הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
מניין שנמצא במבנה שאינו מוגן ולכן הס"ת נמצא דרך קבע במקום אחר באותו בניין ולוקחים את הס"ת כל פעם שצריך למקום המניין ויש ארון קודש. האם מותר לטלטל את הס"ת במצב זה לסליחות בשביל פתיחת הארון? ומה יהיה הדין לכל נדרי? ובליל שמח"ת שלא נוהגים לקרוא בתורה?
[1] שכן אין זה טלטול לכבוד הס"ת אלא לכבוד הציבור, משא"כ בטלטול לצורך קריאה בס"ת.
[2] ראה מטה יהודה או"ח תקפד אות ד: "כיון שהכל הוא רשות אחת ליכא גנאי לספר תורה".
[3] לענין טלטול ספר תורה מבית לבית כתב הרמ"א בסי' קלה סי"ד ש"אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם מותר", וכתב על זה המגן אברהם שם ס"ק כב: "דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת", והיינו שאם יש ארון קודש קבוע באותו מקום מותר לטלטל גם לצורך פעם אחת ו"יום או יומים" לאו דוקא. וכן פירש המגן גבורים שם: "יום או יומיים לאו דוקא והעיקר תלוי אם מכין להם מקום".
וכך מתואר ביומן 'חודש תשרי בבית חיינו' עמ' 19, שבשנת תשי"ח התפלל הרבי עם הציבור בליל יום כיפור באותו חלק של 770 שהיה נקרא אז "שאלאש", וכיון ששם "לא היו ספרי תורה בארון" – "הלכו להביא מבית הכנסת למעלה" לתפילת כל נדרי.
