שופר שהרחיבו את פיו הצר

הרב יהודה ליב נחמנסון

א. בהרבה שופרות הנמכרים כיום מצוי שבצדו הצר של השופר קצה הפייה הולך ומתרחב מעט. צורה זו בשופר אינה מטבעו ותולדתו, אלא יצרני השופרות מרחיבים מעט את קצה הפייה ברותחים כדי להקל על התקיעה. ויש לדון האם דבר זה משפיע על כשרות השופר.

בגמרא ראש השנה (כז, ב וברש"י) איתא: "תנו רבנן כו' הפכו ותקע בו לא יצא. אמר רב פפא לא תימא דהפכיה ככתונא (כהפיכת חלוק לעשות פנימי חיצון), אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב (ברותחין). מאי טעמא, כדרב מתנה דאמר רב מתנה והעברת דרך העברתו בעינן (כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים)".

וכך נפסק בשולחן ערוך אדה"ז (סי' תקפו סי"ב): "הפכו ותקע בו לא יצא, בין שהפכו כדרך שהופכין חלוק שהחזיר פנימיות השופר להיות חיצוניותו וחיצוניותו להיות פנימיותו, בין שהניחו כמות שהיה אלא שהרחיב את צד הקצר שלו וקיצר את הרחב ברותחין ותקע בין בצד הקצר בין בצד הרחב שהיה קצר מתחלה לא יצא, שנאמר והעברת שופר וגו' כדרך העברתו שהאיל מעבירו בראשו מחיים פרט להפך".

מפשטות לשון הגמרא ושוע"ר "הפכו כו' שהרחיב את צד הקצר שלו וקיצר את הרחב", משמע לכאורה שאין השופר נפסל אלא אם שינה את ב' צדדיו באופן שצורתו נתהפכה מכפי שהיה בתחילה – שהצד הרחב נעשה צר והצד הצר נעשה רחב, אבל אם לא הפך את צורתו אלא רק השוה את שני הצדדים זה לזה שיהיו שניהם צרים או שניהם רחבים – לא נפסל השופר, שהרי לא "הפכו".

ב. אמנם, בספר יום תרועה (שבספר שמות בארץ, למהר"ם בן חביב מח"ס גט פשוט, על דברי הגמרא בראש השנה שם) כתב שגם אם רק השוה את שני צדדי השופר הרי זה פסול, וז"ל: "יש לחקור אם הרחיב את הקצר לחוד או קיצר את הרחב לחוד אם מפסיל או לא, ומכח הטעם שאמרו משום דדרך העברתו בעינן מפסיל, משום דהאיל מעביר הקרן מצד אחד קצר ומצד אחד רחב, וזה ששינה צד אחד מהם לבד לא הוי דרך העברתו. ואם כן קשה קצת אמאי נקט הפכו דמשמע דהפך שני הצדדים דהרחיב הקצר וקיצר הרחב, בחד מהם ששינה סגי לפסלו דהרי שינה העברתו. ויש לומר דאין הכי נמי דצד אחד ששינה פסול וזה ברור, אלא לחדושא נקט היכא דעשה ב' שינויים דהרואה אומר דרך ברייתו בכך והוא תמונתו צד אחד קצר וצד אחד רחב, אפילו הכי פסול".

בדברי היום תרועה מבואר שבא לשלול בדיוק את הסברא הנ"ל, דלא תימא רק אם "הפכו" מב' צדדיו (שהרחיב צדו הצר והיצר צדו הרחב) נפסל השופר, אלא הוא הדין אם שינה רק צד אחד עד שהושוו ב' הצדדים זה לזה נפסל. והטעם, משום שגם זה לא מקרי "דרך העברתו" מחיים, שהרי מחיים היה צדו אחד צר וצדו אחד רחב וכעת שניהם שווים (וראה ערוך השולחן שם סכ"ו: "דאנן בעינן שיהא בשופר קצר ורחב כדרך שהוא בחיים"). ומוסיף היום תרועה ומבאר, שמה שנקטה הגמרא "הפכו כו' שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב", אין כוונתה שדוקא באופן זה פסול, אלא אדרבה כוונתה לחדש שגם באופן זה פסול, דלא תימא דוקא אם שינה צד אחד בלבד עד שהשוה ב' הצדדים זה לזה פסול משום שאינו דומה כלל לצורת "שופר" (שכל השופרות צדם אחד צר ואחד רחב), אלא אפילו אם רק "הפכו" שהצד הרחב נעשה צר והצד הצר נעשה רחב – אף שעדיין צורת "שופר" עליו – מכל מקום פסול, והטעם משום שנתהפך מכפי שהיה מתחילת ברייתו ואנן בעינן "והעברת דרך העברתו" כפי שהיה מחיים.

כלומר, היום תרועה מבהיר שמה שכתב לפסול שופר ששינה צדו האחד בלבד עד שהושוו ב' צדדיו אין בו משום חידוש, אלא נלמד במכל שכן מהפסול דשופר ש"הפכו" מב' צדדיו שכתבה הגמרא: דמה אם כשהפכו מב' צדדיו אף שעדיין צורת שופר עליו מכל מקום פסול כי הפכו מכפי שהיה מתחילה בחיים, כששינה אחד מצדדיו והשוהו לצד השני עד שאין עליו צורת שופר כלל – על אחת כמה וכמה.

וכך פירש את דברי היום תרועה בספר נחפה בכסף (ח"א דף קפה טור ב), וז"ל: "לגבי שינוי מצד אחד דוקא ניכר יותר השינוי מהיכא ששינה מבב' הצדדין דמי שרואה אותו מרחוק בלי דקדוק לא יכיר בשינוי והוה אמינא דכשר, קא משמע לן דאפילו הכי פסול כיון דסוף סוף ניכר למדקדק, וכל שכן בשינוי מצד אחד שניכר לכל שאינו דרך העברתו דפסול". כלומר, כשהפך את השופר מב' צדדיו אין השינוי ניכר מרחוק, שהרי צורת שופר עליו (שרחב מצד אחד וצר מצד שני), ועל זה חידשה הגמרא שאפילו הכי פסול כיון שהפכו מכפי שהיה מתחילה בחיים; מה שאין כן בשינה צד אחד, היינו שהשווהו לצד השני, כיון שאז אין צורת שופר עליו כלל והשינוי ניכר גם מרחוק – פשיטא שפסול.

נמצאנו למדים מדברי היום תרועה שישנם ב' שינויים הפוסלים בשופר: א. השוה צדו האחד לשני (שאז אין עליו צורת שופר כלל). ב. הפך צדו הצר לרחב וצדו הרחב לצר (דאמנם עדיין צורת שופר עליו – אך נתהפך מכפי שהיה בעודו מחובר לאיל מחיים).

דברי היום תרועה הובאו להלכה בפרי מגדים (שם משבצ"ז ס"ק טז) וז"ל: "עיין בספר יום תרועה אפילו הרחיב הקצר לבד או קצר הרחב לבד ושינה פסול".

בכף החיים (שם ס"ק כד) הובא דין זה בזה"ל: "לאו דוקא שעשה להיפך, דהוא הדין נמי אם הניח הרחב כמו שהוא אלא שהרחיב את הקצר, כיון ששינה את הקצר מכמות שהיה, וכן להיפך שקצר את הרחב והניח הקצר כמות שהוא פסול, דגם זה לא מקרי דרך העברתו, וכן ראיתי בספר נחפה בכסף שכתב כן משם מהר"ם ן' חביב ז"ל יעו"ש".

והנה מלשון כף החיים "שהרחיב את הקצר כיון ששינה את הקצר מכמות שהיה כו' פסול" היה לכאורה מקום להבין שגם אם הרחיב את הצד הצר רק מעט נפסל השופר.

אך אין לפרש כן בדבריו, דמאחר וכותב שמקור דבריו בספר נחפה בכסף בשם היום תרועה למהר"ם בן חביב, ומדבריהם ברור שאין השופר נפסל בשינוי צד אחד אלא אם כן נשתנה כל כך עד שאפילו מרחוק אין ניכר עליו צורת שופר (כפי שנתבאר לעיל), על כרחך לומר שזוהי גם כוונת הכף החיים במה שכתב שהרחיב את הצד הצר "מכמות שהיה" – דהיינו שעשאו רחב כמו הצד השני או על כל פנים באופן שכל הרואהו אפילו מרחוק יעיד עליו שאינו דומה כלל לצורת שופר (כלומר שינוי גרוע יותר מהשינוי ד"הפכו" שבגמרא, ששם אין השינוי ניכר אלא מקרוב ולא מרחוק ולכן יש חידוש בפיסולו, מה שאין כן כששינה רק את צדו הצר להרחיבו עד שאפילו מרחוק אין ניכר עליו צורת שופר – פשיטא שפסול וכנ"ל בדברי היום תרועה והנחפה בכסף).

[ואין לתמוה: מה צורך לפסול שופר ששני צדדיו שוים, וכי אפשר בכלל לתקוע בשופר כזה?! דכבר מצאנו כעין זה בשוע"ר (סי' תקצ ס"כ) שכתב: "אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא". וכוונתו בפשטות שגם אם מצליח להוציא קול תקיעה כשמניח פיו בצד הרחב – הרי זו תקיעה פסולה. ועל דרך זה היא כוונת היום תרועה והפרי מגדים – שגם אם מצליח להוציא קול תקיעה בשופר שב' צדדיו שוים לא יצא ידי חובה – כי השופר פסול].

ג. והנה מצאנו לכמה מחברים בני זמננו שדנו אודות כשרות שופרות שהיצרנים עושים בצורתם איזה שינוי קטן כדי להקל על התוקע – על פי דברי היום תרועה הנ"ל והפרי מגדים שפסק כמותו:

(א) בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' נד) דן "בענין השופרות שעושין בארץ ישראל אשר לא ראה כזאת בחוץ לארץ, דשם כל השופרות הם כמו שהיו בחייהם, וכאן מתקנים ומעקמין השופרות באופן שאצל הפה רחב קצת ונקל לנפוח בו ואפילו הכי מקום הרוחב יהיה למעלה כדין כו', משנה הכפופית לעקמו שתהא למעלה כו', השינוי באמצע השופר בהחזרתו לצד אחר". וביאור דבריו, דהנה כידוע פייתו הצרה של השופר אינה עגולה ממש כצורת פי בקבוק, אלא יש לה רוחב מעט לשני הצדדים (כעין צורת עין אדם), ודרך התוקעים לתקוע כשרוחב הפייה מונח לאורך השפתיים כי כך יותר קל להוציא קול מהשופר, אך ישנם שופרות שבצורתם הטבעית כאשר מניחים את רוחב הפייה לאורך השפתיים (בלשון המנחת יצחק: "באופן שאצל הפה רחב קצת") אזי פיו הרחב של השופר שממנו יוצא קול התקיעה אינו פונה כלפי מעלה אלא לצדדים, וידוע מה שכתב הרמ"א והובא בשוע"ר (סי' תקפה ס"ז) ש"טוב שיעמיד פה השופר למעלה ולא יטנו לצדדים שנאמר עלה אלקים בתרועה", ולכן נהגו היצרנים בארץ ישראל לעקם את אותם שופרות ברותחין ולסבבם באמצעם, כך שגם כאשר רוחב פיית השופר יהיה מונח לאורך השפתיים יפנה פיו הרחב של השופר למעלה ולא לצדדים. ולאחר שקלא וטריא בענין זה מסיק המנחת יצחק, שלפי דברי הפרי מגדים הנ"ל "דשינה אחד מינייהו סגי לפסול כשיטת היום תרועה" – "יש להתיישב מאד אם ליתן הכשר על השופרות שנעשו כנ"ל".

(ב) בקובץ אור ישראל (מאנסי, סא עמ' קעט) דן חכם אחד גבי "השופרות שמייצרים בארץ ישראל כו' שכמעט כולם נתרחבו במקום הקצר במקום הנחת פיו כו', וצריך עיון אם שופרות הללו כשרים הם לתקוע בהם בראש השנה אם לא, לפי שהם בכלל שופר שהרחיב את הקצר דסבירא ליה להפרי מגדים דפסול הוא".

(ג) בשו"ת מנחת יצחק (שם) כתב בתוך דבריו לדייק "מדברי שולחן ערוך הרב שם (תקפ"ו סי"ב)" – דמהא שכתב גבי שופר שהרחיב צדו הקצר וקיצר צדו הרחב שאם "תקע בין בצד הקצר בין בצד הרחב שהיה קצר מתחלה לא יצא" מוכח שאף הוא "אזיל בזה בשיטת היום תרועה" שכל שעשה "שינוי במקום התקיעה ויציאת הקול מהשופר" הרי זה פסול. ועל פי דבריו אלו כתב בספר פסקי תשובות (שם אות ט) שלפי "דברי שולחן ערוך הרב" – "כל היכא שיש שינוי בגוף השופר ואינו כדרך שנמצא על ראש האיל בחייו פסול, ואפילו תוקע בו דרך גדילתו, ולפי זה מה שמצוי אצל בעלי מלאכה המתקנים השופרות שלפעמים מעקמים מקום הנחת הפה בשינוי מדרך ברייתו באופן שיהיה רחב קצת וכדומה שיהיה קל לתקוע בו אינו נכון לעשות כן".

לדברי המחברים הנ"ל, הרבה מאוד שופרות הנמכרים כיום ותוקעים בהם שלומי אמוני ישראל בראש השנה, הינם בחשש פסלות לשיטת היום תרועה והפרי מגדים ואדה"ז, מאחר והיצרנים הרחיבו מעט את פיית השופר כדי להקל על התוקע ונמצא שאין השופר "כדרך העברתו שהאיל מעבירו בראשו מחיים".

ד. אכן, יסוד כל החשש של המחברים הנ"ל הוא הבנתם בדברי היום תרועה שעצם הרחבת צדו הצר של השופר – אפילו מעט יותר מכפי שהיה בתחילת ברייתו – יש בה כדי לפסלו, כי אין זה "דרך העברתו מחיים".

אבל לענ"ד, המעיין בדברי היום תרועה שהעתקנו לעיל, ובדברי הנחפה בכסף שביאר דבריו, יראה שאין בדבריהם אפילו רמז שעצם הרחבת הפייה הצרה מעט, או הטיית הפה הרחב מעט כלפי מעלה, יש בהם כדי לפסול השופר. היום תרועה לא פסל אלא שופר שהרחיבו את צדו הצר כל כך עד שנעשה שוה לצד הרחב, או שקיצרו את צדו הרחב עד שנעשה שוה לצד הצר, שבאופן זה "ניכר לכל" אפילו ל"רואה אותו מרחוק בלי דקדוק" שאין כאן צורת שופר כלל, וכפי שכתב היום תרועה מפורש שפסול זה (של "הרחיב את הקצר לחוד או קיצר את הרחב לחוד") מובן במכל שכן מהפסול דשופר "שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב" שבו דיברו הגמרא והשולחן ערוך, וביאר, כי השופר שבגמרא עדיין "תמונתו צד אחד קצר וצד אחד רחב" וממילא "הרואה אומר דרך ברייתו בכך", מה שאין כן שופר זה ש"הרחיב את הקצר לחוד או קיצר את הרחב לחוד" – אין תמונתו כתמונת ובריית שופר כלל ומאחר ו"ניכר יותר השינוי" פשיטא שפסול. אבל שופר שרק הרחיבו מעט את פייתו הצרה כדי להקל על התקיעה, או שעקמוהו מעט באמצעו כדי שהפה הרחב יהיה נוטה כלפי מעלה, לא עלה על דעת היום תרועה לפסלו, מאחר ועדיין צורת "שופר" עליו וגם לא "הפכו" מב' צדדיו.

ואכן בקובץ אור ישראל הנ"ל (עמ' קפב) מעיד הרב הכותב שכאשר שאלו על כך את הגאון הרב מאיר ברנדסדורפר ע"ה – שלכאורה לפי דברי הפרי מגדים בשם היום תרועה יש לפסול שופרות שהרחיבו מעט את קצה פייתם הצרה – הגיב על כך: "צריך להיות שינוי גדול בתמונת השופר, אבל היכא שרק הרחיבו קצת אין בו שום חשש". וכאשר הראוהו את דברי המנחת יצחק הנ"ל שמהם עולה שיש לחשוש לכשרות שופרות אלו, השיב: "כן נראה לעניית דעתי" (שאין לחשוש לכך ודלא כהמנחת יצחק).

[אגב, גם דיוקו של המנחת יצחק בשוע"ר – דמזה שפסל תקיעה בשופר שהפכוהו מב' צדדיו גם אם תקע "בצד הרחב שהיה קצר מתחלה" משמע שסובר שכל שינוי אפילו קטן בצורת השופר פוסלו (וכפי שהבין המנחת יצחק לשיטתו בכוונת היום תרועה) – אינו דיוק מוכרח. דיש לומר שלא פסל אדה"ז אלא באופן זה שהפכו מב' צדדיו שבזה נעשה שינוי בכל השופר, וכדיוק לשון הגמרא (והשו"ע ושוע"ר) "הפכו" שפירושו המילולי שינוי גמור מן הקצה אל הקצה (ולדברי היום תרועה מזה מובן במכל שכן שאם השוה ב' צדדיו [אף שלא "הפכו"] פסול – כי זהו שינוי גדול יותר שהרי אין עליו צורת שופר כלל); אבל בהרחבה מועטת בצדו הצר של השופר באופן שעדיין צורת "שופר" עליו וגם לא "הפכו" כלל – מנא לן לחשוש לפסלות לדעת שוע"ר].

ה. על כן נראה פשוט שלמעשה אין לחוש לחשש שהעלו החיבורים הנ"ל, ואפשר לכתחילה להשתמש בשופר שהרחיבו מעט את פיו הצר כדי להקל על התוקע.