אמירת ה"נשיא" בישיבה או בעמידה

בספר מעשה אליהו מני אות קסח כתב: "גם אני נוהג שקריאת פרשת הנשיא דוקא לאומרה מעומד בין בחול בין בשבת. כשם שהנשיא היה עומד בקרבנו".

וראה גם הגש"פ אדמו"ר רמ"י מויזניץ עמ' כ אות ד: "אומר בעמידה את הפרשה בטעמיה מתוך הסידור".

והנה בשוע"ר במהדו"ק (ס"א סי"ד) כתב: "צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד כו' דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד".

אבל במהדו"ב (א. ט) כתב: "שאין צריך לומר מעומד. כמו הכהן שהיה עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהן העובד. אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן".

וראה אגרות קודש חי"א עמ שכ"ד שההבדל בין המהדו"ק למהדו"ב הוא בזה "שבמהדו"ב נוטה יותר להמקובלים".

וראה כף החיים סי' א ס"ק לג שהביא שתי דעות במשמעות דברי האריז"ל האם צריך לומר את פרשת הקרבנות שבתפילה מעומד או לא. עיי"ש. וראה קובץ מאורה של תורה (ירושלים תש"נ) עמ' פו ואילך ששקו"ט בזה.

עכ"פ נראה ברור שלדעת אדה"ז במהדורה בתרא אין אמירת הנשיא צ"ל מעומד.