גיזום עצים בין שכנים

שאלה:

יש לנו ב"ה בית פרטי. נטענו את העצים שלנו לפני כעשרים שנה. בינינו לבין השכן יש מרחק של 6 מטרים, ובאמצע ישנה גדר ושם שתלנו עצי נוי. השכן מולנו, התחיל לבנות את ביתו 7 שנים לאחר שגרנו והעצים היו בוגרים וגדולים (בין 2-5 מטרים) ובשעת הבנייה העיר שהוא לא אוהב עצים מפני שהם מלכלכים ובשבילו הנוף הכי יפה זה בטון ופלסטיק….אבל בניית הבית היא לצורך השכרה ורווח. לפני 8 שנים הגיע השכן לגור ומאז הוא מציק לנו באופן סידרתי. הוא משיג גבול וגוזם בשטח שלנו ענפים, הוא גרם נזק ל-3 עצים שכרת את גזעם ושוב בהסגת גבול (נכנס לשטח שלנו ללא ידיעה ופשוט כרת וגזם !!!), הוא מתלונן שהרוח מעיפה את העלים לשטח שלו, הוא מציק באופן סדרתי… רצינו להיות נקיים כלפי שמיים. באמת, מה התורה אומרת על מצב כזה? אחריותו של מי לגזום ענפים ולנקות לכלוך בחצר של השכן שרואה את עצמו נפגע מהעצים? מבעל העץ או מהצד שרואה את עצמו ניזוק?

תשובה:


  • עצים הנטועים בשטח של שמעון וענפיהם פולשים לשטח חצרו של שכנו ראובן ומפריעים לו, רשאי ראובן לכרות את הענפים הפולשים ואינו זקוק לקבל רשות משמעון בעל העצים על כך, אך אינו רשאי לכרות את הענפים שעדיין לא נכנסו לשטח חצרו[1].

  • עלים הנושרים מעצי שמעון ועפים ע"י הרוח לשטח חצרו של ראובן ומלכלכים אותה, אין חובה על שמעון לדאוג למניעת התופעה, אלא אם ירצה ראובן בעל החצר ידאג הוא בעצמו למניעת התופעה ע"י בניית גדר מפרידה וכדומה או שינקה את חצרו[2]



מקורות:

[1] שו"ע חו"מ סי' קנה סכ"ו: "מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו, קוצץ כמלא מרדע ע"ג המחרישה, ובחרוב (פי' חרוב אילן של חרובין) ובשקמה (פי' שקמה אילן שעושה מין תאנים מדבריות) כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר. וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו, או על בית האילן, קוצץ (אפילו בשאר אילנות, טור) את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר".


[2] ראה שו"ע שם סל"ב: "מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו (הג"ה: או בא לנטוע), אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידים אותי, שזה נזק הבא מאליו לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו, וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו". סמ"ע שם ס"ק עג: "שמהאילן זה שנוטע אינו ניזק הבור, אלא מהשרשים המסתעפים ממנו, ואותם שרשים באים לאחר זמן ממילא והוא לא עשה ההיזק בידים". והוא הדין כאן העלים הנושרים כעת לא היו בעת נטיעת האילן אלא גדלו לאחר זמן. וכל שכן בנידון דידן ששמעון נטע את העצים קודם שבנה ראובן השכן את ביתו, וכמבואר בשו"ע שם סי"ט ברמ"א: "מותר לעשות בכל נזקין אלו בשלו, בשאין שם דבר הניזוק". וראה עוד משפט שלמה ח"ב ל"ב נתיבות נתיב ב' עמ' 21. שו"ת משיב בהלכה סי' קצח.