מי ראוי לעלות חזן

[1] שוע"ר סי' נג ס"ד: "ש"ץ צריך שיהיה הגון שנאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה ואמרו חכמים זה ש"ץ שאינו הגון ויורד לפני התיבה. ואיזהו הגון שיהיה ריקן מעבירות ושיהיה פרקו נאה דהיינו שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם כדי שיסכימו לתפלתו ויש לו נעימה וקול ערב שמושך הלב ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים כדי שיהיו הפסוקים של תפלה סדורים בפיו".

שם ס"ו: "מי שעבר עבירה בשוגג אפילו הרג נפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות ש"ץ מפני שלא נקרא אין פרקו נאה אלא מי שמועד לעשות דברים שאינם מהוגנים אבל מי שבאה לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל התורה כולה אבל אם עשה במזיד (פעמים רבות) אף על פי שאח"כ עשה תשובה גמורה אין ממנין אותו ש"ץ שהרי מכל מקום יצא עליו שם רע קודם התשובה ולא היה פרקו נאה ומכל מקום אם עבר עבירה באונס אפילו המיר באונס ושב יכול להיות ש"ץ קבוע".

וראה שערי אהבת ישראל עמ' רפט-רצ: "ובהדגשה יתירה בנוגע לדורנו זה, שאלה שלעת עתה אינם מקיימים תורה ומצוות הם 'תינוקות שנשבו', ודינם מפורש בפסק דין הרמב"ם שבני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצוות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אחר כך [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס, שהרי גדלוהו על טעותם]". וראה עוד: שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' צט.

[2] שוע"ר סי' נג ס"ה: "אם אין מוצאין מי שיהיו בו כל המדות הללו יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ומעשים טובים ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו ובן י"ג שנה המבין מה שהוא אומר ואין קולו נעים הוא קודם לעם הארץ הזקן כי יודע מה מתפלל".

[3] שוע"ר סי' נג ס"ד: "ש"ץ שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו הערב אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להקב"ה בנעימה תבא עליו ברכה והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה ויראה אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו ה"ז מגונה ועליו נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה ומכל מקום כל שמאריך בתפלתו לא טוב הוא עושה מפני טורח הצבור".

[4] שוע"ר סי' נג סט"ז: "אין ממנין לעגי שפה שאינן יודעין לחתך האותיות כגון אלו שקורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן וה"ה למי שקורא לחתי"ן ההי"ן ואם כולם מדברים כך מותר להיות שם ש"ץ ואין צריך להביא להם ש"ץ ממקום אחר".

[5] שוע"ר סי' נג סי"ז: "פוחח והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולין לא ירד לפני התיבה מפני כבוד הצבור וראוי לש"ץ שיהיה לו בגדים ארוכים שלא יראו רגליו (אם הולך בלא אנפלאות)".

[6] שוע"ר סי' נג סכ"ט: "אין לאדם להתפלל בלא רצון הקהל וכל מי שמתפלל שלא ברשות מחמת אלמות וגיאות אין עונין אמן אחר ברכותיו שנאמר ובוצע ברך נאץ ה' ואין להתקוטט בעבור שום מצוה כגון גלילת ספר תורה וכיוצא בו שהרי הצנועין מושכין ידיהם מלחם הפנים והגרגרים חוטפין ואכילת לחם הפנים הוא מצות עשה של תורה".

[7] שוע"ר סי' נג סל"ב: "ש"ץ שהוא שוחט ובודק לא יתפלל בבגדים הצואין ומסריחין וטוב שיחלוף בגדיו כל היום כשמהלך בין הבריות שלא יהיה בכלל משנאי אהבו מות ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפלה ולהתפלל מעבירין אותו".

[8] שוע"ר סי' נג סל"ב: "וש"ץ המנבל פיו או שמרנן בתפלה בשירי הנכרים שמנגנים בהם לעבודת אלילים מוחין בידו שלא לעשות כן ואם אינו שומע מעבירים אותו".