האם ניתן לערוך דינר לבית חב"ד בישיבה מעורבת מפני שחלק מן המקורבים לא יגיעו אם הישיבה תהיה נפרדת?
תפריט
הורים שנפטרו והשאירו בנים ובנות, והבנות קיבלו חלק שווה כמו הבנים מכוח חוקי המדינה, האם יש בכך בעיה?
אדם ששמע קידוש ביום השבת בבית הכנסת אחר התפילה ויצא ידי חובתו, האם יכול לכתחילה להוציא אחר כך את אשתו ידי חובת קידוש על ידי
במהלך 'מבצע תפילין' ניגש אל הדוכן צעיר שלראשו רעמת שיער. הלה הניח על ראשו כיפה, לבש את התפילין כבקי ורגיל, וקרא קריאת שמע. כשסיים, הבחין
אשה שהרופאים אומרים שיש לה חשש סכנה אם תתעבר, האם על פי הלכה מותר לה לסכן את עצמה?
למנהג חב"ד שאין מקדשים בליל שבת בשעה השביעית, האם בתנאים מסוימים, כגון לצורך אורחים ובפרט בבתי חב"ד, יש מקום להקל בזה ולקדש לכתחילה בתוך השעה
האם ניתן לערוך דינר לבית חב"ד בישיבה מעורבת מפני שחלק מן המקורבים לא יגיעו אם הישיבה תהיה נפרדת?
[1] ראה תשובת הגאונים (אוצר הגאונים ח"ו סוכה עמ' 69): "אסורין הן בסעודה בזמן שהן מעורבבין אלו ואלו האנשים והנשים". ובספר הפרדס לרש"י (מהדורת ערנרייך עמ' עב): "אסור להתערב הנשים עם האנשים בין בסעודה בין במחול בין בכל עניין, אלא נשים לבד והאנשים לבד".
בספר בדבר מלך (ח"ב עמ' 127, התפרסם גם בגליון בית משיח מס' 71 עמ' 10) מופיע מענה של הרבי להנהלת מוסד ששאלו האם מותר לערוך דינר "בישיבה מעורבת" כי באופן אחר יימנעו מספר תורמים מלבוא לערב זה, הרבי השיב בזו הלשון: "למה ידחו חס ושלום ודאי דיראת שמים (ודכל הנוכחים שי') – מפני ספק דממון (ודאחדים שי')?!" (וראה אגרות קודש הרבי חי"ט עמ' קצה).
בספר אוצרות החסידים (ארצה"ב, אשכנזי, עמ' 478) מופיע המעשה דלהלן: "הרב [מיכאל] טייטלבוים היה החלוץ שהפריד בין גברים לבין נשים בדינרים לטובת מוסדות אהלי תורה, באמצעות מחיצה – ולא הסתפק בישיבה בטורים נפרדים. נושא הצניעות הינו יקר מאד ללבו של הרבי, כפי שהתבטא בתשובותיו השונות, כך לדוגמה, הרה"ח ר' אברהם הכהן שיחי' פריד התנה את הופעתו בדינר שנתי של ארגון שאינו חב"די בהפרדה מגדרית [באמצעות גדר], וכאשר פנו המארגנים אל הרבי בטענה, כי אדיקותו תגרע ממספר המשתתפים נענו: 'התערובות – איסור ודאי, הגירעון – ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי'. הם צייתו להוראתו הקדושה של הרבי, ומספר המשתתפים בדינר צמח לאין לשיעור, בהתאם לכך, אף הקפדתו של הרב טייטלבוים בנושא הצניעות ביססה את מוסדות אוהלי תורה, ולא להיפך". (וראה עוד שו"ת השלוחים ח"א סי' עב).
[2] ראה לעיל (הערה 2) שהלבוש והדרך פקודיך הקילו לשבת ללא מחיצות על יסוד הסברא "דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים". וראה גם בית מאיר (אה"ע סי' סב ס"ז) שחולק על הב"ח (המובא לעיל הערה 1) שאסר זאת, וכותב: "במקום שאין יחוד ולא פריצות שעליו הזהיר הספר חסידים" – "מה לי חדא אשה ומה לי הרבה". כלומר, לדבריו אין איסור בישיבה נפרדת ללא מחיצה. וכן כתב בספר טהרת המים (מערכת הב' אות יח): "וגם אנו נאמר דבעיר הזאת לא חשו" לדברי הב"ח שאסר. וראה גם שו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רפא) שכתב: "בודאי צריך לעמוד על זה לכתחלה". משמע מלשונו שבדיעבד ושעת הדחק יש מקום לסמוך על המקילים.
ואף שכבר הבאנו לעיל (הערה 2) שלדעת הרבי אין לסמוך על המקילים וצריך מחיצה. מכל מקום, מאחר ולא ניתן לומר שהנוהגים להקל בזה אין להם דעה בפוסקים להיתלות בה, על כן בשעת-דחק גדולה כמתואר בפנים יש לעשות שאלת רב האם יש מקום להקל להושיב את המקורבים התורמים באופן זה (ולהעיר ממכתב הרבי בשלחן מנחם ח"ה יו"ד סי' קא עמ' פ, בו התיר בנסיבות מיוחדות לימוד משותף לגברים ונשים בהפרדה ללא מחיצה. עיין שם).