קופסאות שימורים בשבת

א. כתב אדה"ז (או"ח סי' שיד סי"ח): "חותלות של תמרים ושל גורגרות, דהיינו כלים העשויים מכפות תמרים, ומניחין בתוכם גרוגרות או תמרים שלא נתבשלו בחמה שיגמרו שם בישולם כו' [ו]אפילו גופן של כלים אלו מותר להפקיע ולחתוך, מפני שבנין כלים אלו העשויים מכפות תמרים הוא בנין גרוע שאינו עשוי להתקיים הרבה, וכשסותרו אינו אלא כמי ששובר אגוזים ושקדים בשביל האוכל שבהם". כלומר, כל כלי שהוא בנין גרוע כגון חותלות של תמרים, אין בו דין בונה וסותר, והגדרת כלי גרוע לדעת אדה"ז הוא "בנין גרוע שאינו עשוי להתקיים הרבה", היינו שכלי העומד לזריקה ואינו עשוי להתקיים הרבה הוי בנין גרוע ואין בו איסור בונה וסותר. ונמצא, שכל כלי העומד לזריקה יש לו גדר של בנין גרוע (ראה בזה אריכות בספר לב השבת סי' מה אות נד-סד).

ובנדו"ד, קופסאות השימורים עומדות לזריקה, ואין עושים בהם שימוש חוזר, ונראה שדינם ככלי גרוע שאין בו איסור מתקן כלי, ולכן אין בפתיחתם משום איסור מכה בפטיש [ראה שוע"ר שם סי"א וסי"ג, וסי' שכח סל"ב]. אכן, אם בדעתו לעשות שימוש נוסף בקופסאות אלו, היה מקום לאסור פתיחתן בשבת, כיון שאם משתמש בהם שוב כבר אינם בגדר "בנין גרוע שאינו עשוי להתקיים הרבה" ומעתה חל עליהם דין מכה בפטיש ואסור לפותחן בשבת. אמנם, מכיון שהקופסא הייתה 'כלי' עוד קודם שסגרו אותה בסגירתה ההרמטית, ופתיחתה עתה אינה יצירת כלי חדש לגמרי, נראה שיהיה אפשר להקל עפימ"ש בסי' שיז (ס"ו) ש"קשירות שנקשרו אחר גמר מלאכת הבגד כגון קשרי הכיבוס או המשיחות שבכתונת שנקשרו ואינו יכול להתירן מותר לחתכן ומכל מקום אין להקל בפני עם הארץ אלא יעשה בצנעא", וכמו כן יש לומר גם על קופסאות השימורים שמתכוין להשתמש בהם שוב, דשרי לפותחן כיון שכבר היו כלי גמור, יש להקל לפותחן בצינעא שלא בפני עם הארץ.

ב. ואף שהסקנו שלדעת אדה"ז אין בעצם הפתיחה משום מכה בפטיש, עדיין יש מקום לדון שמא יש כאן איסור מתקן כלי מצד מה שעושה פתח יפה לקופסא בשבת. דהנה כתב אדה"ז (שם ס"א): "חבית של חרס שאינה מחזקת ארבעים סאה שנשברה ודיבק שבריה בזפת מותר לשברה בשבת כו' כדי ליקח מה שבתוכה ואין בה משום סתירה מפני שאינה בנין גמור. ובלבד שלא יתכוין לנקבה נקב יפה שיהא לה לפתח נאה שא"כ הרי הוא מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש כו', אבל כשאינו מתכוין לכך מותר", ומשמע מדבריו שאפילו בכלי רעוע שאין לו קיום (כחבית המדובקת בזפת) אם מתכוין בפתיחתו לעשות פתח יפה אסור הדבר משום מתקן כלי, ואף שבודאי אינו מתכוין לשמור חבית זו ולהשתמש בה פעם נוספת. ופתיחת קופסת שימורים בפותחן שלנו אף שאין בהם מתקן כלי בעצם הפתיחה כיון שזורקן, יש בהם מתקן כלי משום מה שפותח בהם פתח יפה שאפשר להשתמש באמצעותו בנוחות ומבלי להיפצע, ומסתבר שכשהוא משתמש בפתח הנוח והנאה הזה, הדבר מוכח שבפתיחתו התכוין גם לכך, ויש לאסור לפתוח קופסאות אלו ע"י הפותחן. וכן בפחיות שתיה קלה וכדו' שמצויות כיום, שעל ידי הסטת טבעת הצמודה לראש הפחית נפתח חלק מהמכסה בצורת אגס ונוח לשתות דרכו - יש לאסור לפותחן פתיחה מליאה, רק מעט באופן שלא נוצר כאן פתח יפה מושלם.

גם מדברי השמירת שבת כהלכתה (מהדו"ח ח"א פ"ט עמ' שיד) משמע שאסור לפתוח קופסאות אלו משום הפתח הנאה שעושה להם, ולכן בהביאו את דיעות המתירים כשאין בדעתו לקיים את הקופסא, הוא מוסיף כתנאי להיתר: "והוא פותח אותן בצורה כזאת שאין מתכוין לעשות פתח יפה לשימוש", ומשמע שלדעתו לא סגי במה שמדובר בדברים כאלה "שאין רגילים להשתמש בהם שימוש חוזר", וגם "אין בדעתו להשתמש בהן שימוש חוזר אחרי הוצאת תוכנן", אלא בעינן גם שהפתח לא יהיה יפה. וכ"פ בשו"ת אור לציון (אבא-שאול, ח"א סי' כו) בפירוש: "קופסאות שימורים הנזרקים, שהקלנו לפותחם על ידי חיתוך פח המכסה (בסכין או פותחן) דמ"מ יזהר מלפתוח כל המכסה מסביב, דנראה דחשיב כפתח יפה בכהאי גוונא".

ג. אבל הגרש"ז אוירבאך רוח אחרת הייתה עימו, והובאה דעתו בספר בנין שבת (כהן, ח"א עמ' קמה) מה שהעיד הרב חנן כהן: "באתי לבתו של מרן הגרש"ז זצ"ל, והבאתי לפניו קופסאות שימורים, וכן קופסאות המכילות אבקת שוקו, קוואקר, ומטרנה, הסגורים במכסה מתכתי הנפתח ע"י טבעת, ושאלתיו לדעתו האם מותר לפותחן בשבת –

וזו היתה תשובתו: איסור עשיית פתח יפה הוא רק באופן שעל ידי כך הוא מתכוון ליצור כלי שימושי, ולכן קופסאות שימורים וסרדינים, כיון שרובא דרובא זורקים הקופסא לאחר ריקון המאכל, ולא משתמשים בקופסא שימושים חוזר, לכן אנו רואים את הקופסא כעטיפת המאכל, וכשובר קליפת האגוז, ואין בפתיחתן משום עשיית כלי, וכמו כן מותר לנקב שקיות משקה בקש, ולפתוח את הלשונית של פחיות השתיה, כיון שזורקן מיד לאחר גמר השתיה –

ואפילו בקופסאות שימורים (של זיתים ומלפפונים חמוצים) שמשאירים את המאכל בקופסא, והקופסא משמשת ככלי אחסון עד לגמר המאכל, מ"מ אין זה נחשב לעושה כלי אחסון, שהרי הקופסא היא כלי אחסון גרוע, ואינה מיועדת לכך, וא"א להשאיר שם המאכל לשמן מרובה מפני שמתקלקל בה, והרי גם בשובר חבית שמלאה בגרוגרות, אינו מרוקן הגרוגרות בבת אחת, אלא מרוקנה לאט לאט כפי צורכו, ובכ"ז אין מחייבים אותו משום שעושה את החבית לכלי אחסון, כיון שהחבית השבורה אינה כלי מתאים לאחסון, וה"נ בקופסאות שימורים. אומנם בקופסאות אבקת שוקו, קוואקר ומטרנה, שהקופסא עשוי מחומר טוב במיוחד, כדי שאפשר יהיה לאחסן שם את האבקה לזמן ממושך של כמה חודשים, בכה"ג ע"י שמסיר את המכסה המתכתי שסוגר את הקופסא, חשיב שעושה כלי שמיועד לכתחילה לאחסון המאכל, וחוששני לפותחם בשבת". עכת"ד של הרב אוירבאך, (וראה בשולחן שלמה ח"ב עמ' קעט אות ה, שהו"ד אלו בשם הרב הנ"ל. ופלא על השש"כ שלא הביא את עדות זו גם במהדו"ח של ספרו).

ונראה שמה שהביא את הגרש"ז לומר שאין איסור עשיית פתח נאה בדבר העומד לזריקה, היא הסברא ההגיונית שבדרך כלל אדם אינו טורח לפתוח פתח נאה בדבר שעומד לזרקו. אבל כמדומה שדבר זה אינו מוחלט, שהרי לפעמים קופסת השימורים משמשת את האדם כצלחת (כגון ממרחי טונה) כשאין לו כלי רגיל, ואף שעומד לזרוק קופסא זו, בוודאי הוא מעדיף שעתה הפתח יהיה נאה ויוכל לאכול בקלות ובנוחות, וכמו"כ השותה מן הפחית עצמה (ללא קשית או כוס) וודאי שיעדיף שהפתח יהיה נאה, ואף שזורק את הפחית לאחר גמר השימוש. ולכן נראה שצדקו בזה דברי האוסרים, ובכה"ג שרוצה וצריך לפתח הנאה אסור לפתוח את המכסה לגמרי באמצעות הפותחן. וכ"מ מסתמות לשון אדה"ז בכל המקומות שהזכיר אודות מלאכת מכה בפטיש (נסמן לעיל באות א), דהכל אזיל בתר כוונתו של האדם, ונראה בפשטות שאף בכלי גרוע, אם מתכוין ליצור פתח נאה יש בזה מתקן כלי.

אכן, אם פותח את הקופסא ומרוקן מיד את תכולתה לצלחת או לכוס באופן שאין לו כלל צורך בפתח הנאה שנוצר כאן, נראה שיוכל לפתוח כדרכו. אבל כשחלק מהתכולה נשאר במקרר, נראה שיש מקום לנהוג כדברי האור לציון, שהרי זה שפותח המכסה לגמרי הוא גם כדי שלא להיחתך מהמכסה החד, ובהחלט חפץ בפתח נאה שיהיה לו נוח בכל פעם שירצה ליטול עוד מלפפון או זית, ומה לי אם הקופסא מקלקלתן או לא, כיון שהחליט להשתמש בה, ואף עשה פתח נאה ושמיש, ויש לאסור מטעם דפתח נאה, ובכה"ג יש להציע שלא יוריד להמכסה לגמרי, ומסקנת הדברים הנ"ל, שבקופסאות שאין מכוון לפתח נאה, ואף דרך לזורקם מיד אח"כ ולא שומרים אותם לשימוש, ואף לא להדבקות בגן וכו' ניתן לכתחילה לפותחן כדרכן בשבת, וא"צ לעשות זאת (לכתחילה עכ"פ) לפני שבת, ודלא כמ"ש בכה"ח (שיד, לח) ודלא כמ"ש במנח"י ח"ד סי' פב סל"ח, ודלא כמ"ש השש"כ שם, ואלו שעשויים לשימוש חוזר, או שמכוון לפתח נאה, אסור בלאה"כ, ובאופן כזה שהוא אינו מכוון לשימוש חוזר, אבל מקובל שאחרים עושין כן, טוב שיעשה חור בשני הצדדים באופן שאינו ראוי לשימוש חוזר, ויריק את תכולת הקופסא לכלי אחר. (וע"ע מ"מ נוספים לכ"ז בהליכות עולם ח"ד עמ' רנ).

גם יש להעיר עמ"ש הגרשז"א לגבי קופסאות השימורים של החמוצים והזיתים וכדו', שבגלל שהקופסא מזיקה לתכולה ומחמצנת אותה לאחר הפתיחה, אין לו רצון כלל בקופסא ובפתחה הנאה. הנה צריך עיון על מסקנת הגרש"ז להתיר מחמת זה לפתוח הקופסאות באופן גורף, שהרי יתכן ומאחר שהאדם מחליט בדעתו שרצונו לשמרם בהם (למרות הקלקול שגורמים) ובפועל הוא עושה פתח נאה, מפני מה יהיה מותר. ועכ"פ כל החשש האמור היה בזמנו, אבל בזמננו ברוב ככל הקופסאות ישנו ציפוי פנימי המונע את הקלקול האמור, ובמילא גם לדעת הגרש"ז צ"ל דאסור לפותחן בפתח נאה.

ד. הפותח קופסאות מטרנה, קפה נמס וכדו', ויש בתוכן נייר אלומיניום שמודבק על פתח הקופסא בכדי לשמור על טריות המוצר – יש לנקבו ולקרעו בסכין, אך יזהר שלא ליצור עיגול או ריבוע יפה סביב, דבזה יש משום פתח יפה [ואולי גם משום מחתך, ראה שוע"ר שם סט"ז]. והו"ה כשפותח גביע שמנת או לבן, שכיון שאין לפתוח את המכסה במקום הדבק, פותח עם סכין, ועליו ליזהר שלא להסיר את נייר-המכסה לגמרי, דאף שהגביע עומד לזריקה, מ"מ הוא מכוון בפתיחה זו שתהיה נאה גם לצורך נוחות האכילה כעת. אכן, אם אינו אוכל מהגביע עצמו, רק שופך את תכולתו לצלחת, רשאי לחתוך סביב סביב [ובנוגע לקריעת האותיות שעל נייר-המכסה, כבר כתבתי באריכות במ"א שאין לחשוש וע"ע בילקו"י סי' שיד כ-כא].