אני טס מניו יורק לארץ במוצאי ר"ה, המראה- ב-12 בלילה; מתי מתחיל צום גדליה אצלי? לפי עלות השחר של ניו יורק? לפי השמש שנראית מהחלון
לקראת ראש השנה החלטתי לקנות שופר מהודר ורציתי לדעת מה הם הדברים שצריכים לדעת על כשרות השופר? אם נסדק, אם יש נקב, אם נפל ונשבר
לגבי תקיעת שופר במבצעים, האם חייבים לתקוע כל המאה קולות? או ניתן להסתפק בתשר"ת תש"ת תר"ת?
האם אישה שגרה במקום מרוחק בחו״ל שיודעת שהיא לא תוכל לשמוע תקיעת שופר בראש השנה בעיקר בעקבות בידוד/הסגר בעיר צריכה להשתדל לקנות שופר ולתקוע לעצמה?
יש לי דין ודברים עם חברי. האם נכון להימנע מלעשותו בחודש הרחמים והסליחות?
האם מותר להקדים את תפילת ערבית ביום טוב שני? בנטעי גבריאל הלכות יו"ט ח"ב פרק כד אות ב כותב שאסור ויש מתירין. מה הפסיקה אצלנו? ועד כמה ניתן להקל עבור בעלי בתים?
[1] בספר מהרי"ל סדר התפילות של פסח אות ו הובאו שתי הדיעות: "בשלש רגלים מנהג שמפסיקין בין מנחה למעריב, לפי ששתי קדושות הן ואין יום טוב מכין לחבירו וחיישינן אם יתפללו ערבית מבעוד יום ישגו נשים ויכינו לצורך הלילה מבעוד יום כו', אמנם ראיתי מהר"י סג"ל נוהג במגנצא גם בג' רגלים שלא להפסיק בין יום טוב ראשון לשני" (וראה גם כלבו סי' נב. יוסף אומץ לרבי יוסף יוזפא סי' תתכו. לבוש סי' תפח ס"ג. שם סי' תרסא ס"א. שיירי כנסת הגדולה סי' תפט הגהות הטור ס"ק ב. מטה אפרים סי' תקצט ס"ב. שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סי' כג).
מדברי ספר מהרי"ל עולה שלשתי הדיעות אין בעיה עם עצם הקדמת תפילת ערבית דליל יום טוב שני, וכל החשש הוא שמא יבואו להכין מיום טוב א' לב'. ומסיום הדברים "אמנם ראיתי מהר"י סג"ל כו'" עולה שדעת המהרי"ל עצמו היתה להתיר (כידוע שמהר"י סג"ל הוא המהרי"ל עצמו, וכותב הספר היה תלמידו).
טעם נוסף לשלילת הקדמת ערבית דליל יום טוב שני מצאנו באחרונים – בקונטרס נועם מגדים להפרי מגדים אות כ כתב: "ביום טוב נמי תוספת דידיה דאורייתא כו', ואם כן בליל א' של יום טוב היינו מוצאי יום א' צריך לאחר להתחיל ערבית עד צאת הכוכבים ועד דתיתפני סידרא יהיה הוספה מחול על הקודש". מדבריו משמע שעצם הקדמת ערבית דליל יום טוב ב' יש בה פגיעה בקדושת היום טוב הא'. וכעין זה כתב בשו"ת בנין שלמה ח"א סי' לח: "בליל שני של יום טוב דוודאי צריך לאחר התפלה עד שיהיה וודאי לילה דהא צריך להוסיף מחול על הקודש דקדושת יום טוב ראשון הוא דאורייתא ולכן תקנו מעריבים כדי להמשיך התפילה עד שיהא וודאי לילה".
אמנם, בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' מא העיר שכבר נחלקו בכיוצא בזה הט"ז והכתב סופר, האם עשיית קידוש בליל ב' דיו"ט מפקיעה את הקדושה דיו"ט הא', או לא. הט"ז בסי' תפט ס"ק י כתב: "ונ"ל דבליל שבין ז' של פסח ליום ח' של פסח אפי' בחול יש לספור קודם קידוש די"ט אחרון דהא טפי ניחא לן למשוך עליו קדושת יום ז' של פסח שהוא מן התורה וקדושת י"ט אחרון אינו אלא מדרבנן". אבל הכתב סופר שם בהגהות אביו החתם סופר על השו"ע חולק על הט"ז וכותב: "סברת הט"ז אינה חזקה כל כך, דבקידוש אינו מפסיק קדושה ז', ואינו דומה להבדלה דמפריש בין קדושת שבת לקדושת יום טוב". לדברי הכתב סופר מובן שגם הקדמת תפילת ערבית דליל יו"ט ב' אינה פוגעת בקדושת היו"ט הא'. וראה שם שגם החק יעקב שם ס"ק כא והפרי מגדים משבצות ס"ק י פסקו דלא כהט"ז.
גם בסי' תרלט כתב הפרי מגדים באשל אברהם ס"ק יא שמותר לקדש בליל יו"ט שני מבעוד יום: "בליל ב', למאן דאמר זמן ואח"כ סוכה דכבר יצא מאתמול עיין סימן תרמ"ג, יכול לקדש מבעוד יום ולומר זמן וסוכה ואכילה בלילה". מדבריו יש ללמוד שאין מניעה להקדים את תפילת ערבית דליל יום טוב ב'. וכדבריו אלו פסק למעשה הביאור הלכה שם ס"ג ד"ה ולא יאכל.
[2] ראה שו"ת מנחת יצחק שם.
