האם אישה שגרה במקום מרוחק בחו״ל שיודעת שהיא לא תוכל לשמוע תקיעת שופר בראש השנה בעיקר בעקבות בידוד/הסגר בעיר צריכה להשתדל לקנות שופר ולתקוע לעצמה?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
האם אישה שגרה במקום מרוחק בחו״ל שיודעת שהיא לא תוכל לשמוע תקיעת שופר בראש השנה בעיקר בעקבות בידוד/הסגר בעיר צריכה להשתדל לקנות שופר ולתקוע לעצמה?
נשים פטורות משמיעת תקיעת שופר בראש השנה. ומכל מקום כיון שקיום מצוה זו עושה להן נחת רוח, התירו להן חכמים אפילו לתקוע בעצמן בראש השנה למרות שהתקיעה ביום טוב כרוכה באיסור שבות[1].
על פי זה, אישה שנמצאת במקום מבודד ואינה יכולה לשמוע תקיעת שופר, אינה חייבת להשתדל לתקוע בשופר בעצמה בראש השנה, רק אם תרצה רשאית לעשות כן[2].
יש לציין שגם אם אישה זו הקפידה כל שנה לשמוע תקיעת שופר, אף שנחשב לה הדבר כנדר[3], מכל מקום במקרה יוצא דופן שהדבר אינו מתאפשר לה בצורה רגילה, רשאית באופן חד פעמי לחרוג ממנהגה ואינה צריכה התרת נדרים[4].
[1] שוע"ר סי' תקפט ס"ב: "אף על פי שהנשים פטורות מכל מקום אם רצו לתקוע בעצמן הרשות בידן ואף על פי שהתקיעה ביום טוב בחנם אסורה מדברי סופרים מכל מקום כדי לעשות נחת רוח לנשים התירו להן איסור קל כזה שאין בו אפילו משום שבות גמור אלא משום עובדין דחול". יש לציין שאינו מדרך הצניעות שאישה תתקע בפני גברים, אלא אם תרצה תתקע לעצמה או לנשים בלבד.
[2] המהרי"ל בהלכות שופר אות א כתב: "נשים פטורות דמצות עשה דזמן גרמא הוא, אך שמכניסין את עצמן לחיוב, והואיל שמחייבין את עצמן צריכין להזדרז לתקן צרכיהן הן בתכשיטין הן בתבשילין להיות פנויות לבא בית הכנסת ולהיות שם לשמוע קול שופר כו' והואיל והנשים הכניסו את עצמם בחיוב התקיעה כו'". וכן כתבו האשל אברהם מבוטשאטש סי' תקפט. ושו"ת רעק"א מהדו"ק סי' א בהשמטות.
אבל אדה"ז לא הביא את דברי המהרי"ל הללו, רק כתב שלנשים יש "נחת רוח" מקיום מצות תקיעת שופר בראש השנה ולכן "הרשות בידן" לתקוע בעצמן.
עוד יש לציין שגם הסוברים שהנשים קיבלו עליהם את התקיעות כחובה, כתב החיי אדם (כלל קמא ס"ז) ש"במקום צער או חולי יש לומר דלא קיבלו". והוא הדין בנידון דידן, במצב של שהות בבידוד והסגר לא קיבלו על עצמן את התקיעות כחובה.
[3] שו"ע יו"ד סי' ריד ס"א.
[4] דגול מרבבה על הש"ך יו"ד סי' ריד שם ס"ק ב: "דגבי ברית מילה אינו חוזר בו ממנהגו לגמרי, אלא שעתה בסעודת מצוה אוכל ולעתיד שוב חוזר למנהגו. והוא הדין אם אירע לו איזה מיחוש ורצה לאכול היום, ולעתיד שוב חוזר למנהגו, ג"כ אינו צריך התרה. אבל המחבר כאן מיירי שאינו בריא ורוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם, לכך צריך התרה".