שמי עמי, ויחד עם חברי דוּדי פתחתי עסק מתנפחים.
אומרים שעם משפחה לא עושים עסקים אלא אוכלים חמין. אצלנו זה היה הפוך… אין לנו קשר משפחתי אבל ההרגשה של קירבה היתה הרבה מעבר לאחים, ואם כבר מדברים על חמין, הקירבה בעסק גררה היכרות עם המשפחות מעבר, ומצאנו עצמנו מפגישים את הילדים מידי פעם, כמעט כמו בני דודים.
איך הגענו לעסק אתם שואלים? הכרנו בשירות אזרחי במד"א. הגענו בכלל מרקע שונה לגמרי, אבל הכימיה שנוצרה בינינו הבטיחה שעוד ניפגש… וזה אכן קרה. חשבתי בהתחלה שלאחר השירות אמשיך בתחום הרפואה, ומסתבר שדודי גם חשב כך. עברו כמה שנים מהשירות, בהן כל אחד במקום מגוריו ניסה לעבוד במקומות מזדמנים כדי להביא פרנסה הביתה. ההשגחה העליונה סובבה שניפגש ונגלגל שיחה על דא ועל הא וברצונו יתברך – עסק המתנפחים קם והיה לעובדה מוגמרת.
עברנו קשיי התחלה, כאשר גייסנו את הסכום הראשוני בעיקר מהלוואות, ורכשנו 2 מתנפחים בסיסיים לגיל הרך. לקח זמן עד שהצלחנו לפרסם את עצמנו. התחלנו עם השכרה למסיבות וקייטנות בגני ילדים. הענקו שירות מעל ומעבר במחירי היכרות, כדי שהמזמינים יצאו עם הרגשה טובה וימליצו הלאה כמובן. ביקשנו אחרי כל פעם בה הזמינו את שירותינו, שיקיימו בבקשה את המשפט: "נהנית? ספר לחבריך, לא נהנית? ספר לנו".
עם הזמן, הצלחנו להגיע לקהל יעד גדול, והעזנו להרחיב את העסק עוד יותר. מ-2 מתנפחים הגענו למגוון רחב של מתנפחים איכותיים, גם לגילאים בוגרים, הכוללים גם מתנפחים אתגריים ואטרקטיביים יותר. הרווחים שגדלו ב"ה, הביאו לנו סיפוק וחשק להשקיע עוד בעסק.
התחילו להזמין אותנו גם אנשים פרטיים, מעבר למוסדות. גילינו שחבר'ה התחילו להשקיע במסיבות ימי הולדת לילדים, ומחפשים אטרקציות מעניינות. בעקבות כך ערכנו פרסום יצירתי, שמשכנע להזמין אותנו להיות האטרקציה לילדים במסיבה. ההיענות הייתה נלהבת ב"ה, ומעגל הלקוחות הלך וגדל.
"עמי", אמר לי דודי יום אחד, "עם התרחבות העסק, אני חושב שכדאי שנכתוב חוזה ברור".
המילים שלו הצחיקו אותי, "מי חותם חוזה עם חבר? האם גם כשהתחתנת חתמת על חוזה"?
הפנים שלו התרצנו. "אולי תתפלא לשמוע, אבל אני ואשתי דווקא כן חתמנו על הסכם ממון לפני הנישואין. לאחר ניסיון מר, הבנתי שכדאי לגבש הסכם כשהכל נראה ורוד, גם אם לא רוצים לחשוב על סיום מר של תקופה מלבלבת".
"אם אתה כל כך רוצה, אעשה לך טובה", התרציתי.
הגענו לעורך דין שערך עבורנו חוזה שותפות. גיליתי שהחוזה מורכב מכפי שחשבתי, והסכמתי עם דודי שכך יהיה ברור יותר כיצד אנחנו מתנהלים בצורה מסודרת. החוזה מגדיר בבהירות את זכויות וחובות השותפים, מפרט את מנגנון קבלת ההחלטות בעסק, מציג מתווה לחלוקת רווחים והפסדים, דרכי פתרון לסכסוכים ועוד היבטים, שהעו"ד טען כי הם קריטיים להצלחת העסק. הוא הבטיח לנו שההשקעה בחוזה שותפות עסקית מקצועי ואיכותי, יכול לחסוך לנו המון כאבי ראש והוצאות משפטיות מיותרות בהמשך הדרך. חתמנו על החוזה, בתקוה שלא נצטרך להגיע לנקודות הכואבות שבו.
לאחר תקופה נוספת משגשגת בעסק, פרצה אל חיינו מגפת הקורונה. כיום, התקופה הזו נראית כל כך רחוקה והזויה לעומת מה שמתרחש כעת בארץ ישראל. אך באותה תקופה נגרמה לעסק שלנו, כמו לרבים אחרים, טלטלה רצינית. עם ההנחיות להגבלת התקהלויות, ירדה כמות ההזמנות באופן דרסטי. לפחות בזכות העובדה שניהלנו עסק מסודר עם מנהלת-חשבונות טובה, קיבלנו תשלום אבטלה כלשהו.
לאחר חצי שנה של דאגות, גם מהבחינה הבריאותית וגם מהבחינה העסקית, חיכינו לשוב לראות ברכה בעמלנו. עם הסרת ההגבלות, הלוך וחזור, 'סגרים', 'בידודים' ושאר מרעין בישין, חזרנו לקבל הזמנות להשכרה.
בתחילה היינו עדיין בהשפעת הקורונה, והיינו עורכים חיטוי למתקנים אחרי כל פעילות. היינו צריכים גם לעמוד על כך שילדים מעל גיל 7 יעטו מסכה, עד שהצלחנו להשיג אישור לכך שבמתנפחים לא צריך, כי זה מוגדר כספורט. כשהתחילה מדיניות 'התו הירוק', היינו צריכים לעמוד גם על זה.
כשגל הקורונה הרציני חלף, דודי אמר לי שכפי שהוא מסכם את התקופה, אמנם היה מאתגר מאד, אך ב"ה בגדול הצלחנו לצוף על המים, ואפשר כבר לנשום לרווחה.
דווקא אני לא הצלחתי להרגיש את הרווחה כל כך. מצאתי את עצמי יום אחד חושב על העסק, ומגיע למסקנה שההרגשה סביבו היא כבר לא מה שהיה פעם. כבר אין לי את ההנאה מהמפעל הקטן שבניתי עם דודי בעמל וסיפוק. כששיחזרתי את הימים האחרונים, איך בכל יום מחדש הכרחתי את עצמי לקום ולטפל בעבודה הנדרשת, הפנמתי שאני צריך להתרענן.
לקחו לי עוד כמה ימים של התחבטות עם עצמי ועם נוות-ביתי, עד שהעזתי לפרוק את אשר על ליבי באוזני דודי. הוא נדהם לשמוע, איך בדיוק אחרי שעברנו את הדרך הקשה אני רוצה לפרוש, אבל אני הייתי כבר שלם עם ההחלטה.
"אם אין ברירה אז נעשה את זה, עמי. אבל לפחות ניפרד כידידים". הסכמתי איתו בלחיצת יד אמיצה, לא מודע כמה נאיבי היה המשפט הזה. אם ירושה יכולה לפלג את המשפחה הכי מאוחדת, אז בפירוק שותפות הכי מגובשת, כנראה נגזר עלינו לחוות אותו דבר.
עם חלוקת הרווחים ששהו בחשבון העיסקי, עוד הסתדרנו. נעזרנו לשם כך בעורך הדין אצלו חתמנו על חוזה השותפות.
הבעיה התגלעה כאשר דודי ביקש ממני שאם אחליט בעתיד לפתוח עסק דומה, עלי להתחייב שלא 'לגנוב' מהלקוחות הקיימים בעסק אותו עזבתי.
התקוממתי למשמע הבקשה: "מה זאת אומרת? קודם כל, אני לא הולך כרגע לפתוח עוד עסק מתנפחים, כי הסיבה בשלה אני עוזב היא משום שמיציתי את התחום. אבל עקרונית, בין אם אפתח עסק עם אטרקציות אחרות, או אם בסוף כן אחליט לחזור לעסק המתנפחים באופן עצמאי, בוודאי שאוכל לפנות ללקוחות שאני מכיר. למה שתהיה לי מניעה"? לא הבנתי.
דודי התעקש: "זכור לי שיש סעיף כזה בחוזה, המונע משותף שפורש, לעסוק באותו תחום במשך תקופה".
"נראה לי שאתה מצטט מחוזה לא נכון" אמרתי בזלזול. "בחוזה שלנו לא הייתה התייחסות לנושא הזה בכלל".
היה נראה שדודי נעלב. גם אם לא התכוונתי לפגוע, היה לי חשוב שדברים יועמדו על דיוקם. שדודי לא יחליט עוד שנה לתבוע אותי על עניין של השגת גבול, שאין לי קשר אליו. האם יש לדודי זכות להחליט אם יהיה לי קשר עם הלקוחות או שלא? מה, הוא קנה 'זכויות יוצרים' עליהם?
היינו חייבים לבדוק את הנושא לעומק. לי היה יותר חשוב לדעת מה החוק אומר על כך, ולדודי היה יותר חשוב לדעת מה התורה אומרת על כך.
בסופו של דבר, התברר שהחוזה שלנו לא נתן מענה על הדרישה של דודי, ואין לו זכות לדרוש ממני לא לפנות ללקוחות של עסק המתנפחים, לא על פי תורה ולא, להבדיל, על פי החוק האזרחי.
יסוד הדברים הוא, שעל פי הלכה אין תוקף להתחייבות שתוכנה לא לבצע דבר. כדי שהתחייבות כזו תהיה ברת תוקף הלכתי – צריך שהיא תוגדר כתשלום על משהו, לא סתם התחייבות בלבד.
בימים עברו, השוחטים היו משכירים את עצמם לקהילות שונות למשך תקופה. רבי משה סופר, בעל ה'חתם סופר', נשאל על שוחט שהתנה עם תלמידו שלא ישחט באיזור המגורים שלו. מטרת השוחט המלמד הייתה שהתלמיד לא יציע את עצמו לקהילה בה הוא עצמו נמצא ובכך ידחוק את רגליו. החתם סופר הכריע שרק אם התנאי הזה יוגדר כחלק משכר הלימוד שמשלם התלמיד למלמד – הוא יהיה תקף על פי תורה.
מסתבר, שכמו הרבה דברים שנקבעו במשפט העברי, גם בבתי המשפט, להבדיל, העתיקו את היסודות ממשפטי התורה, ונטיית השופטים היא שכדי לחייב עובד שפרש מחברה ב'תקופת צינון' בה אסור לו לעסוק כעצמאי בתחום זהה לשל החברה, צריך שהוא יקבל על כך סעיף תשלום ייחודי, כלומר שבמשכורת שלו יהיה רכיב שכר הניתן על מניעת העיסוק בתחום זה לאחר פרישתו.
עם קבלת פסק הדין, נוצר סוג של 'מתח' ביני לבין דודי, והיה נראה שהידידות הארוכה שלנו באה אל קיצה.
לאחר תקופה לא ארוכה, הגיעה אלי הצעת עבודה מעיר מרוחקת, בתחום שונה לחלוטין שקרץ לי לעבוד בו.
פניתי אל דודי והצעתי לו שאם מהעסק לא ממש הצלחנו להיפרד כידידים, אולי לפחות עכשיו נחזור להיות ידידים כאשר עם המעבר שלי לתחום העבודה החדש אין לו יותר ממה לחשוש ולהרגיש מאויים ממני.
דודי לא התרצה בקלות, אך לבסוף נפגשנו ב'ליל שישי' אחד, עם חמין שבהחלט גרם לנו 'להפשיר'. הבטחתי לו בהלצה שגם אם אתקשר ללקוחות של עסק המתנפחים, זה יהיה בשביל תחום אחר.
התחלנו אמנם את הפגישה בלב כבד וקיבה ריקה, אך סיימנו אותה בלב קל ובכבדות מסוג אחר (חמין…). השתדלנו לדבר שוב כמו חברים ולהסיר מעלינו את דאגת השותפות שנגמרה.
נראה שלדודי יקח יותר זמן להירגע מהתהליך שעברנו ולסלוח לגמרי, אם בכלל.
מה שבטוח, שגם אם הקשר בינינו נחלש, למדנו עוד משהו להמשך החיים.
איחלנו אחד לשני שנרגיש ברכה בעמלנו ושמחה בחלקנו. כמו שנאמר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים, קכח, ב) וכדבר המשנה על פסוק זה "אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
מקורות:
שו"ע חו"מ סי' רמה ובסמ"ע ס"ק ב. תוספות רעק"א פאה ו, י. שו"ת חתם סופר חו"מ סי' ט. שו"ת נצח ישראל, גרוסמן סי' מב. [להבדיל בין קודש לחול: בר"ע (ארצי) 61084-05-08, דניאל נ' י.שבי שיווק מזון בע"מ 06/06/2018]
[עריכה: ש. מלומד]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים
