אמירת סדר קרבן פסח

כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר אודות הנהגת אביו כ"ק אדמו"ר הרש"ב באמירת 'סדר קרבן פסח' בערב פסח אחרי תפלת מנחה: "סדר ואופן אמירתו ה'[סדר] קרבן פסח': היה לובש הכובע העגול של יום טוב, ובגדי יום טוב, והיה חוגר עצמו בחגרותו. היה אומרו בעמידה". ובמקור נוסף: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב] למד עימי סדר הקרבן פסח בסידור ובעמידה" (אוצר מנהגי חב"ד, ניסן עמ' קג).

והנה בנוגע לאמירת הקרבנות בכל יום כתב אדה"ז בשלחן ערוך שלו מהדורה קמא (סי' א סי"ד): "צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד כו', דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד". וכן כתב בהלכות ברכות השחר (סי' מח ס"א): "טוב לומר פרשת הקרבנות מעומד דוגמת הקרבתן שהיה מעומד"[1]. אמנם במהדורא בתרא (שם ס"ט) פסק: "אין צריך לומר מעומד כמו הכהן שהיה עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהן העובד, אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן".

הרבי באגרות קודש (חי"א עמ' שכד) מתייחס לשינוי זה בפסק אדה"ז, וז"ל: "כמה שינויים ישנם במהדורא בתרא של השו"ע (לבין מהדורא קמא), ובשער הכולל בתחלתו כותב שבמהדורא בתרא נוטה יותר להמקובלים, וכן הוא גם בנדון זה". כלומר, כיון שבמהדורא בתרא נטה אדה"ז לפסוק כהמקובלים, גם בנדון דידן פסק במהדורא בתרא על פי דעת האריז"ל (ראה כף החיים שם ס"ק לג) שאין חיוב לומר את פרשת הקרבנות בעמידה.

אמנם, בנוגע לאמירת 'סדר קרבן פסח' בערב פסח אחר מנחה, הרבי מבאר (לקוטי שיחות חל"ב, ערב פסח אות ד-ה עמ' 39 ואילך) שיש בו מעלה מיוחדת על אמירת הקרבנות שבכל יום או לימוד-תורה בפרשת הקרבנות, וז"ל:

"באמירת 'סדר קרבן פסח' בערב פסח מצינו חידוש שלא מצינו דוגמתו בשאר עניני תורה, שנאמר בהם ש'העוסק כו' כאילו הקריב', שאין אומרים פרשת קרבן פסח בתורה שבכתב כו' או עוסקים בהלכותיו בתורה שבעל פה כו' אלא מספרים את סדר הקרבתו בפועל. ויש לומר שזהו משום שהעסק בסדר קרבן פסח הוא ממש כמעשה הקרבה דקרבן פסח". על פי זה מבאר הרבי, שבשונה מלימוד תורה במעשה הקרבנות שאפשר ללומדו בכל שעה, אמירת סדר קרבן פסח צריכה להיות דווקא בזמן הראוי להקרבתו, משום ש"אמירת 'סדר קרבן פסח' נחשבת כמו מעשה הקרבת קרבן פסח ממש ולכן 'צריך האדם הירא וחרד על דבר ה' לקרות אותו בזמנו שתעלה קריאתו במקום הקרבתו' כו', והיינו שהאדם עסוק בפועל בענין של הקרבת קרבן, אלא שאינו במעשה אלא בדיבור שלו כו', והיינו שנחשב כאילו עומד בבית המקדש, ועושה בפועל כל פרטי הדברים שאומר בסדר קרבן פסח, מעשה הקרבה ממש".

כלומר, אמירת 'סדר קרבן פסח' איננה כאמירת הקרבנות בתפילה שעליהם נאמר שאמירתם פועלת "כאילו הקריב לו כהן", אלא באמירת ה'סדר' נחשב הדבר "כאילו עומד [בעצמו] בבית המקדש ועושה בפועל כל פרטי הדברים כו' מעשה הקרבה ממש".

על פי זה יש מקום גדול להדר ולומר את 'סדר קרבן פסח' בעמידה דווקא, וכמנהג הרבי הרש"ב הנ"ל[2].

מקורות וציונים

[1] וראה קובץ צרפת פרצת גיליון ט עמ' 50 ואילך, בביאור החילוק בין הלשון "צריך" שבסי' א ללשון "טוב" שבסי' מח.

[2] בספר מעשה מלך (תשע"ג עמ' 194) כתבו אודות הנהגת הרבי: "יוצא מבית הכנסת מיד אחרי תפילת מנחה בע"פ, ואומר את סדר קרבן פסח בחדרו הקדוש בישיבה". ובשוה"ג: "כן ראו כשנכנסו להכין את המצות לחלוקה". אך למעשה יש לנהוג ע"פ עדות אדהריי"צ אודות הנהגת אביו אדהרש"ב שפרסמה לרבים, ולא ע"פ עדות אלמונית אודות הנהגת הרבי בחדרו, בפרט שיתכן שהמעידים לא דייקו בעדותם, דמנין להם שמה שראו היה אמירת סדר קרבן פסח ולא עיון שלפני או אחרי האמירה.