תקיעת שופר על ידי אישה

[1] שוע"ר סי' תקפט ס"ב: "אף על פי שהנשים פטורות מכל מקום אם רצו לתקוע בעצמן הרשות בידן ואף על פי שהתקיעה ביום טוב בחנם אסורה מדברי סופרים מכל מקום כדי לעשות נחת רוח לנשים התירו להן איסור קל כזה שאין בו אפילו משום שבות גמור אלא משום עובדין דחול". יש לציין שאינו מדרך הצניעות שאישה תתקע בפני גברים, אלא אם תרצה תתקע לעצמה או לנשים בלבד.

[2] המהרי"ל בהלכות שופר אות א כתב: "נשים פטורות דמצות עשה דזמן גרמא הוא, אך שמכניסין את עצמן לחיוב, והואיל שמחייבין את עצמן צריכין להזדרז לתקן צרכיהן הן בתכשיטין הן בתבשילין להיות פנויות לבא בית הכנסת ולהיות שם לשמוע קול שופר כו' והואיל והנשים הכניסו את עצמם בחיוב התקיעה כו'". וכן כתבו האשל אברהם מבוטשאטש סי' תקפט. ושו"ת רעק"א מהדו"ק סי' א בהשמטות.

אבל אדה"ז לא הביא את דברי המהרי"ל הללו, רק כתב שלנשים יש "נחת רוח" מקיום מצות תקיעת שופר בראש השנה ולכן "הרשות בידן" לתקוע בעצמן.

עוד יש לציין שגם הסוברים שהנשים קיבלו עליהם את התקיעות כחובה, כתב החיי אדם (כלל קמא ס"ז) ש"במקום צער או חולי יש לומר דלא קיבלו". והוא הדין בנידון דידן, במצב של שהות בבידוד והסגר לא קיבלו על עצמן את התקיעות כחובה.

[3] שו"ע יו"ד סי' ריד ס"א.

[4] דגול מרבבה על הש"ך יו"ד סי' ריד שם ס"ק ב: "דגבי ברית מילה אינו חוזר בו ממנהגו לגמרי, אלא שעתה בסעודת מצוה אוכל ולעתיד שוב חוזר למנהגו. והוא הדין אם אירע לו איזה מיחוש ורצה לאכול היום, ולעתיד שוב חוזר למנהגו, ג"כ אינו צריך התרה. אבל המחבר כאן מיירי שאינו בריא ורוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם, לכך צריך התרה".