בספר המנהגים מובא מהצמח צדק שאפילו בצום תענית אסתר נדחה למי שהותר לאכול יאכל רק לשיעורים. האם כך יש להורות בשיטת רבותנו נשיאנו למי שהותר לו לא לצום שיאכל רק לשיעורים? חיפשתי מקורות להורות אחרת ולא מצאתי.
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
בספר המנהגים מובא מהצמח צדק שאפילו בצום תענית אסתר נדחה למי שהותר לאכול יאכל רק לשיעורים. האם כך יש להורות בשיטת רבותנו נשיאנו למי שהותר לו לא לצום שיאכל רק לשיעורים? חיפשתי מקורות להורות אחרת ולא מצאתי.
לא מצאנו בשו"ת הצמח צדק[1] שחולה שמותר לו על פי שולחן ערוך לאכול בד' צומות צריך לאכול "לשיעורים"!
המעיין בתשובת הצמח צדק[2], ובתשובת הרב שאליו הופנתה התשובה[3], יראה שהמדובר שם היה במצב שיש מגיפה בעיר ח"ו, ויש חשש שמא תידבק המחלה באנשים בריאים ויבואו לידי ספק סכנה, ואזי אם המחלה לא התפשטה בחוזק יש להורות לאותם בריאים שיאכלו פחות משיעור ככותבת בכדי אכילת פרס, כדי שייחשב להם שהתענו. והצמח צדק מוסיף ומדגיש שגם זה אינו כותב אלא לגבי תשעה באב שדינו חמור משאר הג' צומות[4].
אבל כאשר מדובר בחולה ממש, אפילו שאין בו סכנה, שעל פי דין מותר לו לאכול בד' צומות כמבואר בשולחן ערוך ובפוסקים[5], ההוראה למעשה היא שאינו צריך לאכול "לשיעורים"[6].
גם בספר המנהגים[7] לא כתוב שחולה צריך לאכול לשיעורים בד' צומות. כתוב שם רק ששיעור עינוי בד' צומות הוא בככותבת. ונפקא מינה לענין עונשין, שמי שעבר ואכל פחות מככותבת אינו נענש על כך[8]. וכן נפקא מינה לענין אמירת עננו כברכה בפני עצמה בחזרת הש"ץ, שזהו כאשר יש ג' שהתענו לגמרי ועוד ז' שאכלו פחות מכשיעור[9].
[1] ראה שו"ת צמח צדק שער המילואים סי' ח-י.
[2] שם סי' ח.
[3] ראה שו"ת דברי נחמיה או"ח סי' מ-מב. פתחי עולם סי' תקנד ס"ק י. ביאור הלכה שם ד"ה דבמקום חולי.
[4] מדבריו אלו יש ללמוד למקרה של אדם בריא שלפי כללי הרפואה והכרת עצמו יודע שמחמת הצום יחלה אחר כך, בכהאי גוונא יש מקום להחמיר ולאכול לשיעורים בתשעה באב. וכמובן אין ללמוד מזה ליום כיפור, שבו צריך לעשות שאלת רב.
[5] ראה שו"ע או"ח סי' תקנ ס"א ובמשנה ברורה שם ס"ק ד. ושם סי' תקנד ס"ו ובמשנה ברורה שם ס"ק יא.
[6] ראה שו"ת אבני נזר או"ח ח"ב סי' תקמ. נשמת אברהם מהדו"ק ח"ד עמ' עד. טל לברכה עמ' 50.
[7] עמ' 45.
[8] כמבואר בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ק שמציין הרבי בספר המנהגים שם הערה 1.
[9] כמבואר בשו"ת הצמח צדק שם. ועיין עוד גליון התקשרות לג עמ' 18.