בשעה שהוציאו ספר תורה מארון הקודש נפל מתוכו ספר תורה אחר (כנראה מפני שקודם לכן הונח באופן לא יציב), מה צריך לעשות על פי הלכה
מאן-דהו הראה לי פלאייר של ארגון בחגוי הסלע תחת הכותרת "ה'צמח צדק' מלובאוויטש כתב לאסור פאה נכרית!". הייתכן?
האם מותר בשבת לפתוח אריזות ניילון שבהם עטופים סכו"ם וצלחות חד פעמיות? האם ישנן אריזות שיש בעיה בפתיחתן בשבת?
יהודי שמביא לסעודת מצוה מאכלים שהוכנו בביתו, ואומר "שהכל כשר למהדרין", האם ניתן לסמוך על דבריו?
אחרי עונת חודש, ע"פ הלכה מותר בתשמיש, האין חשש כלשהו שתראה דם מחמת תשמיש? הרי ככל שעוברים הימים היא יותר קרובה לראות, מאחר שיודעת שרואה פעם בחודש לערך ?
[1] דעה ראשונה בשו"ע יו"ד סי' קפו ס"ב. וראה שוע"ר שם ס"ק ז ש"העיקר כסברא הראשונה". וראה אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א עמ' מג שבדיעבד גם אם לא עשו את ג' הבדיקות כנדרש, אם עברו עשר שנים ולא נודע להם שראתה מחמת תשמיש, "כבר הוחזקה לאינה רואה מחמת תשמיש".
[2] דאף שבשוע"ר שם כתב "שראוי לבעל נפש לחוש" לדעת הרמב"ם והרא"ש שהביא השו"ע שם שגם אחרי ג' הבדיקות הנ"ל צריך בדיקה קודם ואחר התשמיש, ראה אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א עמ' נ: "שאין להחמיר ולצוות עליהם שיבדקו ודי לנו במה שנהגו שישמרו אותם שנחמיר עליהם עוד וקרוב הדבר שלא ישמרו היטב מה שיצוו עליהם מחדש ומוטב יותר שלא לומר להם והנח להם לישראל שינהגו כמצווה עליהם משנים קדמוניות".
[3] אגרות קודש הרש"ב שם עמ' מג: "מאחר שאין צריך הבדיקה רק בג' פעמים הראשונים ואם כן בנדון דידן הרי היא אנוסה ואינה צריכה כפרה", "ואף אם נאמר דהאשה אינה צריכה כפרה משום זה מכל מקום אפשר הבעל צריך כפרה דהיה ראוי ליה לחוש כו', ולפי מה שנתבאר לעיל דאפשר אינו כדאי להחמיר עליהם כעת בדברים חדשים שלא נהגו בהם מימים קדמונים כו' אם כן גם הבעל אנוס הוא כו' אינו צריך כפרה". ולהעיר משו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד סי' קמב: "כי האמת אעפ"י שרגיל הדם לבוא לפני תשמיש מחמת חמוד או לאחריו מחמת חמום התשמיש והתעוררותו מ"מ מחמת תשמיש ממש דהיינו בעוד שהשמש דש באופן שיחייב בעלה חטאת זהו אינו מצוי כלל ומשו"ה מקלינן ברואה מחמת תשמיש דעל הרוב בשעת בעילה ודישה נסתם עורק הדם גם כל הרגשותי' דנותנת כל לבה ועיונה על תאות התשמיש וכמדומה לי ראיתי גם זו בפלתי לחלק כנ"ל".
