האם מותר בשר ויין בברית מילה בתשעת הימים?
תפריט
כשחל תשעה באב בשבת, יש שנוהגים לא לומר פרקי אבות באותה שבת, כיצד נוהגים בשבת הבאה? אומרים שני פרקים? או שממשיכים מהפרק שדילגו?
ברוך ה' אני חתן ורציתי לשאול האם מותר לי בימים של תשעת הימים לבחור מוצרי חשמל לבית יחד עם הכלה?
לעיתים מתעוררים חיכוכים בין העוסקים בעבודת השליחות, עקב טענה של אחד הצדדים ל"השגת גבול". מה הם הכללים ההלכתיים בנושא זה, וכיצד יש לנהוג כשיש חשש
האם מותר בשר ויין בברית מילה בתשעת הימים?
בסעודת ברית הנערכת בתשעת הימים עד השבוע שחל בו תשעה באב – מותר בשר ויין לכל מי שגם בתאריך אחר היה מגיע לסעודה כגון קרובי משפחה וידידים, בין גברים ובין נשים (אבל מי שאינו קרוב או ידיד ובא רק בשביל לאכול בשר ויין הרי זו עבירה)[1].
בסעודת ברית הנערכת בשבוע שחל בו תשעה באב – מותר בשר ויין רק לבעלי המצוה דהיינו הורי התינוק, המוהל, הסנדק והזוג המכניס והמוציא (קוואטער), וכן לקרובי התינוק הפסולים לו לעדות (אחים, גיסים, אחיינים, סבים, בני דודים), וכן לעוד עשרה ידידים. ואם סעודת הברית היא הסעודה המפסקת סמוך לתענית – אסור לאכול בה בשר ויין[2].
מי שרשאי לשתות יין בסעודת המילה – רשאי לשתות גם כוס היין של ברכת המזון[3].
כוס היין שאומרים עליו ברכת "אשר קידש" אחר המילה – נהגו שאין המברך טועם ממנו בעצמו אלא נותן לילד שעדיין אינו יודע להתאבל על החורבן[4].
[1] שו"ע סי' תקנא ס"י ברמ"א: "ובסעודת מצוה כגון מילה כו' אוכלים בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה, אבל יש לצמצם שלא להוסיף".
משנה ברורה שם ס"ק עה: "כל השייכין לסעודה – היינו כל מי שהיה הולך בזמן אחר לסעודה זו הן מחמת קורבה או מחמת שהוא אוהבו ונשים השייכות לסעודה במקום שדרך לזמנן לסעודה ג"כ מותר".
שם ס"ק עו: "שלא להוסיף – היינו מי שלא בא מחמת קורבה או אהבת רעים רק לאכול ולשתות ועבירה הוא בידו".
[2] שו"ע סי' תקנא ס"י ברמ"א: "ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם, וזה אפילו בערב ת"ב שרי, ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (ד"ע)".
משנה ברורה שם ס"ק עז: "רק מנין מצומצם – היינו מלבד הקרובים הפסולים לעדות ומלבד הבעלי מצוה מותר להוסיף עשרה משום ריעות והשאר אוכלים מאכלי חלב". ובשער הציון שם ס"ק פה: "וסנדק, והמכניס והמוציא (שקורין קוואטע"ר)".
שו"ע חו"מ סי' לג ס"ב-ג: "אלו הם הפסולים, האחים כו' הרי הם ראשון בראשון, ובניהם זה עם זה שני בשני, ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי. ולעולם שלישי בראשון, כשר, ואין צריך לומר שלישי בשני. אבל שני בשני, ואין צריך לומר שני בראשון, שניהם פסולים. לפיכך האב עם בן בנו, פסול, מפני שהאב ובנו ראשון בראשון כמו אח ואחיו, ועם בן בן בנו, שהוא רביעי ממנו, כשר, מפני שהוא שלישי בראשון. וכן הדרך בנקבות כו'. כל אשה שאתה פסול לה, אתה פסול לבעלה, שהבעל כאשתו. וכל בעל שאתה פסול לו, כך אתה פסול לאשתו, שהאשה כבעלה".
[3] משנה ברורה סי' תקנא ס"ק עב: "ובסעודת מצוה וכו' – ובזה אפילו כוס של בהמ"ז יש להתיר לשתות דלא גרע מיין שבתוך הסעודה דהותר".
[4] באר היטב סי' תקנא בנוסח המופיע בדפוסים הקדמונים (בדפוס תע"ו ותצ"ד ס"ק כח, ובדפוס תצ"ו ס"ק כט): "וכן כוס שמברכין בב"ה [=בבית הכנסת] אחר המילה נוהגין ליתן לתינוקות ודוקא שאינו יודע להתאבל על חורבן". וכן הביא בספר אוצר הברית ח"א פ"ד סי' כה ס"ג בשם הגרי"ש אלישיב. וכן נקט בקובץ פסקי רבי שמואל קמנצקי, בין המצרים, עמ' קכא. וכן כתב בפסקי תשובות סי' תקנא אות מ והערה 313. אמנם בשו"ת אור לציון ח"ג פרק כו שאלה ד עמ' רמד כתב שהמברך על היין בשעת המילה ישתה היין בעצמו, ובתנאי שהוא מאלו שרשאים לשתות יין בסעודת הברית על פי הכללים המבוארים לעיל, עיין שם.