נתינת יין למחלל שבת

[1] מנחת פתים יו"ד שו"ת סי' יא (השייך סי' קנא): "ליתן יין כשר למומר נראה מדברי החוות יאיר הנ"ל דשרי, ולמכור סתם יינם גם כן נהגו להקל, ולענ"ד יש להמתירין על מה שיסמכו ואין למחות בידם".

שו"ת בית שערים יו"ד סי' רכ: "דהא דאוסר יין במגעו אינו כמו מגעו דעכו"ם דהאי משום חתנות ומשום לתא דע"ז דהא מותר להתחתן בבנותיו אם הם כשרות ואינו עע"ז אלא משום קנסא עשאוהו כגוי עע"ז וכן מבואר בחת"ס יו"ד סי' ק"ך וכמדומני שכן ראיתי בב"י בשם תשובת רשב"א ולא מצאתי כעת, וא"כ לדידיה לא שייכא למקנסיה שלא ישתה היין שנוגע כל זמן שעומד במרדו ומחלל שבת בפרהסיא דלא יציית לנו וא"כ לא אסרוהו כלל לדידיה, רק אחר שחזר בתשובה אפשר שאסרוהו ואינו שותה איסור כלל, ועכ"פ אין מצווין להפרישו מזה, ואולי בלאה"נ ל"ש האיסור רק לישראלים אחרים דקנסוהו שיבדלו ממנו משא"כ לדידיה ל"ש זה אפי' אחר שחזר בתשובה כו'. סיומא דפסקא בנ"ד כיון שהוא מומר לשתות סתם יינם וגם מומר לחלל שבת שהוא מומר וחשוד לכל התורה כמבואר סי' קי"ט וגם מצויה לו לקנות יי"נ מנכרים שפיר מותר למכור לו לדעת הש"ך ובפרט יש לצרף מ"ש לעיל דבאיסור דרבנן אין מצווין להפרישו כלל ולית ביה משום מסייע ידי ע"ע ומכ"ש דיש לתלות שקונה לסחורה ועיין בטו"ז רס"י קנ"א דאם מסופק אי שייך לאליל או לד"א אזלינן לקולא ומדברי הריטב"א שהבאתי לעיל משמע דדוקא אי תבע ליה בפירוש לאיסורא אסור לכן שפיר מותר לשלוח לו חבית של יי"נ שביקש ממך, ומ"מ בעל נפש יחמיר לעצמו והצנועים מושכין את ידיהם".

מועדים וזמנים ח"ח עמ' טז: "אפשר שהוא עצמו רשאי לשתות ממגעו כו', דרק לגבי שאר ישראל דינו להחשב כנכרי כו' [גם יש לומר ממה נפשך דאי הוא כעכו"ם הא עכו"ם שרי לשתות ממגעו ומכח ישראל הוא דאסור ואיך נימא דיאסר ממגע עצמו, ומ"מ אינו מוכרח כלל וכמובן]".

שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שיט: "ונסתפקתי לדעת המשנה ברורה, אם יהא מותר למחלל שבת לבשל לעצמו אי נימא שהאיסור הוא עלינו לבשל עבורו שזה לא צורך כ"כ שיהיה לו לשמוח, אבל הוא כשלעצמו הוא יהודי ואמאי לא יבשל לעצמו ולא נאסור לו לעצמו, ועיין במכתבים הנ"ל אם מחלל שבת אסור לו לשתות יין של עצמו כיון שהוא נוגע בו וגם עבורו נאסר כיין נסך או דלמא לעצמו לא, ונ"מ שלא יעברו על לפני עור כשממציאים לו צרכי בישול ואפייה לעצמו, ונראה להקל בזמננו שרבו הטועים ותינוקות שנשבו כמ"ש, דלא דמי לקראים שגזרו עליהם שיהיו כעכו"ם כהרחקה, אבל אותם מחללי שבת טועים הם ונראה שכאשר מבשלים לעצמם ודאי ראוי להקל ואין לאסור משום לפני עור וצ"ב". שם סי' תפא: "לכאורה כיון דמחלל שבת דינו כעכו"ם ואם כן אין לו לישא כפיו, אבל יש לומר שלגבי עצמו אינו כעכו"ם כלל, וכן מצינו שלעצמו שותה יין שאינו חייב להחשיב עצמו כעכו"ם שמנסך, ובזמנינו שרובם כתינוקות שנשבו נוכל להקל באלו וכיוצא בהם".

חוט שני יום טוב עמ' סד: "ומסתברא דהוא הדין לענין יין נסח דגזרו גם על מגע של מומר ביין, דאם המומר נגע בכוס יין מותר לו לשתותו, דלא שייך להרחיק האדם מן עצמו. אבל לאחרים אסור לשתותו, אף למחללי שבת".

עוד כתבו להתיר: שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' עז ובנדמ"ח יו"ד סי' סט; שו"ת אבני ישפה ח"ב סי' סא ענף ד.

מאידך בספר זכרי כהונה (הכהן) ח"ב מערכת י אות ח כתב: "והישראל עצמו המחלל שבתות אסור לשתות יין של מגע עצמו, דאע"פ שחטא ישראל הוא ועדיין חיובא רמיא עליה וא"כ אינו יכול למכור להם". אך לא נימק את דבריו, וגם ציין לאף אחד מהפוסקים הנ"ל.

[2] שו"ת אגרות משה או"ח ח"ה סי' לז אות ח: "לא נהגו להחמיר גם שלא ליתן יין להמחללי שבת עצמן".