דם מחמת תשמיש

[1] ראה שו"ע ורמ"א יו"ד סי' קפו ס"א-ב. שוע"ר שם ס"ק ז. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הרש"ב ח"א עמ' נ.

[2] ראה רמב"ם שגגות פ"ה ה"ו. רמ"א סי' קפה ס"ד: "שמשה שלא בשעת וסתה, ומצאה אחר התשמיש דם, אפילו נמצא על עד שלו, מקרי אונס, אפילו לא בדקה תחלה, וא"צ כפרה לא הוא ולא היא". אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הרש"ב ח"א עמ' מג: "מאחר שאין צריך הבדיקה רק בג' פעמים הראשונים ואם כן בנדון דידן הרי היא אנוסה ואינה צריכה כפרה". וראה גם שו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד סי' קמב: "כי האמת אעפ"י שרגיל הדם לבוא לפני תשמיש מחמת חמוד או לאחריו מחמת חמום התשמיש והתעוררותו מ"מ מחמת תשמיש ממש דהיינו בעוד שהשמש דש באופן שיחייב בעלה חטאת זהו אינו מצוי כלל ומשו"ה מקלינן ברואה מחמת תשמיש דעל הרוב בשעת בעילה ודישה נסתם עורק הדם גם כל הרגשותי' דנותנת כל לבה ועיונה על תאות התשמיש וכמדומה לי ראיתי גם זו בפלתי לחלק כנ"ל".

[3] שהוא מתחיל לדעת הרופאים מגיל 45 ואילך.

[4] פסקי משנה הלכות קליין עמ' קמ.

[5] הגהות מסגרת השולחן סי' קנד, טהרת ישראל סי' קפד סמ"ג, יד אליהו שם ס"ה, סוגה בשושנים סי' ט ס"י, וראה שו"ת קנה בושם סי' קפט אות לו שכך הוא מציע לשואליו לבדוק כן עד שנה אחרי שכבר פסקו הדמים, מפני שעד אז מצוי שיחזרו בפתע פתאום.

[6] נטעי גבריאל נדה ח"ב פקי"ג ס"ז בשם בעלי הוראה.

[7] שערי הוראה נדה לוי עמ' 379.