בקשת מחילה על לשון הרע

[1] חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ד באר מים חיים ס"ק מח: "אם לעת עתה לא הגיע היזק וצער לחבירו על ידי דיבורו, אך יש לחוש שברבות הזמן יוגרם לו על ידי זה היזק וצער, ובא המספר לעשות תשובה על עונו, אם חייב לפייס אותו עבור זה או שיעשה רק תשובה למקום, הא פשיטא דאם עשה רק תשובה למקום ואחר כך נסבב על ידי דבריו הקודמים היזק וצער לחבירו דהוא מחוייב לפייס אותו, רק דברינו הם לעת עתה שלא בא לו היזק וצער על ידי זה, אם מחוייב להודיעו ולפייס אותו עבור מה שגינה אותו או לא, וצריך עיון".

[2] ע"פ שוע"ר סי' תרו ס"א: "יתן כל אדם אל לבו בערב יום הכיפורים לפייס לכל מי שפשע כנגדו, ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לילך ולפייסו ולבקש ממנו שימחול לו, ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט החטא שחטא לחבירו, ואם חבירו מתבייש בזה לא יפרט החטא".

וראה שם הלכות אונאה סכ"ז: "כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך זו אונאת דברים. וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזו ניתנה להשבון וזו לא ניתנה להשבון וזו בממונו וזו בגופו והצועק על אונאת דברים נענה מיד לפי שהיא צער הלב וקרוב להוריד דמעות". ושם סכ"ח: "כיצד היא אונאת דברים כו' כל כיוצא בדברים אלו שהם צער הלב".

[3] ספר מועדים וזמנים ח"א סי' נד.

[4] שערי תשובה לרבינו יונה השער השלישי אות רז: "אם ישוב בעל הלשון בתשובה צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו... והם לא ידעו כי הדיח עליהם את הרעה יתבייש להודיעם ולגלות אזנם על אשר גמלם רעה, כי הוא מכה ואין מכתו ידועה כענין שנאמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים, על כן נמשל לשון הרע לחץ כי המושך בקשת פעמים רבות ישלח חציו באדם ולא נודע מי הכהו".

מכך שרבינו יונה ממשיל את הלשון הרע ל"חץ" ש"פעמים רבות ישלח חציו באדם ולא נודע מי הכהו", משמע שהמדוברים יודעים שדיברו עליהם לשון הרע, כמו שהאדם הנפגע מחץ בודאי יודע מכך, רק שאינם יודעים מי הוא המדבר, דהיינו מי ירה את החץ. וזוהי כוונת דבריו "והם לא ידעו כי הדיח עליהם את הרעה", היינו שאינם יודעים שפלוני הוא שדיבר. ולכן אין שום חשש כשיגלה את אזנם שהוא זה "אשר גמלם רעה", כי אין בכך תוספת בושה להם (אלא רק לו – ש"יתבייש להודיעם").

וכך פירשו האחרונים גם בדברי החפץ חיים שכתב בהלכות לשון הרע כלל ד סי"ב: "ואם עבר וסיפר לשון הרע על חבירו... אם חבירו נתגנה על ידי זה בעיני השומעים ונסבב לו על ידי זה היזק בגופו או בממונו או שהיצר לו על ידי זה, הרי הוא ככל עונות שבין אדם לחבירו שאפילו יום הכפורים ויום המיתה אין מכפר עד שירצה את חבירו, על כן צריך לבקש מחילה מחבירו על זה... ואפילו אם חבירו אינו יודע עדיין כלל מזה צריך לגלות לו מה שעשה נגדו שלא כדין ולבקש ממנו מחילה על זה, כיון שהוא יודע שעל ידו נסבב לו דבר זה".

והקשה בספר חוט שני חלק ר"ה ויו"כ הלכות שמירת הלשון עמ' שלה, דאם אכן מדובר שהחבר שדיברו בו סרה "אינו יודע עדיין כלל מזה", הכיצד מותר לזה שדיבר "לגלות לו מה שעשה כנגדו שלא כדין ולבקש ממנו מחילה על זה", וכי יעלה על הדעת "להתיר לעבור על איסור דאורייתא של אונאת דברים כדי שימחל לו עוונו". ותירץ שעל כרחך לא דיבר החפץ חיים אלא בגוונא "שאף על פי שיגלה לו מה שחטא נגדו לא יצטער מזה... כגון שהלה יודע שדיברו עליו, כגון שיודע שקילקלו לו איזה עסק או שידוך, ולא נודע לו מי עשה זאת, וכעת בא אליו ואומר לו ש'אני עשיתי לך כזאת וכזאת', שאז יש פעמים שאין בזה אונאת דברים, וכל כיוצא בו" (וראה עוד מה שכתב בזה בשו"ת אז נדברו ח"ז סי' סו).