ברכת התורה למשתתפי שיעור

כאשר מניחים עם יהודים תפילין ב'מבצע תפילין', נהוג להקפיד לברך עמם תחילה ברכת "אשר בחר בנו" קודם קריאת פרשת "שמע". והוא על פי ההלכה[1] ש"ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד ואסור לדבר ולהוציא דברי תורה מפיו עד שיברך".

והנה כידוע דוקא דיבור בדברי תורה מחייב ברכת התורה, אבל "המהרהר בדברי תורה אין צריך לברך"[2].

אמנם, מצאנו בשו"ת הלכות קטנות[3] שכתב לחדש שגם השומע דברי תורה מפי חבירו צריך לברך ברכת התורה, ובלשונו: "נראה דמאחר דשומע כעונה יש לברך, מידי דהוי אשומע שופר ומגילה". והובאו דבריו להלכה בשערי תשובה[4].

גם מהלכות תלמוד תורה לרבינו הזקן[5] משמע לכאורה כדברי ההלכות קטנות, דכתב: "וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד כו', וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמו שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור, אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו".

מסיום דברי אדה"ז עולה לכאורה שכל השומע דברי תורה מפי חבירו הרי זה כלומד "בפיו" ממש, ועד שיוצא בזה ידי חובת "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". לפי זה לכאורה פשוט שעל שמיעה זו חייב בברכת התורה תחילה, שהרי "אסור לדבר ולהוציא דברי תורה מפיו עד שיברך". וכדברי ההלכות קטנות.

על פי זה, לכאורה, כשם שב'מבצע תפילין' מקפידים לברך ברכת התורה תחילה קודם אמירת פרשת "שמע", כך היה ראוי להנהיג גם ב'מבצע תורה' – שבאותם שיעורי תורה שמשתתפים גם יהודים שעדיין לא אמרו היום ברכות השחר, יאמרו עמם תחילה ברכת התורה, דאף שבדרך כלל הם רק מקשיבים לדברי המגיד שיעור ואינם מוציאים דברי תורה בפיהם, מכל מקום מאחר "שהשומע כעונה בפיו" – עליהם לברך תחילה ברכת התורה[6].

אבל כמדומה שלמעשה לא נהוג להקפיד לברך תחילה ברכת התורה עם המשתתפים בשיעורי תורה. ובטעם הדבר יש לומר על פי מה שכתב רבינו הזקן בהלכות שחיטה[7], דעל דברי המחבר[8] "ערום לא ישחוט לכתחלה מפני שאינו יכול לברך" כתב רבינו בזו הלשון: "עד שיכסה ערותו, דכתיב ולא יראה בך ערות דבר. וגם אם אחר שוחט גם כן ומהפך פניו מכנגד ערותו של זה ומברך אינו יכול להוציאו ידי חובה לכתחלה, לפי שאסור לו לשמוע ולהתכוין לצאת ידי חובה מפני ששומע כעונה והרי זה כמוציא מפיו. ואף על פי שהערום מותר להרהר בדברי תורה כמו שכתוב באורח חיים סימן ע"ה והשומע אינו אלא מהרהר, מכל מקום כיון שהוא מתכוין לצאת ידי חובה בשמיעה זו מפני ששומע כעונה הרי זה כמוציא מפיו ואסור".

מבואר מדברי אדה"ז שמתי אמרינן "שומע כעונה" עד שבשמיעתו נחשב "כמוציא מפיו" ממש – דוקא אם "מתכוין לצאת ידי חובה בשמיעה זו".

והנה כל בר דעת מבין שאותם יהודים שעדיין לא בירכו היום ברכת התורה ובאים להשתתף בשיעור תורה, כל מטרתם היא אך ורק לשמוע ולהבין את תוכן השיעור, ולא לצאת ידי חובת מצות תלמוד תורה מדין שומע כעונה, וממילא אין בשמיעתם דין "כמוציא מפיו" ממש אלא דין "מהרהר בדברי תורה" שכאמור לעיל "אין צריך לברך", ועל כן אין מקפידים לברך עמם ברכת התורה קודם תחילת השיעור.

[והנה בספר והערב נא[9] מובא בשם הגרי"ש אלישיב, שבנידון כהנ"ל מכיון שאין המשתתפים באים ללמוד תורה אלא רק להכיר דרכי הדת, אינם צריכים לברך ברכת התורה. ע"כ.

כיוצא בזה כתב גם בשו"ת תשובות והנהגות[10]: "דכיון שאין השומעים מתכוונים למצות תלמוד תורה כלל ורק באים כדי להכיר מה הם דעות ומנהגי הדתים, אין בזה כלל חיוב ברכת התורה".

אלא שלפי טעמם ונימוקם, מי שאכן בא כדי ללמוד ולא רק כדי 'לבדוק', יש לברך עמו ברכת התורה טרם התחלת השיעור.

וכפי שאכן כתב בשו"ת תשובות והנהגות שם בהמשך דבריו: "מיהו כשמתקרבים יותר לדת ומשוכנעים קצת באמיתות תורתנו הקדושה ויש להסתפק שבאים לשיעור לא רק להכיר מנהגי הדתים אלא רצונם גם לידע התורה כדי לקיימה, אולי כדאי ותועלת להודיעם שלימוד התורה חייב בברכה ויברך ברכת התורה עם הפסוקים שלאחריה".

מה שאין כן לדברי אדה"ז הנ"ל, גם מי שידוע לנו בבירור שבא כדי "לידע התורה", מכל מקום מאחר ומן הסתם אין כוונתו 'לצאת ידי חובת מצות תלמוד תורה' מדין 'שומע כעונה', אלא כל כוונתו רק להחכים בתורה ולהוסיף ידע, הרי דינו כ"מהרהר בדברי תורה" ותו לא, ולכן "אין צריך לברך"].

_______________________

ציונים והערות:

[1] סידור רבינו הזקן קודם ברכות התורה.

[2] שוע"ר סי' מז ס"ב.

[3] ח"ב סי' קנט.

[4] סי' מז ס"ק ג.

[5] הלכות תלמוד תורה פ"ב הי"ב.

[6] וכן כתבו בהערות התמימים ואנ"ש כפר חב"ד גליון קסב; ספר בינה ודעת (אדלר) דיני 'תינוק שנשבה' עמ' סט.

[7] סי' א ס"ק נב.

[8] שם ס"י.

[9] ח"ב עמ' 348.

[10] ח"ה סי' יט.