כששירת נשים מתנגנת נגד הרצון, כגון כשנוסעים באוטובוס, האם מותר לומר קורבנות, קריאת שמע, ללמוד תורה וכו'. בפרט שעוזר להיות שקוע בספר בתוך ארבע אמות ולהשמר מהבלתי רצוי?
א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
כששירת נשים מתנגנת נגד הרצון, כגון כשנוסעים באוטובוס, האם מותר לומר קורבנות, קריאת שמע, ללמוד תורה וכו'. בפרט שעוזר להיות שקוע בספר בתוך ארבע אמות ולהשמר מהבלתי רצוי?
אמנם יש סברא לומר ששמיעת שירת נשים מוקלטת דינה קל יותר משמיעת שירתה בפה ממש[1], מכל מקום למעשה לענין איסור אמירת דבר שבקדושה באותה שעה – הכל תלוי בשומע: אם שמיעה זו מביאה לו הרהורים בלתי רצויים אסור, ואם אינה מביאה להרהורים כאלו כלל מותר[2].
כל הנ"ל הוא לענין מי שנאלץ בעל כרחו לשמוע הקלטת שירת נשים, אבל לענין שמיעה לכתחילה – בוודאי שהדבר מושלל מכל וכל[3].
[1] ראה שלחן מנחם ח"ג סי' שמח, שהקלטה היא קול מתכת ו"אין זה קול אדם כלל", ולכן אין מקום לצאת ידי חובת שמיעת מקרא מגילה על ידי טלפון או רדיו. עיי"ש. וראה שם ח"ו עמ' עה, שעל פי זה "יש מקום לומר שכן הוא גם בנוגע לענינים דלעומת זה, ששמיעה מתוך תקליט אינה פועלת על רגש האדם כו'".
וראה עוד שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ט (לענין שאין זה קול אדם אלא קול מתכת); ושו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קפא (ש"יש לצדד לכאן ולכאן" לענין איסור שמיעת קול זמר אישה ב"פאטאפאן"); שו"ת ציץ אליעזר ח"ה סו"ס ב (לצדד להתיר בהקלטה משום שאינו קול אדם אלא "קול הברה בעלמא"). ושו"ת יביע אומר או"ח ח"א סי' ו.
[2] ראה שוע"ר סי' עה ס"ו: "קול זמר של אשה בין בפנויה בין באשת איש אפילו של אשתו הוא ערוה ואסור לקרות קריאת שמע כששומעו והוא הדין להתפלל או לדבר בדברי תורה כו'. ואפילו קול זמר אם יכול לכוין לבו לתפלתו בענין שאינו שומעו ואינו משים לב אליו מותר". וכן משמע מדברי הרבי בשולחן מנחם ח"ו הנ"ל, שהכל תלוי האם שמיעה כזו "פועלת על רגש האדם" או לא.
[3] שולחן מנחם ח"ו שם: "כאשר ההנהגה היא על פי מילי דחסידותא, פשיטא שאין מקום כלל וכלל לשקלא וטריא כזו, מכיון שלכל הדעות לא יביא הדבר לידי יראת שמים ולכן הדעות אין בכך משום 'כל מעשיך יהיו לשם שמים', לא עולה כלל על דעתו ללכת ל'רב' כדי שימצא לו היתר על פי דין, דבר זה מושלל אצלו מכל וכל".