[1] סוטה כז, ב: "כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל". שו"ע אה"ע סי' קעח סי"ז: "כל אשה שנאסרה על בעלה כו' אסורה גם לאותו שנאסרה בשבילו. ואם עבר ונשאה, מוציאין אותה מתחתיו בגט, אפילו היו לה כמה בנים ממנו". וראה שם סי' יא ס"א.
[2] ראה שו"ע אה"ע סי' ו סי"א: "אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה כו'". וראה בית שמואל סי' יא ס"ק ג, ברכי יוסף שם אות ג, חידושי רע"ק איגר שם, ושו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סי' כו, האם בנאנסה שמותרת לבעל אסורה לבועל או לא.
[3] הגהות הרש"ש כתובות ט, א על תוספות ד"ה מפני מה: "אמאי לא אסרוה [את בת שבע] לדוד דדוד היה יודע בודאי שנבעלה. לכאורה יש לדון בזה דהא חזינן דבאונס מותרת לבועל, אף דלפי הסברא הוה ק"ו מרצון דתיאסר. אלא כיון דאינה נאסרת לבעל לכן גם לבועל מותרת. וא"כ ה"נ לאוריה לא היתה נאסרת ע"פ עדותו דדוד דאין אדם משים עצמו רשע. ואפי' את"ל דפלגינן דבוריה כמש"כ הרמ"א באה"ע סי' קט"ו ס"ו, מ"מ הרי אינו אלא עד אחד. וצ"ל משום דאוריה ודאי היה מאמינו לדוד והיתה נאסרת עליו כדכתב הח"מ שם ס"ק כ"ה. והעיקר נ"ל דע"כ אכתי לא הוה אסיק אדעתיה הא דבאונס שרי לבועל אף דזה הוה ידע דלבעל שריא מקרא דוהיא לא נתפשה (ועי' מל"מ בפ"ב מהל' סוטה הלי"ב), ולכן גם בזה הוה ס"ד דאף דאינה נאסרת לבעל מ"מ לבועל מיהא אסורה. אבל לפי דמסיק דבאונס שריא גם לבועל מטעם דאינה אסורה לבעל, גם בכה"ג [שמודה בעצמו שזינה עמה] שרי גם לבועל מהאי טעמא גופיה [שאינו אוסרה על בעלה] וחדא מתרי טעמי נקיט. וכן נ"ל להורות הלכה למעשה".
וכעין זה כתב בשו"ת לבוש מרדכי אפשטיין סי' לט אות ב: "והנה הא דאמרינן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, יש לעיין איך הדין אם הבעל אין יודע מאומה, אם אסורה לבועל היודע, והנה בתוס' יבמות דף ל"ה מוכח דעיקר האיסור שעל הבועל הוא מפני שנאסרה על הבעל, דמזה ילפינן דבאונס שריא, אף שהבועל היה במזיד, (דלא כהירושלמי דאיסור להבועל אף באונס), וא"כ יש לומר כיון שלא נאסרה על הבעל היכא דאין יודע, לא נאסרה להבועל, כמו באונס דשריא להבועל. אך באמת אין זה ענין כלל, דהרי באונס מותרת היא להבעל, אבל היכא דאינו יודע הרי היא אסורה לו רק שאינו יודע, א"כ אסורה גם להבועל. אך לפי מה שביארנו דהיכא דאין לו לחשוב כלל, הוי היתר גמור, ונתהפך האיסור להיתר, א"כ היכא דאין יודע, ולא היה לו לחשוב, אז שריא גם להבועל, אבל היכא שהיו עדי כיעור וכה"ג היכא שיש להבעל מצוה שיחשוש, א"כ הוי איסור לגביו כו', בודאי שאסורה גם להבועל".
[4] ראה שו"ת הרא"ש כלל לב סי' טו: "וששאלת על לאה שהלך בעלה למדינת הים כו' ואח"כ נכנסה בבית בעל בית אחר לשרתו ויצא קול שנתיחדה עמו, ואחר כל זה בא בעלה כו' וגרשה, אם יכולה בבית בעל הבית לדור לשרתו כאשר בתחלה. תשובה: נראה לי שמותרת להיות עמו בבית, דמה שיצא עליה קול שנתיחדה עמו בעודה אשת איש לא נאסרה עליו אחר שגרשה בעלה בשביל אותו קול, דאף על בעלה לא היתה נאסרת בשביל קול כו', אבל יש להזהירו ולומר לו פלוני הוי יודע שאם באת עליה אסורה, דלגבי דידיה הוי כעדים אעפ"י שלא נאסרה על הבעל בידיעתו, מ"מ הויא חתיכא דאיסורא אגבי דידיה. וראיה מכתובות (שם) דקאמר ואם תאמר מעשה שהיה מפני מה לא נאסרה, ופרש"י והלא הכל יודעין שבא דוד על בת שבע, ומקשינן עליו והיאך ידעו שבא עליה באותה שעה מסתמא לא בא עליה בפרהסיא אלא שלח אחריה והביאה בתוך ביתו, ומפרשינן מפני מה לא אסרוה והלא ידע דוד שבא עליה ולגבי דידיה כעדים מעידים בדבר ואם הוא יודע שבא עליה אסור שתדור בביתו כמו אשה שנתגרשה ונשאת לאחר".
וכך פסק הבית שמואל סי' יא ס"ק ג: "ונלמד מסוגיא הנ"ל פ"ק דכתובות דאמר שם מפני מה לא אסרוה לדוד ופירש תוס' אף על גב דלא היו עדים בעת שבא עליה דוד מ"מ דוד ידע דבא עליה ולמה לא אסרוה עליו".
ובשו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סי' כו: "ביצא קול ועידי כיעור דאסרינן לבועל מדין דאורייתא דחיישי' שבעלה ואוסרה על הבעל, אף על גב דמ"מ אנו אין אוסרין אותה משום דמספיקא אוקמא אחזקת היתר לבעלה ואמרינן מסתמא לא נבעלה, אבל הוא הבועל בעצמו שיודע שבעלה הרי אוסרה על בעלה". וראה שו"ת מחנה חיים אה"ע סי' ט.
וכן כתב שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' סח: "דבנוגע להבועל פשיטא דאסורה, ומכ"ש דאם האיש הבועל מודה לדבריה".
וראה שו"ת אגרות משה אה"ע ח"א סו"ס יד שדחה את דברי הרש"ש הנ"ל שהתיר בזה: "ומה שחידש הרש"ש בכתובות דף ט' דמאחר שבאונס לא נאסרה אף לבועל לתירוץ א' משום שלא אסרה אבעל א"כ אף בבעל בינו לבינה או אף לפני עד אחד מאחר דלא תיאסר על הבעל משום דאינו נאמן לא אסרה אף אבועל, הוא תמוה מאד דאיזה דמיון הוא לאונס דהתם לא נאסרה כלל אף אם נדע שאנסה אבל הכא הרי נאסרה בעצם והם יודעים דאסורה לבעל דלא בעינן עדים אלא לברורא דהא חזינן דאם מאמינה נאסרה עליו אף שלא היו עדים, רק משום שהבעל אינו יודע היה עובר באונס וא"כ נאסרה על הבועל שהוא יודע שאסרה על הבעל. וגם הא נמצא לרש"ש שאף אם בעל לפני ב' עדים ולא העידו בב"ד עד שמתו ג"כ יהיה מותר לבועל והם דברים מתמיהין טובא ובפרט שליכא ראיה דלאונס ל"ד כלל. ובב"ש סי' י"א סק"ג בסופו מפורש שאסורה לבועל שכתב ואם נתייחדה עם אחד שמותרת לו ולבעלה דקיי"ל אין אוסרין על היחוד מ"מ מזהירין אותו אם באמת בא עליה אסורה לו אף על גב דליכא עדים והוכיח זה מסוגיא דכתובות שהיתה אסורה לדוד אם לא היה באונס וכן מפורש בב"י וא"כ תמוה מאד איך כתב הרש"ש לדחוק בסוגית הגמ' ולהחליט להורות בדבר שלא מסתבר ונגד הב"י והב"ש. ויש להביא ראיה גם מהא דסובר ר"ת ביבמות ס"פ כיצד דמבעל אין מוציאין בעדי כיעור וזה שאמר רבי תצא הוא מן הבועל ואמאי הא אף לכתחלה תהא מותרת לבועל דהא לא אסרה על הבעל אלא ודאי שאם רק זינתה אסורה לבועל אף שאין אוסרין אותה על הבעל משום דאין מוציאין מספק מבעלה ולכן לבועל שהוא קלא דקודם נישואין אסורה. וא"כ ברור שבזינתה בלא עדים שמותרת לבעלה מחמת שאינו מאמין לה מ"מ לבועל אסורה כיון שיודע שאסרה בעצם על הבעל כהב"ש והב"י ולא כרש"ש". וראה עוד שו"ת מראות ישרים ח"א סי' כב.
ובשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' סט אות ד כתב לדחות את סברת הלבוש מרדכי הנ"ל שהקיל בזה: "לענ"ד אין לסמוך ע"ז, דחוץ ממה שגם הא היכא דהבועל הוא מזיד והאשה אנוסה דאינה אסורה לבעל שתהי' מותרת להבועל שע"ז בנה יסודו הגאון הנ"ל, אינו מוסכם אליבא דכל השיטות, שהרבה פוסקים ס"ל דאסורה לבועל כמבואר בבית שמואל (סי' י"א ס"ק ג' וקנ"ט ס"ק ט') ובנושאי כלים שם, והחתם סופר שם הכריע להלכה דאסורה עכ"פ לכתחילה להבועל כנ"ל, עוד מבואר להדיא בדברי החת"ס הנ"ל דהיכא דיש בכדי לאסור לבועל, ל"מ מה דאינו ידוע לבעל בכדי להתירה לבועל כנ"ל, וזה דלא כהגאון הנ"ל, וכן משמע בבית שמואל שם (סי' י"א ס"ק ג' בסופו) עיין שם כו'. ע"כ דלא תלוי כלל בידיעת הבעל בזה, רק אם הי' נודע לו, היתה אסורה לו וק"ל".
[5] שו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סי' כו: "דמן התורה היכי דהוא שוגג והיא מזידה ולא גרים לה תקלה וקלון שהוא הי' שוגג והיא הרגילתו, מ"מ כיון שנאסרה לבעל כיון שהיתה מזידה הרי אסורה לו מן התורה".
[6] פתחי תשובה אה"ע סי' קעח ס"ק לא: "הגיע לידי ספר כת"י מהגאון מו"ה יצחק הלוי ז"ל מהמבורג כו' דהיכא דכבר נאסרה לבעלה אינה אסורה לבועל כו'".
שו"ת אבני נזר אה"ע סי' לג אות יז: "דכיון שכבר נאסרה לבעל, שוב אינה ראוי' לחזור אליו אחר גירושין, ולא נקרא שנאסרה לבעל ומותרת לבועל, ולפי זה בנידון דידן שכבר נאסרה לבעל, שוב לא מתסרא לבועל בכיעור".
שו"ת אגרות משה אה"ע ח"א סי' נד: "עצם הדין דבועל שני שהרבה אוסרין מהא דסנהדרין לא ברור כ"כ עיין בפ"ת סי' קע"ח ס"ק ל"א שהביא מהגאון ר' יצחק הלוי מהמבורג שעוד הביא ראיה מהא דסנהדרין להתיר לבועל שני והובא סברא זו גם בנו"ב תנינא סי' כ' וגם השער אפרים דוחה הראיה הובא בפ"ת סי' י"א סק"ד אך השער אפרים עכ"פ סובר דאסורה מראיה דאלמנה לכ"ג בסוטה דף כ"ה שאסורה לבועל אף שלבעל לא אסרה דאסורה ועומדת מאיסור אלמנה לכ"ג כדהביא המל"מ. אבל שפיר דחה ראיה זו האבני מלואים סי' י"א סק"ד דבאלמנה לכ"ג נאסרה גם על הבעל באיסור סוטה מאחר שנאסרה לבועל ע"י כולל אבל בבועל שני לא חייל כלל אבעל יותר דאותו איסור עצמו ממש הוא לכן לא חל גם אבועל עיין שם שמשמע שסובר הא"מ להיתר ועיינתי גם בס' אוצר הפוסקים על אה"ע ח"ב שנתקבל זה לא כבר מארץ ישראל והובא שם עוד הסוברים להיתר".
אך יש להעיר, שבתשובתו של הגר"מ פיינשטיין לא הוזכר במפורש שהיתה וודאות על פי שני עדים אודות הבועל הראשון. ועל פי דברי החתם סופר דלקמן בכהאי גוונא לכולי עלמא נאסרת על הבועל השני. ונצטרך לומר שכל התירו של הגרמ"פ אינו עומד אלא במקרה שיש ידיעה ברורה (בעדים) שהיה בועל ראשון שכבר אסרה על בעלה.
וראה גם פעמי יעקב חט"ו עמ' מב במה שכתב הגר"מ שפרן להתיר בדין בועל שני, אולם המעיין שם יראה שבנה היתרו על ההיתר דבועל שני בצירוף טענתם שלא ידעו מאיסור אשת איש (וחשבו שהוא רק ענין בלתי מוסרי). אבל צ"ע להקל על פי צירוף סברא זו, דמלבד מה שבשו"ע אה"ע סי' קעח ס"ג פסק הרמ"א שאומרת מותר נחשבת כמזידה ואסורה, הנה בנדו"ד ששיקרה על הבועל ואמרה לו שהיא גרושה, משמע ברור שידעה מאיסור אשת איש. זאת ועוד והוא עיקר, בדבריו לא הזכיר את דברי החת"ס המובאים להלן שבגוונא שאין וודאות שנבעלה לבועל ראשון, גם המתירים יודו שאין להתירה לבועל השני.
כיוצא בזה יש להשיב על שו"ת יביע אומר ח"ט אה"ע סי' ט, שצידד להקל לבועל שני להישאר עם אשתו על פי צירוף כמה טעמים, שהעיקריים שבהם: א. דיש אומרים שבועל שני לא נאסר. ב. דהאשה טענה שחשבה שלאחר שנפרדו על פי צו בית משפט וכבר נקבע תאריך לגט אינו מעכב על פי ההלכה. ע"כ.
ויש להעיר על דבריו: א. נשמטה מתשובתו תשובת החתם סופר הנ"ל (המובאת להלן) שכאשר אין וודאות גמורה שהאשה כבר נאסרה קודם לכן על ידי בועל ראשון לכולי עלמא אין להתירה לבועל שני. ב. ועוד ועיקר, בנידון דידן לא קיים צד ההיתר השני של "אומרת מותר" שעליו התבסס היביע אומר, שהרי בנדו"ד האשה הסתירה מהבועל את עובדת היותה נשואה ושיקרה לו שהיא גרושה, משמע שידעה מהאיסור ולא חשבה שכיון שפירוד כמוהו כגירושין כפי שהיה בנידון דהיביע אומר.
[7] שו"ת חלקת יואב ח"א אה"ע סי' א: "בענין אשה שזינתה ב' פעמים אם נאסרת לבועל שני כו' שפיר נקרא דהבועל השני לא גרם כלל טומאה להבעל ואם כן דמי ממש לאשת ישראל שנאנסה דמותרת לבועל כו', רק בדרבנן אסורה כמו שכתב הנמוקי יוסף הנ"ל, כן נראה לי לדינא". וכוונתו לדברי הנמוקי יוסף המובאים בשו"ע אה"ע סי' קנט ס"ג בהגהת הרמ"א: "שומרת יבם שזינתה לא נאסרה על יבמה אם הוא ישראל (הג"ה: וי"א דאסורה לבועל משום קנסא. נ"י פרק האשה)". וכתב הבית שמואל ס"ק ט על דברי הרמ"א: "כן כתב הנמוקי יוסף אף על גב דהיא מותרת ליבם מ"מ לבועל אסורה כו', עכ"פ נשמע בזמן הזה המאנס אשת ישראל אסורה לו".
[8] שו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סי' כו: "מעיקר הדין נראה דאם לא גרם איסור לבעל אינה אסורה לבועל אי לא משום קנסא ולכתחלה ואם נישאת לא תצא".
[9] שו"ת תורת אמת למהר"א ששון סי' קצו: "נפל קצת מחלוקת, כשאנו אומרים אסורה לבעל אסורה לבועל הוא דוקא כשאותו הבועל הוא הראשון שאסרה לבעל אבל אם כבר היתה אסורה לבעל מחמת אחר שאסרה אם מותרת לזה הבועל השני כשיגרשנה הבעל כו'. לא אמרינן היכא אמרינן ונטמאה לבועל היכא דנטמאה לבעל, כלומר היכא שהיא טמאה לבעל, דהא לאו בהא תליא, ואם כן אין מקום לחלוק שכתבנו וזה פשוט כו'. ועוד שהרי כתב הרא"ש ז"ל בכלל ל"ב סימן י"ח על לאה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד א' והעיד עליו שמת והלכה היא וחלצה מיבמה ונשאת ומת הבעל השני ואחר כך נכנסה בבית בעל הבית אחר לשרתו ויצא קול שנתיחדה עמו ואחר כך בא בעלה הראשון וגירשה אם יכולה בבית בעל הבית לדור לשרתו כאשר בתחלה, והשיב כו' יש להזהירו ולומר לו פלוני הוי יודע שאם באת עליה אסורה דלגבי דידיה הוי כעדים וכו'. ואם איתא לחילוק שכתבנו, אם כן אף שבא עליה היתה מותרת שהרי כבר נאסרה מחמת הנשואין שנשאה הבעל השני. אלא ודאי שאין מקום לזה החילוק והוא מבואר".
שו"ת שבות יעקב ח"א סי' צד: "ודאי דאין חלוק ובכל ענין נאסרת על בועל שני".
קרבן נתנאל כתובות פ"א אות ח: "דאמרינן להדיא בפ"ה דסנהדרין דף מ"א שהיא אסורה על בועל שני אע"ג דלא קרינן ונטמאה לבעל, דבלאו הכי אסורה לבעלה מבועל ראשון, מכל מקום קיימינן אידך ונטמאה שאסורה לבועל".
כנסת הגדולה אה"ע הגה"ט י: "סוגיא ערוכה בפרק היו בודקין, דקאמר והרי יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו, ששם מבואר דאפילו היתה אסורה לבעל מחמת בועל ראשון אסורה ג"כ לבועל שני. והוא פשוט".
וכן פסק הרב יעקב אבוחצירה בשו"ת יורו משפטיך ליעקב סי' לב.
וכן העלה למעשה בקובץ אור התורה תצה עמ' קמג.
וראה באר היטב ופתחי תשובה אה"ע סי' יא ס"ק ד שהביאו מהנ"ל. וראה עוד: שער אפרים הכהן בקונטרס אחרון מבן המחבר ד"ה ובסוף תשובתו. משנה למלך הלכות סוטה פ"ב הי"ב בחצע"ג. שו"ת אבני נזר אה"ע סי' רלה. שו"ת שואל ומשיב תנינא ח"א סי' פד ד"ה והנראה בזה.
[10] שו"ת הרא"ש כלל לב סי' טו: "וששאלת על לאה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד והעיד עליו שמת והלכה היא וחלצה מיבמה ונשאת, ומת הבעל השני, ואח"כ נכנסה בבית בעל בית אחר לשרתו ויצא קול שנתיחדה עמו, ואחר כל זה בא בעלה הראשון וגרשה, אם יכולה בבית בעל הבית לדור לשרתו כאשר בתחלה. תשובה: נראה לי שמותרת להיות עמו בבית, דמה שיצא עליה קול שנתיחדה עמו בעודה אשת איש לא נאסרה עליו אחר שגרשה בעלה בשביל אותו קול, דאף על בעלה לא היתה נאסרת בשביל קול. כדאמרינן בפ"ק דכתובות (ט) דאין האשה נאסרת על בעלה אלא בעידי זנות כו' וכיון דלא נאסרה לבעלה אף לבועל אינה נאסרת, דדרשינן ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל, דכל היכא דאסורה לבעל אסורה לבועל וכל זמן שלא נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל, וזהו הדין אם אומרת שלא בא עליה, אבל יש להזהירו ולומר לו פלוני הוי יודע שאם באת עליה אסורה, דלגבי דידיה הוי כעדים אעפ"י שלא נאסרה על הבעל בידיעתו, מ"מ הויא חתיכא דאיסורא אגבי דידיה. וראיה מכתובות (שם) דקאמר ואם תאמר מעשה שהיה מפני מה לא נאסרה, ופרש"י והלא הכל יודעין שבא דוד על בת שבע, ומקשי' עליו והיאך ידעו שבא עליה באותה שעה מסתמא לא בא עליה בפרהסיא אלא שלח אחריה והביאה בתוך ביתו, ומפרשינן מפני מה לא אסרוה והלא ידע דוד שבא עליה ולגבי דידיה כעדים מעידים בדבר ואם הוא יודע שבא עליה אסור שתדור בביתו כמו אשה שנתגרשה ונשאת לאחר".
וראה שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון סי' רד: "מה שהביאו האחרונים בשם תשובת רא"ן ששון דאשת איש שזינתה שריא לבועל שני, לדעתי בתשובת הרא"ש שהביא בבית יוסף א"ע סי' י"א קרוב לסופו מבואר להיפוך, דהא אשת איש שניסת על פי עד אחד משום דדמיא לסוטה נאסרה על הבועל, והא התם כבר ניסת לבעל, ומת, ואפילו הכי החמיר להזהיר הבעל הבית שאם בא עליה אסורה לו עכשיו אחר גירושי בעל קמא".
וראה גם שו"ת אבני נזר אה"ע סי' כד אות י-יא מה שכתוב לדון בראיה זו. אך ראה מה שהשיבו על דבריו באוצר הפוסקים סי' יא ס"א אות ה עמ' 72. וכן העיר על דבריו הרב משאש בשו"ת שמ"ש ומגן ח"א אה"ע סי' כג עמ' רמד.
וראה לעיל הערה 9 שכבר המהר"א ששון עצמו הביא ראיה מדברי הרא"ש הללו לאסרה גם על הבועל השני.
[11] פתחי תשובה אה"ע סי' יא ס"ק א: "ועיין בספר ברכי יוסף שנסתפק בועל שני והוא שוגג כסבור שהיא אשתו והנה זונה לקראתו ושוב גירשה בעלה מכח בועל ראשון אי כה"ג נמי אסורה לפי מה דאמר בירושלמי ר"פ כשם הובא בתו' שם דף כ"ז הוא שוגג והיא מזידה פשיטא שהיא אסורה לביתה גירש מהו שיהא מותר בה אפשר יצאת מתחת ידו ואת אמרת הכין ע"ש הרי דאם הוא שוגג מאי דאסורה לו היינו משום דעל ידו איתסר' לבעל ולפ"ז בנ"ד יש לדון כיון דהוא שוגג והיא נאסרה מכח הראשון ולא על ידו מהראוי שתה' מותרת לו, והאריך בזה ובהבנת דברי הירושלמי, והעלה דלא קיי"ל כההיא ירוש' אלא כשמעון בר בא משום ר"י שם דאיתא כתלמודין דבה הדבר תלוי וא"כ גם בבועל שני שוגג והיא מזידה פשוט' דאיתסר' ואין בין ראשון לשני נפקות' ע"ש באורך".
אבל בשו"ת אגרות משה אה"ע ח"א סי' נד חולק על הברכי יוסף וכותב: "יש בזה עוד צד היתר גדול מחמת שבעל זה הוא בועל שני והבועל היה ודאי שוגג כו', כשהבועל היה שוגג מביא הפ"ת ר"ס י"א מס' ברכי יוסף שלהירוש' שהביאו התוס' ר"פ כשם שהאיסור בהוא שוגג והיא מזידה הוא מטעם אפשר יצאת מתחת ידו ואת אמרת הכין א"כ הוא רק משום דעל ידו איתסירא לבעל שלכן יש להתיר בבועל שני, אך שמסיק דלגמ' דידן זה הדבר תלוי ומיתסרא עיין שם. ולי בעניותי לא ידוע היכן הוא בגמ' דידן, דאם כוונתו לזה שלחד לישנא בכתובות דף ט' מותרת באונס גם לבועל דלא כהירושלמי שאוסר בהיא שוגגת והוא מזיד אינו מובן דמצד זה הא אפשר שגם איסור דידה על הבועל הוא משום שנאסרה בזה על הבעל וא"כ גם בבועל שני מזיד היה שייך להתיר ומה שאוסרין לבועל שני אפשר הוא רק ללשון הב' בכתובות דגם באונס נאסרה להבועל וא"כ לא תלוי בה האיסור דבועל דהא היא היתה אנוסה אלא שהאיסור לבועל תלוי באיסורו דבועל והוא הא היה מזיד וא"כ כשהבועל שוגג לא הי"ל לאוסרה עליו. אך יש מקום לומר דכמו שבהוא מזיד נאסר אף שהיא שוגגת ללשון זה מצד איסורו כך כשהיא מזידה והוא שוגג יש לאסור מצד איסורה. אבל א"כ הא מפורש בהירושלמי דלא אמרינן כן אלא שאף שסובר בהוא מזיד והיא שוגגת דאסורה עליו כל"ב דכתובות והוא מצד איסורו מ"מ בהיא מזידה והוא שוגג לא אסרה עליו מטעם איסורה אלא משום שאסרה על בעלה. וזה לא מצינו בגמ' דידן שפליג. וא"כ בבועל שני בהוא שוגג והיא מזידה שמצד איסורו הוא שוגג ומצד איסורה הא לא נאסרה עליו אלא כשנאסרה בזה על הבעל ובכאן הא כבר היא אסורה ועומדת אין לאסור כדרצה לומר אליבא דהירושלמי ואין שום סתירה מגמ' דידן".
[12] שו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סי' כו: "ואפילו אי מספקא ליה לבועל כי היכי דאפקרא לגבי דידיה אפקרא נמי לאחריני וכבר נאסרה מקודם והוא לא גרם איסור ויש מהאחרונים סוברים דגם בזה לא נאסרה על הבועל, כל זה בידעינן בודאי שכבר נאסרה, אבל מספיקא, וגם כבר יצא הקול כשהיתה יושבת תחת בעלה הראשון ואז היתה בלא"ה אסורה לבועל מטעם אשת איש ואז נולד ספק אם אסורה לבועל או לא נמצא כשנתגרשה מבעלה נתחזקה מאיסור לאיסור כו', ורק לבעלה לא נאסרה, לא נאמר שהוא לא גרם איסור בודאי אם בא עליה הרי גרם איסור והבעל לא ידע ואשם, והוא הבועל בעונו של בעל יומת רק אין בנו כח להוציא מחזקה התירה לבעלה הראשון, אבל להשני נתחזקה מאיסור לאיסור, עכלפע"ד כל מה שיש בידו לעשות להפרידם זה מזה יעשה וה' עמו". וכדבריו העלה למעשה בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' סט אות ג.
[13] שו"ע אה"ע סי' קטו ס"ו: "אין עדים שזינתה אלא שהיא אומרת שזינתה אין חוששין לדבר זה לאוסרה דשמא עיניה נתנה באחר (הג"ה: ודוקא שאין רגלים לדבר, אבל אם יש רגלים לדבר נאמנת) כו', ואם היה מאמינה ודעתו סומכת על דבריה, ה"ז חייב להוציאה". ועוד, דאין אדם משים עצמו רשע.
[14] ראה רמ"א אה"ע סי' קעח ס"ג.
[15] ראה עוד שו"ת מראות ישרים לרב יחיא טובול אב"ד ליאון ח"א סי' כב שהעלה לאסור, והסכים עימו הרב משאש שם בהסכמתו בראש הספר.
[16] שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' כג בסוף התשובה.
[17] שו"ת שמ"ש ומגן ח"ג אה"ע סי' כג.
[18] ראה שו"ע אה"ע סי' קטו ס"ו-ז.
