תחיית המתים לגויים

בירושלמי שביעית (פ"ד, הל' ח) ישנה התייחסות לדינם של הגויים בשמים: "רבנין דקיסרין אמרין קטני עובדי כוכבים וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיין ולא נידונין" (וכן מצאנו גם במדרש זוטא קהלת פרשה תשיעית, ד. וכ"ה בירושלמי ברכות ט, א).

ופירש מהר"א פולדא: "לא חיין – לעולם הבא בתחיית המתים". וכך הביא בפירוש 'קב ונקי': "לא חיין בתחיית המתים, שאין להם זכות".

מדברי הירושלמי עולה שעקרונית, גם לגויים יש תחיית המתים, רק לרשעים שבהם אין.

וכן הוא בגמרא סנהדרין (קי, ב): "אבל קטני רשעי עובדי כוכבים דברי הכל אין באין לעוה"ב". משמע שהגדולים ואלו שאינם רשעים – יש להם חלק לעוה"ב.

כך משמע גם במאמרי אדה"ז (ענינים, עמ' קיב): "וזהו מאמר רז"ל על מחנה סנחריב ששמעו שירה מפי חיות הקודש ומתו כל האנשים וגם אצל דור המבול נאמר וארובות השמים נפתחו וכו' ונעשה להם לבחינת גבורה וימחו כל היקום כו' וכן בכל בחינה ובחינת שבירת הכלים אך מכל מקום נשאר בהם שורש רפ"ח ניצוצין שיקומו בתחית המתים פירוש שיהיה תלוי האתערותא דלעילא באתערותא דלתתא ויהיה בחינת תיקון ודי למבין".

כך כתב גם האברבנאל ב'משמיע ישועה' (מהדו"ח עמ' 198): "שגם כן יקומו בתחייה ממתי שאר האומות כמו שהוכחתי במאמר 'צדק עולמים' אשר עשיתי [=מאמר זה אבד לאברבנאל] כו'. גם כי שאר האומות, אע"פ שיחיו לא יקומו רשעים במשפט. רוצה לומר, שלא תהיה להם קימה ומעלה בתחייה ובדין ההוא, ולכן לא זכר תחייתם".

וכיו"ב כתב הרמח"ל בביאוריו על התנ"ך (ישעיה): "הטובים של אומות העולם יקומו (בתחיית המתים), אבל אינו אומר יחיו, כמו שאומר על רשעים של ישראל שמלאים מצוות כרימון".