מכירת חמץ מרחוק

א. בשער הכולל סדר מכירת חמץ (או"ק י) מבאר כיצד יש למנות שליח למכירת חמץ, ובתוך דבריו מביא מדברי הרמב"ם שכתב בדין שליחות: "ואין צריך לא עדים ולא קנין סודר (רמב"ם פ"א מהלכות שלוחין ופ"ה מהלכות מכירה ה' יג)".

ואלו דברי הרמב"ם בהלכות שלוחין ושותפין (שם ה"א): "ואין העושה שליח צריך קניין ולא עדים אלא באמירה בלבד בינו לבין חבירו, ואין צריכין עדים אלא לגלות הדבר אם כפר אחד מהם כשאר כל הטענות" (והובאו הדברים בשלחן ערוך חו"מ סי' קפב ס"א). ובהלכות מכירה (שם הי"א-יג) כתב: "יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון המשחרר את עבדו והמגרש אשתו או עושה שליח או המוסר מודעה או המבטל מודעה או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו, וכל כיוצא בדברים אלו". אך הרמב"ם מוסיף שמכל מקום "נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו, ואומרים וקנינו מפלוני שעשה פלוני שליח או שמחל לפלוני חוב שיש לו אצלו או שבטל המודעה שמסר על גט זה וכיוצא באלו, אף על פי שאינו צריך". ומבאר הרמב"ם את טעם המנהג: "קנין זה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואחר כך אמר. לפיכך, אם אמר 'בלב שלם אני אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה' אין צריך דבר אחר כלל".

מבואר מדברי הרמב"ם שמן הדין אין צורך לעשות שום קנין בעת מינוי השליחות ודי באמירה גרידא, אך מכל מקום נהגו העולם לעשות קנין, בכדי להראות שמינוי השליחות נעשה בלב שלם ולא בהיתול. ומחדש הרמב"ם שאם יאמר המשלח במפורש 'הריני ממנה אותך שליח בלב שלם' – גם לפי המנהג אין שום צורך בקנין.

על פי זה נראה שאם בעל החמץ אומר לרב, אפילו בטלפון: 'הריני ממנה את הרב לשליח בלב שלם למכור את חמצי לגוי', אין שום צורך בקנין, כי הוספת התיבות 'בלב שלם' כמוה כקנין לענין זה – להראות שכוונתו רצינית ואינו מהתל (כן כתבו בספר נפש הרב להרב יוסף דוב סולובייצ'יק עמ' קעט, ובשו"ת משפטיך ליעקב ח"א סי' לה).

והוא הדין אם יכתוב לרב במכתב או בפקס או בדוא"ל שממנה אותו שליח 'בלב שלם'. וכמו שכתב בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' קמו) שלענין מינוי שליחות "יפה כח הכתיבה מהדיבור ודאי". וראה גם שו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רכז) שכתב בשם שו"ת חוות יאיר (סי' קצד): "כשכתב הריני נשבע לשלם או הריני מקבל עלי באלה ובשבועה ובתקיעת כף נראה לי דהוי כנשבע ממש". וכתב על זה החתם סופר: "נראה לי כל דבריו נכונים ואמתיים ומכוונים להלכה".

ב. כמו כן הממנה את הרב לשליח בחתימת ידו, מסתבר שזה מהני כמו קנין (ואז אין צורך לכתוב או לומר שממנהו 'בלב שלם'), שהרי בזמננו זהו מנהג המדינה בכל מקום לסגור כל סוגי הסכמים ושליחויות בחתימת יד, אם כן דינה של חתימה על כתב מינוי שליחות כקנין "סיטומתא" דהיינו מנהג הסוחרים שנחשב "קנין גמור" כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רא ס"א-ב).

ועל פי מנהג הסוחרים שהתפשט בעולם בשנים האחרונות לסגור עסקאות במשלוח הודעות אלקטרוניות (באופן שניתן להוכיח את זהות השולח), או בלחיצת כפתור על טופס אינטרנטי, הרי גם אופנים אלו נחשבים "סיטומתא" ו"קנין גמור" אף לעניין מינוי שליח למכירת חמץ וכנ"ל.

ואף כי ידועה מחלוקת הפוסקים האם קנין סיטומתא מועיל מדאורייתא או רק מדרבנן (בשו"ת הרמ"א סי' פז כתב שהוא מדרבנן, וכן כתבו הנתיבות סי' רא חידושים ס"ק ב ושו"ת אבני נזר יו"ד ח"ב סי' תה אות א. לעומת זאת בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' שיד כתב שהוא מדאורייתא, וכן כתב עוד שם סי' שיז וסי' שיח ובחחו"מ סי' יב אות ב), והצמח צדק בפסקי דינים (או"ח סי' תמח ס"ק ג דף כט טור א) נוקט בפשטות שהוא מדרבנן, ובלשונו: "וסיטומתא ומעמד שלשתן אינן אלא מדרבנן". ואם כן לכאורה איך יועיל קנין זה לענין מכירת חמץ שהוא איסור דאורייתא. וכפי שהעיר בזה הצמח צדק (שם) בתוך דבריו אודות קנין שהוא מדרבנן: "יש להסתפק אי מהני לאפקועי איסור בל יראה ובל ימצא דאורייתא".

הנה במקום אחר (שו"ת יו"ד סי' רלג) מצאנו שכתב הצמח צדק מפורש שגם לדעות שסיטומתא הוא קנין דרבנן מכל מקום מועיל להתיר איסורים דאורייתא, והסברא בזה – כי "התורה אמרה שיקנו במה שדרך לקנות", והיינו אף בקנינים דרבנן. ומוכיח הצמח צדק כן מדברי "רבינו ז"ל סי' תמ"ח סעיף י"א דסיטומתא מהני לאפקועי איסור בל יראה ובל ימצא שהוא דאורייתא". וזו לשון אדה"ז שם: "אם היה החמץ רב שאי אפשר להנכרי בעצמו להוציא את כולו מרשות הישראל קודם הפסח וכן אם אין הנכרי רוצה להוציאו מרשות הישראל וכן אם אין החמץ כאן אצל הישראל שיוכל הנכרי למשכו כגון שהוא בעיר אחרת או על הדרך, צריך להקנותו להנכרי באחד משאר דרכי הקניה שהן קנין גמור המועיל שלא יוכל אחד מהן לחזור בו, כגון בכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות בו כו', או על ידי תקיעת כף או על ידי נתינת פרוטה כו', או שמכין בכפיהן זה על גבי זה – נגמר המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו". מדברי אדה"ז הללו מוכיח הצמח צדק ש"סיטומתא חשוב אצלו לקנין גמור" (וכעין זה כבר כתב הרדב"ז בתשובה ח"א סי' תקג, וכן הוא בשו"ת שב יעקב ח"א סי' כא. וראה עוד: ספר משפט שלום למהרש"ם מבערעז'אן סי' רא אות א. חתן סופר המקנה והקנינים ח"ב שער המקנה הקנין והשטרות ב סי' כז. שו"ת ספר יהושע סי' מ ד"ה וכיון. שדי חמד מערכת הקו"ף כלל סה).

לפי זה בנידון דידן גם למנהג העולם שמקפידים לעשות כל מינוי שליחות בקנין סודר, די בכך שכותב בחתימת ידו שממנה את הרב לשליח, כי זה נחשב קנין גמור גם לענין מכירת חמץ, ואין צורך בקנין סודר דוקא.

ג. אגב, בקובץ תפארת יהודה קלמן (ח"א עמ' 360) העיר אחד הרבנים שיש חסרון במינוי הרב לשליח באמצעות הטלפון – כי "קול הטלפון אינו כמו ששומע הקול של המוכר החמץ". וזאת על פי דברי הרבי הידועים שטלפון וכיוצא בו "אין זה קול אדם כלל" ולכן "בגט שצריך להיות אמירת הבעל" בפיו לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו ויתנו הגט לאשתו (כמבואר בשו"ע אה"ע סי' קכ ס"ה) אין מועיל שישמעו קולו בטלפון "שהרי על ידי טליפון אין זה קול הבעל כלל, כי אם שעל ידי דבורו מתעוררים שינוים בזרם עלעקטרי כו', ולאחר כך שינויים אלה מפעילים קרום דק שרצה האומן והתקינו באופן מסוים וקול הקרום הוא שנשמע" (לקוטי שיחות ח"ט עמ' 336, אגרות קודש חכ"ג עמ' דש, שלחן מנחם ח"ו סי' סו עמ' ערב. וראה שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' מז. קובץ הערות ועיונים קרית גת גליון ט עמ' 25). לפי זה למד אותו רב שכמו כן יש חסרון במינוי שליח למכירת חמץ על ידי הטלפון, כיון שאין השליח שומע את קולו של המוכר.

אכן, לכאורה דברי הרבי הללו אינם ענין למכירת חמץ, דבשלמא גבי גט נפסק להלכה (שו"ע אה"ע שם) ש"אפילו כתב בכתב ידו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו לא יכתבו ולא יחתמו עד שישמעו מפיו", משמע שמינוי השליחות צריך להיות דוקא בשמיעת קול הבעל ממש, מה שאין כן במכירת חמץ אין צריך לשמוע את קול המוכר אלא די שיגלה דעתו בבירור שרוצה למכור חמצו, ודבר זה יכול להתברר גם באמצעות הטלפון.

[בפרט שגבי מכירת חמץ כתבו הפוסקים שמאחר והיא זכות למוכר אפשר למכרו עבורו אף ללא בקשתו מדין זכין לאדם שלא בפניו – ראה שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' נב, שו"ת חתם סופר ח"ג אה"ע סי' יא, שו"ע יו"ד סי' שכח ס"ג ברמ"א, שוע"ר סי' תמג ס"ו-ח, שו"ת צמח צדק או"ח סי' מו, שדי חמד ח"ה מערכת חמץ ומצה סי' ט אות ב, סדר מכירת חמץ להרשד"ב לוין הערה 239, קובץ הערות וביאורים תתרפז עמ' 36 ואילך, שם תתרפח עמ' 48 ואילך, קובץ תפארת יהודה קלמן שם עמ' 373 בשוה"ג הע' 37].

וכעין זה כתב בספר נטעי גבריאל (שמיטת כספים ופרוזבול פכ"א הע' יב) בענין עשיית פרוזבול באמצעות הטלפון: "נראה שאין לדמות לנידון דלא מהני סידור גט על ידי טלפון מהבעל כמו שכתב בשערי הלכה ומנהג אה"ע אות נ"ה דבעינן אמירת הבעל, מה שאין כן כאן סגי בגילוי דעת וידיעת בית דין, ואם כי שדיבור על ידי טלפון אינו ברור כל צרכו, מכל מקום סימן מיהא הוי ויש לסמוך על זה".

ד. [יש שהציעו לעשות בהסכמת הרב "קנין סודר" מרחוק, על ידי שאדם שלישי העומד בסמוך לבעל החמץ יתן לו כלי שלו לזכות הרב, ואח"כ יגביהנו בעל החמץ ובזה עושה קנין סודר עם הרב (ראה ספר נפש הרב שם). אכן, על פי כל הנ"ל אין הכרח לעשות דוקא באופן זה שאינו קל ופשוט לביצוע, והאופנים האחרים שהוזכרו לעיל קלים ופשוטים יותר].