ואלה יעמדו על הברכה:

חנה (אנה) בת לייב ואסתר ינטה
לעילוי נשמה
ברוך בן אלה מלכה
לברכה הצלחה וזיווג
אלה מלכה בת חנה (אנה)
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
דוד בן ז'אנה
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
אילנית בת ז'אנה
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
ז'אנה בת מרים
לברכה הצלחה בריאות הנפש והגוף
בנימין יעקב בן איריס
לעילוי נשמתו ושאר נשמות ישראל השוכנות עימו
ליאור בן איריס ומשפחתו
הצלחה מרובה במעלות התורה, זיווג, רפואה וכל הישועות
ישראל בן אסתר הכהן
לזכותו ולרפואתו
התמים דוד ברוך בן אליהו
להצלחה בכל
מלכה בת זהרה (שרה)
בריאות ואריכות ימים נחת מהילדים והנכדים
אליהו בן רחל
בריאות ואריכות ימים נחת מהילדים והנכדים
משפחת עזרא שיחיו
לזכותם והצלחתם בכל מכל כל
מיה בת נועה וליהי בת נועה
רפואה והצלחה משמעות ואמונה בדרך החסידות
אלכסנדר בן פליקס עזריאל ומרת ולטינה
לעילוי נשמה נלב"ע ב' אלול תשמ"ז
משפחת טביביאן
בריאות ושמחה הצלחה בשליחות נחת מיוצאי חלציהם
גל בן גדעון ונילי חן
והילדים: אראל, אליאב, אוריה, אחיה, אלחי ואדל
משפחת ליאור והילה מנחם
הצלחה בגשמיות וברוחניות
פרץ דהרי
לגאולת עם ישראל ברחמים אמן
משפחת שוורצברד
הצלחה רבה ומופלגה בחינוך הילדים
ברכה תמרה בת קנדב מרגלית
רפואה שלימה וקרובה
טל ויעל בנות חווה. חווה בת פרידה
להצלחה בכל
יעל בת שרה, מיכל ברכה בת יעל, יוסף יצחק בן יעל
סופה בת פאיבה, ישראל יעקב בן קושה, רוזה בת לב
לעילוי נשמה
ריזא בת שמעון, מאיר בן טודרוס, חיה בת ישעיהו
לעילוי נשמה
ילנה בת לובוב וכל משפחתה
עבודת ה' מתוך בריאות נכונה, מנוחת הנפש, שמחה וטוב לבב.
רועי בן לימור ויולי בת לימור
הצלחה בכל
ר' משה בן ר' ששון יהודה
לעילוי נשמתו ע"י משפחת אליהו
דוד בן רומיה
לרפואה שלימה
אלכסנדר יצחק ונחמה דינה
והבנות רבקה ובת אור
משפחת זכאי
לזכותם והצלחתם
בן ציון בן שרה, ירון יצחק בן שרה
לרפואה
יונה בן חנה יוהנה, אברהם בן שרה
לרפואה
רבקה בת עדילי
הצלחה ביראת שמים
יהונתן בן עדילי
הצלחה ביראת שמים
יעל בת עדילי
זווג הגון
גילית בת מרים וניסים בן מסעוד
רפואה שלימה בריאות איתנה
יוסף יצחק בן יוהנה ברכה
לזכותו והצלחתו
יבגניה בת סולומון
לעילוי נשמה
לילה בת נג"יה למשפחת אברהם
לעילוי נשמה
דוד בן אליהו זהבי
לעילוי נשמה
אורלי בת אסתר
לעילוי נשמה
יולה בת יבגניה
לעילוי נשמה
יהודה בן יוכבד ולאה בת מרסל
לעילוי נשמה
עפרה בת פנינה, מאיר אביב אברהם בן רבקה
לרפואה שלימה
נעה בת גילדה, חן בת איריס
לזיווג הגון
איתן ורחל רחלי ויוסף יצחק פרץ
בריאות, עושר ואושר שלום, נחת וגאולה
נחמה יהודית בת עמי בת משה
לעילוי נשמתה
רס"ן תדהר בן גבריאל טמפלהוף
לזכרון עולם ה' יקום דמו
נטלי בת ניצה, אוריאל בן פז שרה
זיווג הגון
רני בן יונה סימונה
רפואה שלימה
ישראל שלום בן מלכה וגיטל קילא גינענדל בת הינדא
ברכה והצלחה בכל להם ולכל יוצ"ח
יפה בת טורן ויפה בת שלמה
לעילוי נשמתן
יעקב בנימין בן איריס
לעילוי נשמה
ליאור בן איריס
לזריזות דייקנות ואהבה במעלות התורה
שמחה בת יקוט
לעילוי נשמה
צבי בן מרים
לעילוי נשמה
מנגה בת רבקה
לעילוי נשמה
גל אסתר בת הדס ושלומי יזהר בן חנה פרדסה
זרעא חייא וקיימא
מנחם מרדכי בן גניה ומרים בת נצחיה ישראלי
להצלחה בכל
חדוה בת פז שרה
זרעא חייא וקיימא בבריאות ובנקל
שיינא ברכה בת ענת
רפואה שלימה ומהירה בגוף ונפש ולזכות והצלחת כל המשפחה
רותי בת רבקה
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אוריה, אלישיב ואיתיאל בני רותי
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אליאור, הילה, טלאור, ינון, בני רותי
בני, חיי, מזוני, בריאות ברכה והצלחה
אסתר בת ישראל הנולדת מן מסעודה מזל
לעילוי נשמתה ל' ניסן
מיכאלה מיכל, מור אבירם ואידור ברקוביץ והנכד אורי
בני חיי ומזוני רוויחי
אליעזר בן בלהה ויחיאל
שתמיד בחר בחיים מוקדש לעילוי נשמתו על ידי בתו רחל
יחיאל בן אליעזר
נרצח בזרועות סבתו האוהבת בשואה לעילוי נשמתו
אסתר מלכה בת רחל וישראל
לעילוי נשמתה מוקדש על ידי בתה רחל
הרשל בן לוי-יצחק
אחיינה האהוב של אמי הושמד בטרבלינקה לעילוי נשמתו
רחל שקד
לאחדות עם ישראל וטובתו

מצוה גזולה מדרבנן

שאלה:

סוחר בד' מינים או במצות שהפקיר בערב החג את שארית סחורתו לטובת הציבור, ובא ילד וזכה מן ההפקר באחד מד' מינים או בחבילת מצות, ובא אדם אחר וחטף אותם מהילד, האם יוצא בהם ידי חובת מצוות נטילת ד' מינים בסוכות או אכילת מצה בליל הסדר?

תשובה:

כיון שהילד זכה בהם מן ההפקר, הגוזל אותם ממנו עובר על גזל מדרבנן בלבד, משום כך אם משתמש בהם לקיום מצוה יוצא ידי חובתו[1], ומכל מקום אינו רשאי לברך על מצוה כזו[2].


מקורות:

[1] כתב שער המלך על הרמב"ם הלכות לולב פ"ח ה"א ד"ה ודע: "ודע שזה ימים רבים הייתי מסתפק בהא דקיימא לן [סוכה כ"ט ע"ב – ל"ד ע"ב] דד' מינים שבלולב אם היה אחד מהן גזול פסול, אם היה זה גזל מדבריהם כגון מציאת חרש שוטה וקטן דקיימא לן גיטין נ"ט ע"ב דיש בהן משום גזל מפני דרכי שלום אם גזל מאלו אם יוצא בו ידי חובה כיון דמדאורייתא קרינן ביה לכם או דילמא כיון דמדרבנן מיהא לא מיקרי לכם אינו יוצא בו ידי חובה. ומכלל האמור נראה דאינו יוצא בו ידי חובה דומיא דאתרוג של תרומה טמאה דאינו יוצא בו ידי חובה כיון דמדרבנן לא מיקרי לכם הואיל ועיקר תרומה מן התורה ואם כן הכא נמי דכוותה הואיל ועיקר גזל מן התורה. שבתי וראה דבנדון זה לכולי עלמא יוצא בו ידי חובה מטעמא דהא דקיימא לן דיש בהן משום גזל היינו דוקא לענין איסור גזל אמנם אם עבר וגזל אינה יוצאה בדיינים ואינו חייב להחזיר דלא קיימא לן כר' יוסי דאמר בגיטין שם הרי זה גזל גמור מדבריהם וכמ"ש רבינו פי"ז מהלכות גזילה דין י"ב ואם כן שפיר קרינן ביה לכם אפילו מדרבנן. ואולם מטעם אחר היה נראה דאינו יוצא בו ידי חובה משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, והיה מקום לצדד ולומר דמשום מצוה הבאה בעבירה לא מיפסיל אלא בעבירה דאורייתא אמנם בעבירה דרבנן לא מיפסיל משום מצוה הבאה בעבירה, אולם מצאתי לרש"י שכתב בפרק כל שעה דף ל"ה ע"ב [ד"ה טבול] וז"ל טבול מדרבנן ואפילו הכי מצוה הבאה בעבירה היא חשיב לה ע"ש, וכן כתב שם לעיל [בתחילת העמוד] בד"ה דמאי לא חזי ליה וכו' אי נמי הויא לה מצוה הבאה בעבירה ע"ש, ואם כן הכי נמי דכוותא אף על גב דאינו אלא איסורא דרבנן חשיב מצוה הבאה בעבירה". הובאו דבריו במחזיק ברכה סי' תרמט אות א; שערי תשובה שם ס"ק א; ביכורי יעקב שם ס"ק ה.


אבל בהגהות רבי עקיבא איגר על שער המלך שם חולק על דבריו: "מכל מקום יש לומר דבגזל מחרש שוטה וקטן כיון דלא נחתינן לנכסיה על כרחך דתקנת חכמים היא שלא לגזול מהם אבל אחר שגזל הוא שלו, ואם כן בשעת המצוה ליכא עבירה, והוי כמו קנה הגזילה בשינוי מעשה קודם המצוה דלא הוי מצוה הבאה בעבירה כמו שכתבו תוספות".


וראה גם ספר בית השואבה דיני דברים הפוסלים בד' מינים אות ב דף קלה, ב, שלאחר שהביא דבר שער המלך כתב: "ולי אי"ש צעיר נראה לומר דבגזל מדבריהם כהאי גוונא דמציאת חרש שוטה וקטן אף על גב דעבד איסורא בעת שגזלו מהם מכל מקום כיון דכי גזלו אינו חייב להחזיר ודידיה הוי וקרינן ביה לכם, גם משם מצוה הבאה בעבירה לא מיפסל כיון דאין המצוה מסייעו לקנותו שהרי גם קודם המצוה מיד כשגזלו קנאו ודידיה הוא לגמרי שהרי אינו חייב להחזירו, והרי אפילו בגזל גמור מדאורייתא לא מיפסל משום מצוה הבאה בעבירה אלא כשקנאו להגזול בסיוע המצוה, אבל גזול וקנאו בלא סיוע המצוה כגון גזל לולב ושיפהו כשר דקנייה בשינוי מעשה, וכמו שכתבו הפוסקים ז"ל ומרן בש"ע כדלעיל באות הקודם, ואם כן כל שכן וקל וחומר בגזול מדבריהם כהאי גוונא דגזלו מחרש שוטה וקטן דמיד כי גזלו קנאו ודידיה הוא לגמרי ואינו חייב להחזירו כלל דלא מיפסל משום מצוה הבאה בעבירה אף על גב דבשעה שגזלו איסורא דגזל דרבנן עבד כיון דבעת שיוצא בו אין המצוה מסייע בקניינו ולא קעביד עם קיום המצוה שום איסורא דאיסורא דעבד בעת שגזלו עבד, וכי הוי מצוה הבאה בעבירה אפילו בעבירה דרבנן היינו כי ההיא דמצה של טבל אפילו טבול מדרבנן דרש"י דפרק כל שעה דמייתי מינה הרב ז"ל והיינו משום דבעת קיום המצוה קעביד לעבירה דאכילת טבל מדרבנן, מה שאין כן בגזל אחד מד' מינים מחרש שוטה וקטן דבשעה שהוא יוצא בו ידי חובת מצוה לא קעביד תו שום איסורא שכבר קנאו מאותה שעה שגזלו ואינו חייב להחזיר אפילו מדרבנן, ליכא ביה משום מצוה הבאה בעבירה נמי וכשר הוא לצאת בו, וכן נראה לי עיקר לדינא ודלא כהרב שער המלך ז"ל".


וראה גם ערך השלחן סי' תרמט אות ג: "כתב הרב שער המלך דף צ"ג דאינו יוצא ידי חובה משום מצוה הבאה בעבירה דאמרינן אפילו באיסור דרבנן, הביאו הרב מחזיק ברכה עיין שם. וליתא, דכל הפוסקים הוכיחו דאי קנייה בלא סיוע המצוה לא מיקרי מצוה הבאה בעבירה אפילו בגזל דאורייתא כמו שכתוב לעיל, ואם כן הכי נמי דקיימא לן דאין יוצאה בדיינים ואינו חייב להחזיר ובלאו הכי קנייה לא הוי מצוה הבאה בעבירה כו'. ובלאו הכי, לא אשכחן בהדיא בש"ס דאמרינן מצוה הבאה בעבירה אפילו באיסור דרבנן אלא  מדברי רש"י בפסחים דף ל"ה עיין שם בהר"ן, ויש לומר דהוא סבירא ליה כמאן דאמר דלולב גזול אף בשאר ימים דרבנן פסול משום מצוה הבאה בעבירה, והכי נמי באיסור דרבנן, אבל לדידן דקיימא לן כשמואל דלא חיישינן למצוה הבאה בעבירה במצוה דרבנן, הכי נמי באיסור דרבנן".


[2] שו"ע אדה"ז סי' תרמט ס"ה: "אבל אם כבר קנה הגזלן את הגזילה על ידי שינוי, בין שקנאה על ידי שינוי מעשה בין שקנאה על ידי שינוי השם קודם שבא להשתמש בה לשם מצוה, כגון שגזל לולב ושיפהו, הרי זה כשר אפילו ביום הראשון, דכיון שאפילו אם בא הנגזל אינו מחויב להחזיר לו הגזילה עצמה אלא דמים בלבד הוא שחייב לו כמ"ש בח"מ סי' שנ"ג נמצא שהיא קנויה לגמרי להגזלן והרי היא כשלו ממש לכל דבר, ומכל מקום כיון שעל ידי עבירה באה מצוה זו לידו לא יברך עליה אפילו מיום שני ואילך, ואף שיש חולקים על זה ספק ברכות להקל דאין זה מברך אלא מנאץ (שנראה כמברך על עבירה שנזדמנה לידו) אם לוקחו לצורך עצמו לצאת בו".


וראה בית השואבה שם אות ה שהסתפק בענין ברכה על מצוה שבאה על ידי גזל דרבנן, ולא הכריע: "נסתפקתי בגזל אחד מד' מינים והוא גזל מדברהם כגון שגזלו מחרש שוטה וקטן דכתיבנא לעיל אות ב' דיוצא בו ולא מיפסל בגזול גזל מדבריהם בכהאי גוונא משום מצוה הבאה בעבירה כיון דאין גזל זה רק משום דרכי שלום ואינו חייב להחזירו כלל, אם גם לענין ברכה יכול לברך עליו, או דילמא גם בגזל מדבריהם בכהאי גוונא אף על גב דכשר הוא לצאת בו מכל מקום לענין ברכה אין לברך עליו כיון דבאיסורא דגזל דדבריהם מיהא בא לידו מעיקרא. ולפום ריהטא נראה לי דבגזל דדבריהם כהאי גוונא דאינו אלא מפני דרכי שלום גם לענין ברכה מברך עליו, ומה גם דעיקרא דהאי סברא דהתוספות דכתבו בתירוץ השני אי נמי שאני ברכה דאיכא נמי הזכרה לשם שמים אינו מוסכם שהרי בתחלה כתבו דהתם גבי גזל סאה של חטים לענין ברכת חלה דאמרינן ברכה שאני דחויא בעלמא הוא, גם לדעת הראב"ד והרא"ש ז"ל בפרק ג' שאכלו הא דאמרינן התם אין זה מברך אלא מנאץ אין הכוונה דלכן אין לו לברך דודאי דמברך רק שאין ברכתו רצויה, וכן כתב הראב"ד בהשגותיו על תשובת מהר"י ן' פאלט ז"ל שהביאה בספר אבודרהם בריש ספרו בשער הברכות שער שני הבאתי מקצת מדבריו לעיל בהלכות סוכה בדיני סוכה גזולה ושאולה או', ואם כן ניהי דבמצוה שיש בה נדנוד עבירה דאורייתא אף על פי דלאו מצוה הבאה בעבירה היא כההיא דגזל לולב ושיפהו נקטינן כהאי-נמי דהתוספות ז"ל דאין לברך עליה, מכל מקום בגזל דדבריהם כהאי גוונא דנדון דידן יש לומר דלכולי עלמא יש לברך, וכל שכן לפי דעת הרב אליה רבה שאכתוב באות שאחר זה דסבירא ליה דאף על גב דלענין ברכה אין לברך בלולב ושיפהו מכל מקום אם בירך לאו ברכה לבטלה היא, ואף דאין דבריו נראין לי בזה, מכל מקום בנדון דידן דלא הוי רק גזל מדבריהם משום דרכי שלום יש לומר דיש לו לברך עליו לכתחלה נמי, ומכל מקום להלכה למעשה אין לי ראיה ברורה להכריע ועדין צריך לי תלמוד בזה למעשה".