ואלה יעמדו על הברכה:

חנה (אנה) בת לייב ואסתר ינטה
לעילוי נשמה
ברוך בן אלה מלכה
לברכה הצלחה וזיווג
אלה מלכה בת חנה (אנה)
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
דוד בן ז'אנה
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
אילנית בת ז'אנה
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
ז'אנה בת מרים
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
בנימין יעקב בן איריס
לעילוי נשמתו ושאר נשמות ישראל השוכנות עימו
ליאור בן איריס ומשפחתו
הצלחה מרובה במעלות התורה, זיווג, רפואה וכל הישועות
לעילוי נשמת לונה בת לאה
נפטרה בג אייר תשע"ב
ישראל בן אסתר הכהן
לזכותו ולרפואתו
התמים דוד ברוך בן אליהו
להצלחה בכל
מלכה בת זהרה (שרה)
בריאות ואריכות ימים נחת מהילדים והנכדים
אליהו בן רחל
בריאות ואריכות ימים נחת מהילדים והנכדים
משפחת עזרא שיחיו
לזכותם והצלחתם בכל מכל כל
מיה בת נועה וליהי בת נועה
רפואה והצלחה משמעות ואמונה בדרך החסידות
אלכסנדר בן פליקס עזריאל ומרת ולטינה
לעילוי נשמה נלב"ע ב' אלול תשמ"ז
משפחת טביביאן
בריאות ושמחה הצלחה בשליחות נחת מיוצאי חלציהם
גל בן גדעון ונילי חן
והילדים: אראל, אליאב, אוריה, אחיה, אלחי ואדל
משפחת ליאור והילה מנחם
הצלחה בגשמיות וברוחניות
פרץ דהרי
לגאולת עם ישראל ברחמים אמן
משפחת שוורצברד
הצלחה רבה ומופלגה בחינוך הילדים
ברכה תמרה בת קנדב מרגלית
רפואה שלימה וקרובה
טל ויעל בנות חווה. חווה בת פרידה
להצלחה בכל
יעל בת שרה, מיכל ברכה בת יעל, יוסף יצחק בן יעל
סופה בת פאיבה, ישראל יעקב בן קושה, רוזה בת לב
לעילוי נשמה
ריזא בת שמעון, מאיר בן טודרוס, חיה בת ישעיהו
לעילוי נשמה
ילנה בת לובוב וכל משפחתה
עבודת ה' מתוך בריאות נכונה, מנוחת הנפש, שמחה וטוב לבב.
רועי בן לימור ויולי בת לימור
הצלחה בכל
ר' משה בן ר' ששון יהודה
לעילוי נשמתו ע"י משפחת אליהו
דוד בן רומיה
לרפואה שלימה
אלכסנדר יצחק ונחמה דינה
והבנות רבקה ובת אור
משפחת זכאי
לזכותם והצלחתם
בן ציון בן שרה, ירון יצחק בן שרה
לרפואה
יונה בן חנה יוהנה, אברהם בן שרה
לרפואה
רבקה בת עדילי
הצלחה ביראת שמים
יהונתן בן עדילי
הצלחה ביראת שמים
יעל בת עדילי
זווג הגון
גילית בת מרים וניסים בן מסעוד
רפואה שלימה בריאות איתנה
יוסף יצחק בן יוהנה ברכה
לזכותו והצלחתו
יבגניה בת סולומון
לעילוי נשמה
לילה בת נג"יה למשפחת אברהם
לעילוי נשמה
דוד בן אליהו זהבי
לעילוי נשמה
אורלי בת אסתר
לעילוי נשמה
יולה בת יבגניה
לעילוי נשמה
יהודה בן יוכבד ולאה בת מרסל
לעילוי נשמה
עפרה בת פנינה, מאיר אביב אברהם בן רבקה
לרפואה שלימה
נעה בת גילדה, חן בת איריס
לזיווג הגון
איתן ורחל רחלי ויוסף יצחק פרץ
בריאות, עושר ואושר שלום, נחת וגאולה
נחמה יהודית בת עמי בת משה
לעילוי נשמתה
רס"ן תדהר בן גבריאל טמפלהוף
לזכרון עולם ה' יקום דמו
נטלי בת ניצה, אוריאל בן פז שרה
זיווג הגון
רני בן יונה סימונה
רפואה שלימה
ישראל שלום בן מלכה וגיטל קילא גינענדל בת הינדא
ברכה והצלחה בכל להם ולכל יוצ"ח
יפה בת טורן ויפה בת שלמה
לעילוי נשמתן
יעקב בנימין בן איריס
לעילוי נשמה
ליאור בן איריס
לזריזות דייקנות ואהבה במעלות התורה
שמחה בת יקוט
לעילוי נשמה
צבי בן מרים
לעילוי נשמה
מנגה בת רבקה
לעילוי נשמה
גל אסתר בת הדס ושלומי יזהר בן חנה פרדסה
זרעא חייא וקיימא
מנחם מרדכי בן גניה ומרים בת נצחיה ישראלי
להצלחה בכל
חדוה בת פז שרה
זרעא חייא וקיימא בבריאות ובנקל
שיינא ברכה בת ענת
רפואה שלימה ומהירה בגוף ונפש ולזכות והצלחת כל המשפחה
רותי בת רבקה
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אוריה, אלישיב ואיתיאל בני רותי
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אליאור, הילה, טלאור, ינון, בני רותי
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אסתר בת ישראל הנולדת מן מסעודה מזל
לעילוי נשמתה ל' ניסן
מיכאלה מיכל, מור אבירם ואידור ברקוביץ והנכד אורי
בני חיי ומזוני רוויחי
אליעזר בן בלהה ויחיאל
שתמיד בחר בחיים מוקדש לעילוי נשמתו על ידי בתו רחל
יחיאל בן אליעזר
נרצח בזרועות סבתו האוהבת בשואה לעילוי נשמתו
אסתר מלכה בת רחל וישראל
לעילוי נשמתה מוקדש על ידי בתה רחל
הרשל בן לוי-יצחק
אחיינה האהוב של אמי הושמד בטרבלינקה לעילוי נשמתו
רחל שקד
לאחדות עם ישראל וטובתו

קריאת עשרת הדברות לילדים

האם מותר/ראוי לארגן מנין לקריאת עשרת הדברות עבור ילדים בחג השבועות אחר הצהריים? כשמארגנים מנין לקריאת עשרת הדברות אחרי הצהריים, האם צריך אז להוציא גם

תשובה »

קבלת צדקה מגויים

שאלה:

האם מותר ליהודי לקבל תרומה מגויים?

תשובה:

א. אסור לקבל צדקה מגוי בפרהסיה לצרכי מחיה של יהודים. אפילו למחיית לומדי תורה כגון בחורי ישיבה ואברכי כולל הדבר אסור. אבל בצנעה מותר לקבל צדקה מגוי.


אם ידוע שגוי זה נותן מפני שמייקר את היהודים ולא מפני רחמנותו על כל פושט יד, אסור ליטול ממנו אפילו בצנעה.


מי שאינו יכול לחיות בלא צדקת הגוי, ואינו יכול לקבלה ממנו בצנעה, מותר לקבלה אפילו בפרהסיה.


ב. יש אומרים שאיסור קבלת צדקה מגוי היינו דווקא כשהעני מקבל מידו ממש או מיד שלוחו, אבל אם נתן הגוי הכסף במתנה לגבאי צדקה (כגון מנהל בית חב"ד) מותר לו לתיתו לעני מאחר שאינו מקבל ישירות מן הגוי, והוא הדין אם הגוי מפקיר את כספו בפני העני רשאי לקחתו.


ג. יש מי שמתיר לקבל צדקה מגוי כאשר הלה נותנה במפורש לשם תועלת עצמו כגון להינצל מצרה.


ד. מותר לקבל מגוי תרומה כספית או אפילו חפצים שונים – לצורך בית כנסת. כמו כן מותר לקבל ממנו תרומה לבניית בית כנסת.


ה. מותר לקבל מגוי תרומה של ספר תורה או כסף לקניית ספר תורה לבית הכנסת, והוא הדין מעיל וכיוצ"ב לספר התורה.


ו. מותר לקבל מגוי תרומה להדפסת ספרי קודש ולהפצת יהדות.


ז. מותר לקבל מגוי תרומה לבניית בית מדרש או תלמוד תורה.


ח. אין להנציח את שם הגוי שנדב למטרות הנ"ל.


ט. מותר לקבל תרומה מיהודי שאינו שומר תורה ומצוות לכל מטרה שהיא, ומותר אף להנציח את שמו.


מקורות:

א. שו"ע יו"ד סי' רנד ס"א: "אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא". בטעם האיסור כתב הש"ך שם ס"ק א': "משום דאיכא חילול השם דמבזי נפשיה בפרהסיא". ובחכמת אדם כלל קמ"ו ס"ב ביאר שהחילול ה' הוא מה "שישראל אין מפרנסים אותו".


בערוך השלחן שם ס"א כתב: "בגמרא [בבא בתרא יב, ב] דרשו זה מקרא דביבוש קצירה תשברנה עיין שם [וברש"י: "כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו"], ולפי זה גם בצינעא אסור". כלומר, אם האיסור הוא כדי שלא יהיו לגויים זכויות אין חילוק בין פרהסיה לצנעה. אכן הט"ז שם ס"ק ב' ביאר שטעם זה שייך רק "כשהעובד כוכבים מכוין דוקא לעניי ישראל ובזה מייקר שם ישראל כו' בזה הקפידו משום ביבוש קצירה, מה שאין כן כו' ברישא שהעובד כוכבים אין כוונתו דוקא על ישראל אלא הוא מצד טבעו רחמן על כל הפושט יד אין זה זכות גדול ולית ביה משום ביבוש קצירה".


שו"ע שם: "ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל, ואינו יכול ליטלה מעובדי כוכבים בצינעא, הרי זה מותר". וכן הוא בערוך השלחן שם: "ומ"מ אם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל יטול מהם בצינעא ואם אינו יכול בצינעא יטול בפרהסיא".


וראה ישועת דניאל (צדקה, עמ' קפה): "ליטול מגוי עבור החזקת כולל או ישיבה כו' נראה דזה דומה לצדקה, כי הרי עיקר צדקה הוא לעניים עמלי תורה, ואין לך צדקה גדולה מזו, ולכן אין ליטול מגוי עבור לומדי כולל או ישיבה". פסקי תשובות סי' קנד אות כט: "צדקה לעניים ולעמלי תורה המתפרנסים מן הצדקה אסור ליקח מהם".


וראה שו"ת שמע שלמה ח"ה יו"ד סי' יז ד"ה והא: "שאפילו בשביל הלימוד עצמו של תשב"ר כגון תשלום למלמדים גם בזה י"ל דשרי דלא אסרו אלא צדקה שהיא מכפרת". ונראה דהיתר זה נכון דווקא כשהגוי נותן התרומה ל'קופת המוסד' המשמשת גם לאחזקת המבנה וכו', והמוסד משתמש בזה גם לצורך שכר הלימוד למלמדים. אבל לקבל מהגוי בפירוש למשכורות המלמדים נראה דאסור, דמאחר שנותן בפירוש לצורך מחייתם הרי זה כצדקה.


בשו"ת באר שרים ח"ה סי' נו כתב שתמיכה באברכי כולל "גדר זה נכנס לא בתורת צדקה אלא בתורת מתנה להם וזה שרי גם מעכו"ם כמו שכתב ביד רמה על בבא בתרא (י' ע"ב אות קל"ב) עיין שם". ועוד כתב שם: "דתמיכה לאברכי כולל הוא גדר של תורה ולא גדרי צדקה". וצריך עיון, דמאחר שאצל ישראל נחשבת אחזקת אברכי כולל כצדקה, מדוע אצל גוי תיחשב כמתנה או כ'תורה'. גם מה שכתב בתוך דבריו שם "אין בזה חילול השם שיאמרו הנכרים אומה זו מגונה שאין מפרנסים ענייהם, כי מה שיותר ירוח להם ללומדי תורה יגדל כבוד התורה ולומדיה ועוסקיה באמת", אינו טעם מספיק להתיר, כי בש"ך שם ס"ק ד הביא בשם הגהות אשרי עוד טעם מדוע אין לוקחים מהם צדקה (נוסף על עניין חילול ה') – "מפני שהצדקה מכפרת", ולעניין זה לא מועיל מה שירווח ללומדי התורה ויגדל כבוד התורה על ידי תרומתם.


ב. הגהות חכמה שלמה על שו"ע יו"ד סי' רנד: "הא דאסור לקבל צדקה מן העכו"ם היינו רק אם העני מקבל מיד הנכרי או שלוחו וגבאי שלו ולא אפסקיה אחר באמצע, אבל אם אפסקיה אחר באמצע כגון שנתנו הנכרי לעשיר ישראל והעשיר מחלקו לעניים ישראלים, אף דיש אומדנא שדעת העכו"ם בנתינתו לישראל העשיר רק כדי ליתנו לעניים, מכל מקום כיון שאינו ממש מיד הנכרי ליד עניים רק על ידי דאפסקיה אחר באמצע מותר. וראיה קצת לזה ממה דקיימא לן בנדרים [מח, א] בהמודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל שנותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה כו'. ושוב נראה דלפי זה הוא הדין בלא אפסקיה אחר, אם הניח הנכרי לפני העני על גבי הסלע או גדר ואמר שמפקירו, יכול העני לקבלו ואין בזה משום ביבוש קצירה כו'. וכיון דבנדרים דהוי איסור תורה סמכינן על זה, וכל שכן בחשש ביבוש קצירה דהוי רק דרבנן בכהאי גוונא".


ג. שו"ת חסד לאברהם (תאומים) תנינא יו"ד סי' נ"ח: "עובדא בא לידי שבא עכו"ם אחד ליתן צדקה בכדי שיחיה בנו שהוא חולה, ואמרתי דאף דאסור לקבל צדקה מעכו"ם כו', זה לא יתכן בזה שנותן צדקה על מנת שיחיה בנו כו', דהתם הוי הנדר בשביל איזה צרה שינצל באופן שאין בזה זכות לאומות העולם ושפיר שרי לקבל מהם". וראה ספר ברכי נפשי (זילברשטיין) במדבר עמ' רפ"ה. וע"ע קובץ תשובות להגריש"א ח"א סי' צ"ז.


וראה שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קמ"א, שהקשה על דברי החסד לאברהם: "ולדידי דבר זה צע"ג דהא בב"ב יו"ד ע"ב קאמר ר' גמליאל ע"פ צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שעושין אוה"ע חטא הוא להם שאין עושין אלא להתיהר, וקאמר שם דהסכימו עם ר"א המודעי שאין הגוים עושים אלא לחרף אותנו, א"כ מוכח דסתם צדקה שלהם אין עושין אלא בכוונה וכדאייתי התם ג"כ האי דע"מ שיחיה בני כבש"ס ר"ה, ולדברי החסל"א יהי' מותר סתם צדקה, ואף על גב דר' יוחנן בן זכאי דורש שם בענין אחר ולדידי' לא מוכח דסתם גוים דרכם בכך, מ"מ אין במשמע דחולקים על המציאות הזה שהגוים סתמא מכוונים להתיהר ואף על פי כן אמרינן ביבש קצירה תשברנה וזה דלא כסברת החסל"א, אם לא שנקבל הדוחק הזה דזה מחלוקת התנאים גופא שם וקיי"ל כר' יוחנן בן זכאי וצ"ע".


ויש להשיב על קושייתו, על פי דברי הרבי בשם הר"ה מפאריטש (מובא בספר ליקוטי ביאורים בספר התניא קארף סוף פרק א) על הא דאומות העולם "לגרמייהו עבדין" – "ויוצאים מכלל זה אותם הנקראים חסידי אומות העולם ששייך אצלם מדות טובות כו' ולא לגרמייהו". ומאחר ואיננו יודעים אם גוי זה שנותן צדקה הוא מחסידי אומות העולם או משאר גויים, אין לקבל ממנו.


ד. שו"ע יו"ד סי' רנד ס"ב ברמ"א: "וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה, אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת, מקבלים מהם". ש"ך שם ס"ק ד: "והטעם משום דהוי כמו קרבן, שמקבלין קרבנות מן העובדי כוכבים". שו"ע שם סי' רנט ס"ד: "עובד כוכבים שהתנדב מנורה או דבר אחר לבית הכנסת, מקבלים ממנו". שו"ת עטרת פז ח"א ג אה"ע סי' ד ד"ה ומבואר: "ואין לומר דעד כאן לא כתבו התוס' והפוסקים להתיר לקחת מהגוי בתורת נדבה אלא דוקא קבלת חפץ אבל לקבל מעות… יש לאסור… דמידי היינו טעמא דמקבלים נדרים ונדבות מן העכו"ם הוא… דדוקא צדקה אין מקבלים מהם דצדקה מכפרת אבל נדרים ונדבות דאינם מכפרים שרי… לפ"ז מה לי כשנותן בתורת נדבה חפץ או מעות. וכן מצאתי עתה כיו"ב נמי בקובץ חידושי תורה מקבציאל (גליון כג עמוד סז)… דכן נראה סתימות הדברים דאין מה לחלק בין חפץ לכסף כל שמטרת הנתינה אינה לעניים אלא לביה"כ או לבית המדרש, וכן הוא סתימות כל הפוסקים". ערוך השלחן סי' רנט סי"ד: "עובד כוכבים שהתנדב מנורה או נדבה אחרת לבהכ"נ… צריך שיאמר בדעת ישראל הפרשתיה כלומר שישתמשו בה בבהכ"נ כמו שהישראל מנדב אבל אם לא אמר כן טעון גניזה דחיישינן שמא כוונתו לכוכבים או אפילו אם כוונתו לשמים שמא כוונתו לקרבן [עי' רש"י ערכין ו']. ונראה לי דעכשיו לא שייך זה דכוונתם לשמים ולא לשם קרבן אלא לנדבה לבהכ"נ וכן המנהג". היינו שבזמננו אין צריך שיאמר כן הגוי. שו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד סי' רכה ד"ה וכל זה: "אף על גב דאין מקבלין מהן לבנין בית המקדש דכתיב לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו כמבואר פרק קמא דעירוכין ופרק קמא דשקלים, מכל מקום לבנין בית הכנסת שרי כמבואר ברש"י עירוכין ו' ע"א ד"ה שם שלא במקומינו". שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' מא: "ולא זכיתי להבין מה שכתב בספר שבילי דוד (חיו"ד סי' רנ"ד)… לסייע לבנין בהכנ"ס אין מקבלין ממנו… שהרי מפורש הדבר להתירא בלי חולק בגמ' ערכין (ו' א) וברמב"ם הל' מתנות עניים… ואיך אפשר להורות היפך מזה… וכן מפורש גם בתשובות האחרונים להתיר בזה עיין תשו' אבני צדק (חאו"ח סי' י"ד) תשו' תשורת שי (ח"א סי' ט"ו) תשו' בית שערים (חאו"ח סי' ס"א) שלא זו בלבד שמותר לקבל נדבה מעכו"ם לבנין בהכנ"ס אלא גם לבקש מהם מותר… ובתשו' בית שערים מסיים דאם כי מדינא מותר גם לבקש מהם לאו משנת חסידים היא שמא ימשך אחריהם וילמוד ממעשיהם ע"ש… עיי' שו"ת קול ארי' סי' י"ד שכ' ג"כ להתיר לקבל נדבה מעכו"ם לבנין ביהכנ"ס ואפי' לבקש ממנו מותר".


ה. אליה רבה סי' קנד ס"ק יז: "ואם נתן מעות לכתוב ספר תורה בשמו שרי, אפילו ממומר לעבודה זרה [מבי"ט ח"ב] סי' רי"ד". מהלשון "אפילו ממומר" משמע שכל שכן מגוי מותר לקבל ס"ת. הגהות חתם סופר לשו"ע או"ח סי' קנד: "נר וספר תורה וצורכי בית הכנסת מקבלין בין ממומר בין מנכרי". שו"ת מהר"י מברונא סימן רעו: "על דבר שהתנדב מפות לס"ת יפה הבאת מהג' באשירי, דכיון דמקבלים מהם נדרים ונדבות (נזיר סב א) ה"ה נמי הא, והכי אשכחן שהארגז ששיגרו פלישתים דורון לאלהי ישראל היה מונח בצד ארון הקדש".


ו. שו"ת עטרת פז ח"א ג אבה"ע סי' ד: "דענין נתינת המעות עבור הוצאת הספר הוי כנודב מעות שיכתבו ספר תורה". קובץ תל תלפיות סו עמ' קיב: "חוזר בתשובה עומד להוציא סרט חינוכי לצורך קירוב רחוקים, ואשה נכרית… רוצה לתרום כסף עבור הוצאת הסרט… מותר לקבל את הכסף ממנה, דברמ"א… כתב אבל אם מנדבים עכו"ם דבר לבית הכנסת מקבלים מהם, וכתב הש"ך… דטעם שאסור לקבל צדקה משום דצדקה מכפרת אבל נדרים ונדבות לא באים לכפר, והוא הדין בזה דסרט מקרב את האנשים להקב"ה אבל לא בא לכפר".


ז. לעיל הובא שלבניין ביהכנ"ס מותר לקבל תרומה מגויים, כשם שמנדבים דבר לביהכנ"ס. טעם החילוק בין נדבה לביהכנ"ס שמותר לקבל מהם לצדקה לעניים שאסור, כתב הש"ך סי' רנד ס"ק ד: משום שנדבה לביהכנ"ס "הוי כמו קרבן שמקבלין קרבנות מן העובדי כוכבים", והחילוק בין צדקה לקרבנות הוא "מפני שהצדקה מכפרת" ואילו "נדרים ונדבות אין באין לכפר". והנה זה 'שהצדקה מכפרת' היינו צדקה הניתנת לפרנסת עניים, כמו שכתוב בדניאל (ד, כד) "וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן". מבואר מזה שכל תרומה שאינה לפרנסת עניים מותר לקבלה מגויים מאחר שאינה מכפרת להם. וכן כתב בשו"ת שמע שלמה (ח"ה יו"ד סי' יז): "והא דמקבלים מהם לבנין בית הכנסת אפילו לכתחילה היינו טעמא משום דאין זה מכפר, והוה ליה כנדרים ונדבות, וכמ"ש התוספות ב"ב (ח, א) והגהות אשרי (פ"ק דב"ב) בשם מורו הר"ר אברהם ז"ל. ולפי זה גם לבנין התלמוד תורה מותר לקבל מהם דהוה ליה כבנין בית הכנסת, תדע שגם לבנין בית המקדש, לא מיעטו אלא מפני שלמדו מן הפסוקים שאין לשתפם בזה, אבל משום ביבוש קצירה לא הזכירו כלל".


אכן בשו"ת ויאמר יצחק ח"א יו"ד סי' צט כתב: "והן היום הוצרכו הק"ק לחזק את בדק התלמוד תורה דאזלא ומדלדלא… לכן נפשם לשאול הגיעה אם יכולים כפי הדין לשאול חלקם בפיהם מהשררה לסייעם בשליש מההוצאה הצריכה לזה בכלל… הנה ליתן ממון זה של השררה בתיבה המיוחדת לתלמוד תורה ודאי שאסור, אחר דקיימא לן דאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תשב"ר… אינו בדין שיהיה לגוים חלק בזה, כי ידוע הוא מה שאמרו חז"ל שיעקב ועשו חלקו העולמות, ועשו זכה בעולם הזה, ואם כן מה שאנו נהנים מהעולם הזה הוה ליה גזל, אלא על פי מאמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, נמצא שאלולי ישראל העוסקים בתורה היה העולם מתמוטט והולך, ואם כן מה שנהנים ישראל מהעולם הזה הוה ליה כמציל מזוטו של ים אחר שהם מקיימים את העולם… אם כן אם יתנו גם הם חלקם בהוצאה זאת הרי יש להם חלק בקיום העולם ומה שאנו נהנים מחלקם בעולם הזה הוה לי גזל".


אך צ"ע בדבריו, דלטעמו גם ספר תורה לא היה לנו לקבל מהגויים משום שנותן להם חלק בתורה שהיא המקיימת העולם.


וראה גם פסקי תשובות סי' קנד אות כט: "מותר לכתחילה לקחת תרומות מנכרים לצורך בניית ביהכ"נ וביהמ"ד".


ח. שו"ת יד יצחק ח"ג סי' רעא: "כתב המגן אברהם בשם שו"ת הרשב"א דמי שעשה היכל לבית הכנסת ורצה לכתוב שמו אין יכולים לעכב עליו דגם התורה פרסמה עושי מצוה… כדי ליתן שכר לעושי מצוה וגם לפתח דלת לעושי מצוה… ואם כן כל זה כשהנודב ישראל אבל כשהנודב עכו"ם לא שייך כל זה כמובן, ולכן מקבלים מהעכו"ם רק כשמוסרו לציבור ולא שיקרא שמו עליו, וגם הוא דבר של גנאי כמו שכתב במהר"מ שיק… ואף על גב דשם מיירי במומרת מכל מקום אין לחלק".


[אכן בשו"ע שם סי' רנט ס"ד: "עובד כוכבים שהתנדב מנורה או דבר אחר לבית הכנסת, מקבלים ממנו". שם סי' רנד ס"ב ברמ"א: "אם מנדבין דבר לבית הכנסת, מקבלים מהם. אבל לא מן המומר". שו"ע או"ח סי' קנד סי"א: "מומר עובד כוכבים שנתן שעוה או נר לבהכ"נ, אסור להדליקו". מגן אברהם שם ס"ק יח: "ובספר חסידים סי' תרפ"ז כתוב דאם נתן מעות לכתוב ספר תורה בשמו שרי וכ"כ הש"ך בסי' רנ"ד בשם מבי"ט ח"ב סימן רי"ד". וכן הוא באליה רבה שם ס"ק יז: "ואם נתן מעות לכתוב ספר תורה בשמו שרי, אפילו ממומר לע"ז". מלשונם "בשמו" משמע לכאורה שמותר לקבל ס"ת מהמומר ואף להנציח שמו עליו. ולהעיר משדי חמד קונטרס הכללים מערכת המ"ם כלל קנו בהוצאת קה"ת דף קמג, א: "בזמננו שהנותן ספר תורה לבית הכנסת אין בידו שום כתב ראיה שהספר שלו הוא ושמו גם כן אין כותבין בעמודי הספר תורה כמו שנראה שהיה כן המנהג לפנים בישראל". לפי זה מסתבר שמה שכתבו המגן אברהם והאליה רבה "בשמו" היינו שיכתבו שמו על עמודי הספר, כפי שהיה המנהג לפנים. ומזה נלמד במכל שכן לנכרי שקל מן המומר לעניין קבלת נדבה ממנו.


חכמת אדם כלל קמו ס"ג: "מלך עכו"ם או שר ששלח לו ממון לישראל… ואם מנדבין דבר לבית הכנסת מקבלים מהם… ואם התנדב מנורה וכיוצא בו אין רשות ביד שבעה טובי העיר למוכרו כל זמן שלא נשתקע שם בעלים וכל זמן ששם הבעלים חקוק על הכלים מקרי לא נשתקע שם בעלים". משמע מדבריו שמותר לקבל מגוי מנורה לבית הכנסת אף "ששם הבעלים חקוק על הכלים", למרות שעל ידי זה ניכר לכל שהגוי נדב מנורה זו. לפי זה מסתבר שמותר כמו כן לחקוק את שמו על חפץ שנדב לפרסם שהוא תרמו. וצ"ע].


ט. מגן אברהם סימן קנד ס"ק יח: "מומר לחלל שבתות… בספר חסידים סי' תרפ"ז כתוב דאם נתן מעות לכתוב ספר תורה בשמו שרי וכ"כ הש"ך בסי' רנ"ד בשם מבי"ט ח"ב סימן רי"ד". אליה רבה שם ס"ק יז: "ואם נתן מעות לכתוב ספר תורה בשמו שרי, אפילו ממומר לעבודה זרה". הגהות חתם סופר לשו"ע או"ח סי' קנד: "נר וספר תורה וצורכי בית הכנסת מקבלין בין ממומר בין מנכרי".


לעניין הנצחת שמו – בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' קלא) נשאל אודות מומרת שרצתה "לנדב איזה מעות לבנין בית הכנסת ויכתב שמה לזכרון", והשיב: "אסור לרשום שם המומר… דהוי גנאי". ובשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' מא) כתב שדבריו דווקא בישראל "שהמיר דתו" אבל "מומר לחלל שבתות… מותר גם לרשום שמו בין שמות שאר הנודבים". ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' תפ) התיר להנציח את שמו של "מחלל שבת בפרהסיא שנדב לבית הכנסת" באם הוא "בגדר תינוק שנשבה" ובתנאי ש"לא יהיה רשום שמו בתוך בית הכנסת כבעל בית הכנסת". גם בספר חיים (סי' מד ס"ק טו) כתב: "מותר ליקח מן המומר… מעות להדפיס ספרים… ואם יש לחוש להזכיר שם… זהו דוקא כשהוא מומר לעבודה זרה ולחלל שבתות בפרהסיא והחליף שמו להיות כשמות הגוים, אבל כשלא המיר דתו לגמרי ולא נשתנה שמו כשם הגוים ובשם ישראל יכנה אלא שהוא מומר בודאי הגמור שהוא מותר… ואין צריך לומר אם בלאו הכי אינו מומר… אלא שהוא רשע ועובר עבירות דאין לפקפק כלל".


וראה שערי אהבת ישראל (עמ' רצ): "אלה שאינם מקיימים תורה ומצוות בדורנו הם 'כתינוק שנשבה… שהוא כאנוס'".