שמעתי שהרבי הרש"ב החמיר בנוגע לפורגן בציציות, (ומובא ע"ז ברמז קצת שנשים היו טוות את הציצית בספר זכרונותי לרב ששונקין).
שאלתי האם ישנם מקורות חבדיים נוספים ע"ז, וכן מה הדעה החבדית בנוגע לניפוץ לשמה?
א. רבים מהשלוחים ואנ"ש מתבקשים לעיתים קרובות לארח בביתם בשבת צעירים או צעירות המתעתדים להתגייר, על מנת שיוכלו לחוות באופן בלתי אמצעי את אורח החיים
האם חייבים להשתכר בפורים? ומה הדין במי שיודע מניסיון שהשכרות גורמת לו לזלזול במצוות?
בשבת ראש חודש אדר שחלה בפרשת תרומה מוציאים לקריאת התורה שלושה ספרים: אחד לפרשת תרומה, השני לפרשת ראש חודש, והשלישי לפרשת שקלים. כיצד יעשו כאשר
איזו ברכה מברכים על פרי הפפאיה, פסיפלורה (שעונית), וסברס (צבר), והאם יש בהם דין ערלה?
שמעתי שהרבי הרש"ב החמיר בנוגע לפורגן בציציות, (ומובא ע"ז ברמז קצת שנשים היו טוות את הציצית בספר זכרונותי לרב ששונקין).
שאלתי האם ישנם מקורות חבדיים נוספים ע"ז, וכן מה הדעה החבדית בנוגע לניפוץ לשמה?
הפוסקים האחרונים[1] נחלקו בענין כשרות חוטי ציצית הנטווים "לשמה"[2] מלשונות צמר שכבר עברו תהליך של חיבור חלקי ומכונים "פורגאן" אך לא הוכנו "לשמה". לא מצאנו מקור חב"די מפורש בענין זה[3].
בענין ניפוץ הצמר לפני הטוויה, בשו"ע אדה"ז[4] כתב שלא נהגו להקפיד שתהיה "לשמה". ואם כי יש שמועה שהרבי עצמו הקפיד בכך[5], אך ממכתבו באגרות קודש משמע שאין הוראה לרבים לנהוג כן[6], ואיננו אחראים לשמועות.
[1] ראה שו"ת זקן אהרן ח"א סי' ב-ד; שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כו; שו"ת שבט הלוי ח"א סי' ה; פסקי תשובות סי' יא הערה 8.
[2] ראה שוע"ר סי' יא ס"ג: "וצריכים שיהיו טווין ושזורין לשם ציצית".
[3] בספר ציצית הלכה למעשה פ"ה ס"י כתב שלמעשה נהגו להקל בזה. אמנם, כיון שמדובר במצוה דאורייתא, בוודאי שלחסיד ראוי לצאת מידי מחלוקת וספק.
[4] סי' יא ס"ג: "ויש בעלי נפש שמחמירין על עצמן אפילו בניפוץ הצמר אבל אין נוהגין כן".
[5] ספר ציצית הלכה למעשה פ"ה הערה 1.
[6] אגרות קודש חי"ג עמ' קטז: "במה שכתב לפרסם דברי המהר"ל מפראג בהנוגע לניפוץ בציצית [בשולי הגליון: שגם ניפוץ הצמר צריך להיות לשמה שלפי זה יש להחמיר בציצית ע"י מכונה] – בטח יבאר שזהו דברי המהר"ל (ולא בשו"ע וכיו"ב)".