מה הדין לגבי מוצרים שנוצרו במפעלים שמחללים שבת?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
מה הדין לגבי מוצרים שנוצרו במפעלים שמחללים שבת?
מן הדין הדבר מותר, מהטעמים שיתבארו להלן. אבל מהיות טוב, כשהדבר מתאפשר, עדיף לקנות דוקא ממפעלים שומרי שבת, בכדי לחזק את ידיהם של בעלי מפעלים אלו ולעודד את שאר בעלי המפעלים לנהוג כמותם.
נימוקי ההיתר מן הדין:
בשולחן ערוך נפסק שיהודי שעשה מלאכה בשבת במזיד, אסור לו ליהנות ממנה לעולם, אבל לאחרים מותר ליהנות מהמלאכה במוצאי שבת. הסיבה שלאחרים מותר ליהנות מהמלאכה במוצאי שבת, כי אין לחוש שמא פעם אחרת יבקשו מהיהודי לעשות שוב מלאכה בשבת, וגם אין לחוש שהיהודי ישמע להם[1].
על פי זה כתבו הפוסקים, שכאשר מדובר ביהודי המחלל שבת בקביעות בייצור מוצרים שמוכר אותם ללקוחות קבועים מיד אחר השבת, אסור גם לאותם לקוחות ליהנות מאותם מוצרים לעולם (כשם שאסור לבעל העסק), דכיון שהוא עושה כן בקביעות והם נהנים ומרוצים ממעשיו בקביעות, לא קיימים שני טעמי ההיתר האמורים, דלאחר שנהגו בקביעות ליהנות מחילול השבת של בעל העסק עבורם – בוודאי חשודים הם שמא אף יבקשו ממנו לעשות כן, ומאידך בעל העסק המחלל שבת בקביעות לצורכם – בוודאי יש לחוש שישמע לבקשתם[2].
במה דברים אמורים, בלקוח הקונה בקביעות מוצר מסוים שיודע שנוצר בשבת ויש לו הנאה מכך כי זקוק לו תיכף לאחר השבת. אבל בנידון דידן המפעל עובד כל השבוע, כך שהלקוח אינו נהנה במודע מהעבודה בשבת, ממילא קיים טעם ההיתר הראשון הנ"ל – שאין לחוש שיבקש מהיהודי בעל המפעל שיעבוד בשבילו בשבת.
טעם נוסף להיתר, כי האיסור ליהנות ממלאכת שבת הוא קנס של חכמים, וידוע שבדרבנן "יש ברירה"[3], לכן כל שלא ידוע שמוצר זה נוצר בשבת, ניתן לסמוך על כך שנוצר בשאר ימי השבוע.
כמו כן אין לחוש בקניית מוצרים של מפעל העובד בשבת משום לפני עיור לא תיתן מכשול מדאורייתא, כי בעל המפעל יכול לעבוד בשבת גם אם לא נקנה ממנו[4]. וגם משום מסייע לדבר עבירה מדרבנן אין איסור, וזאת מג' טעמים: א. כי הקנייה נעשית ביום חול ולא בשבת, כלומר בזמן שהאיסור אינו רלוונטי[5]; ב. יש לתלות שבעתיד בעל המפעל לא יעבוד בשבת[6]; ג. באיסור דרבנן "יש ברירה" (כנ"ל) ויכול לסמוך שהכסף שלו יסייע לפעילות המפעל ביום חול ולא בשבת.
[1] שוע"ר סימן שיח ס"א: "המבשל בשבת או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד אסור לו לעולם ליהנות מאותה מלאכה משום קנס וגם הקדרה שבישל בה אסורה לו לעולם מפני שהיא בלועה מדבר האסור לו אבל לאחרים מותר אף התבשיל במוצאי שבת מיד ואין צריכים להמתין בכדי שיעשו אף אם בישל בשבילם, שלא הצריכו להמתין כן אלא בנכרי העושה בשביל ישראל שאם נתיר לו ליהנות במוצאי שבת מיד יש לחוש שמא יאמר לו לעשות בשבת כדי שיהיה הדבר מוכן לו במוצאי שבת מיד שאיסור האמירה לנכרי קל בעיני הבריות וכן אפילו בישראל העושה אלא שהתחיל מבעוד יום עשייתו בדבר שאסור להתחיל כמו שנתבאר בסי' רנ"ג שאיסור זה ג"כ קל בעיני הבריות ויש לחוש שיעבור עליו בשביל שיהא מוכן לו במוצאי שבת מיד ולכן הצריכו להמתין בכדי שיעשו גם לאחרים גזרה שמא יאמרו לאחר שיתחיל להם מבעוד יום, אבל אין לחוש כלל שמא יאמר לישראל לעשות לו מלאכה בשבת בשביל ליהנות ממנה במוצאי שבת מיד ועוד שהישראל לא ישמע לו שאין אדם חוטא ולא לו".
[2] ראה שו"ת כתב סופר (או"ח סי' נ) שדן אודות "פונדק ישראל" שהיה "מבשל בכל שבת ושבת עבור אוכלי שולחנו כמו בחול, ויש בין האוכלים מזידים שוגגים ומוטעים". ומסיק שמה שנפסק להלכה שגם מי שהישראל בישל בשבילו בשבת רשאי ליהנות מהתבשיל במוצאי שבת מייד, זהו "דוקא במי שמבשל במקרה בשביל אחר", "אבל בנדון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים דמקפידין לאכול מבושל בן יומו וזה פרנסתו של פונדק זה תמיד בחול ובשבת", מאחר והישראל שבשבילו מבשל בעל הפונדק הוא "בידיעתו ולרצונו", ממילא "שייך שיצוה לו בפעם אחרת", ועל כן בכהאי גוונא "בוודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו" – דהיינו ש"אסור לו לעולם ליהנות מאותה מלאכה".
[3] ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך ברירה.
[4] ראה שוע"ר סי' שמז ס"ג: "זה שניטל החפץ ממנו פטור ומותר משום איסור שבת שהרי לא עשה כלום אבל אסור מן התורה משום שמכשיל את חבירו ונותן לו חפץ להוציאו מרשות לרשות ועובר על לפני עור לא תתן מכשול ואם החפץ היה מונח בענין שאף אם לא היה נותנו לו היה יכול ליטלו בעצמו אינו עובר על לפני עור מן התורה".
[5] משמעות לשון שוע"ר סימן שמז ס"ד: "וכן אסור להשאיל כלי מלאכה בשבת לישראל החשוד לעשות מלאכה בשבת אפילו הוא כלי המצוי לו לשאול במקום אחר". וכן כתבו בדעת אדה"ז – קובץ תורת המערב עמ' קנט; אגורה באהלך סי' מד; קובץ אור ישראל נב עמ' ל.
[6] שוע"ר סימן שמז ס"ד: "ואם יש לתלות שיעשה בו מלאכת היתר מותר להשאילו אם הוא כלי המצוי". וראה חידושי הרשב"א וחידושי הריטב"א על גיטין סא, א וחידושי הרמב"ן על עבודה זרה טו, ב, ש"יש לתלות" היינו אפילו תלייה רחוקה כגון "נפה לספור בה מעות". עיי"ש.