שמן זרעי רימונים

[1] שו"ע יו"ד סי' רצד ס"א.

[2] שו"ע שם ס"ט.

[3] הגהות רבי עקיבא איגר על שו"ע שם סכ"ב: "אילן שאין פירותיו מאכל בריאים, ונוטעים משום רפואה, אין בהם דין ערלה". מבואר מדבריו שדוקא אם אין הפירות ראויים למאכל בריאים אין בהם דין ערלה. משמע שאם הפירות ראויים למאכל בריאים, גם אם למעשה אין משתמשים בהם למאכל אלא מפיקים מהם תרופה, קיים בהם דין ערלה.

וראה שולחן שלמה, ערכי רפואה, ח"ב עמ' רה: "ומה שכתב הרדב"ז ח"א סי' תצ"ט וז"ל, אם ימצא שום אילן לרפואה כיוצא בזה ונותן פריו בתוך שלשה שנים אי נוהג בו ערלה, מסתברא לי שאינו נוהג בו ערלה, דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל, ועץ הנטוע לרפואה, אע"פ שהרפואה דרך אכילה, לאו עץ מאכל הוא כיון שאין דרך הבריאים לאוכלו כו'. הוא משום דמה שאין בריאים אוכלים אותם הוא מפני שאין להם טעם טוב, ולכן מה שחולים אוכלים אותם לרפואה או לחיזוק הוא לא בשביל הטעם ולכן לא נקרא עץ מאכל". ועל פי זה הסיק שם: "הנוטע תפוחים ואתרוגים לריח או לשוחקן ולהשתמש בהם לרפואה, שפיר חייבין בערלה כנוטע זית להדלקה, כיון שהפירות הם ממש ראויין לאכילת אדם".

[4] ראה שו"ע יו"ד סי' רצד סי"ט: "אילן שעקרו רוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר, ומהעפר שסביב שרשיו עמו, והוסיף עליו שם עפר ונשרש שם בארץ, אומדים אותו אם היה יכול לחיות בעפר הראשון שבא עמו בלא תוספת עפר אחר, הרי זה כנטוע במקומו ופטור מהערלה. ואם לאו, חייב". ובשו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכה: "על דבר זה נתחבטתי כמה ימים זמן שיכול לחיות כמה הוא יגעתי ולא מצאתי. ובפתחי תשובה על השו"ע שם ס"ק יג: "עיין בתשובת פרח מטה אהרן ח"ב סי' ע"ה שהעלה דבעינן שיכול לחיות שלש שנים כשני ערלה כו'. אכן בתשובת שיבת ציון סימן מ"ט האריך בזה והעלה דדוקא בארץ ישראל בעינן שיכול לחיות ג' שנים אבל בחוץ לארץ די אם יכול לחיות קצת ימים". וראה עוד: שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' סט-א; שו"ת ציץ אליעזר ח"א סי' יט; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קנו אות א-ד.

[5] ראה קובץ מגדל דוד ח"ח עמ' 89. קובץ 'מן השורש' ח"ב עמ' 9.