז) ובטוש"ע שם (א"ע סי' ל"ט). והנה ברפואת מום שבגוף בודאי אין משום לא ילבש כו'. ואם כן פשיטא דשרי לחתוך היבלת שיש בו שערות שבפניו. אלא אף לצבוע השערות למראה השערות שבזקנו נראה גם כן דשרי כו'. אמנם להלכה למעשה גם הלבושי מרדכי בנדונו, התנה בהתירו אם יסכימו ב' גדולי הוראה. מכל מקום, בודאי יש לצרף אותם הגדולים שצדדו להתיר אף בצביעת שערות לבנות לצעיר לימים בלא שומא, אף גם אם להלכה ולא למעשה כנ"ל. ובאם אפשר על ידי נכרי בודאי עדיף, דאז יש לצרף גם השו"ת בית היוצר דהתיר כן למעשה בצעיר לימים גם בלא שומא כנ"ל, וכל שכן בבאים על ידי השומא, כך נראה לעניות דעתי".