ישבתי בחדר ההמתנה של הקליניקה, אצבעותיי מתופפות בעצבנות. השעון הראה 15:45, ארבעים וחמשה רגעים אחרי מועד הפגישה המקורי שלי.
"זה פשוט לא יאומן", מלמלתי. "זו הפעם השלישית ברציפות שגב' דהן מאחרת".
הייתי באמצע תהליך נפשי עם עצמי. במהלך סידרת פגישות טיפוליות בשיטה מסוימת, שלא אנקוב בשמה, המבטיחה ניסים ונפלאות.
האמת היא, שלא ממש הייתי בטוחה בתוצאות הטובות מהטיפול. בעוד המטפלת האגדית בוודאי הרוויחה יפה מהסיפור שלי, אני חשתי שמיציתי את שיטת הטיפול החדשנית, וכנראה שלא ממנה תבוא לי הישועה.
התחלתי לשקול את האפשרויות שניצבות בפניי. מחד, התחייבתי על סידרה של עשרה מפגשים, כדי לקבל הנחה על המחיר היקר הרווח בשוק. מאידך, בתום המפגש החמישי, משהו גרם לי לפקפק במהימנות הטיפול. "האם היה שווה להתחייב מראש על סידרה יקרה כזו"? חככתי בדעתי. למרות ההמלצות החמות שקיבלתי מחברתי על הגברת, אני לא רואה הצלחה במוחש, ולהיפך, אני מרגישה איך אני שוקעת בים של רגשות שליליים במקום להתקדם הלאה.
בפגישה זו, שהחלה באיחור כאמור, גב' דהן התנצלה קודם כל, באמרה כי הייתה נתונה במקרה דחוף שאינו סובל דיחוי. לא ידעתי איך לפרש את החיוך המתקתק שלה. מי יודע מה מסתתר מאחוריו, חשבתי. בכל אופן ניסיתי להבהיר לה, שמילא האיחור, אבל אני רוצה להרגיש שאני מתקדמת בטיפולים שלנו. הזכרתי לה את הרגשות הקשים איתם יצאתי מפגישות קודמות, במקום להרגיש טוב יותר, כפי שציפיתי.
המטפלת הסבירה לי ברַכוּת, כי הרגשות השליליים הם מחויבי-המציאות כדי לשחרר ולהתקדם.
"חבל לי על הזמן והכסף" הרהרתי. חיכיתי לתהליך אמיתי שיקרה, ולקבל כלים מעשיים כדי ליישם במציאות בפועל. אין לי סבלנות לחפור בעבר כדי שאולי באיזשהו שלב זה יסייע לי בעתיד.
שוב יצאתי ממורמרת מהפגישה. הרגשתי שאני מדשדשת באותו המקום, בעוד המטפלת טוענת כי למעשה ישנה התקדמות, "לאט אבל בטוח" היא אמרה. ואני חשבתי שעליה להוסיף עוד 'לאט' בסוף המשפט. "מה שבטוח, זה שהיא תציע להמשיך בסדרת מפגשים נוספת, ואת העלויות הנוספות בוודאי אין לי חשק לשלם" הרהרתי בזעף, בעודי צועדת את הדרך הביתה.
כשפרקתי באוזני שלמה בעלי את תסכולי, הוא אמר לי מיד: "אז תעזבי את האישה הזו. אם את מרגישה שהיא רק מזיקה לך במקום להועיל, אין טעם להמשיך בפגישות כך". דווקא הדברים שלו קוממו אותי: "כל כך מהר אתה מוותר על האפשרות שאגיע סוף סוף לרווחה נפשית"?
שלמה ניסה לאזן: "הביטי טלי, את מספרת שאינך רואה שיפור במצב ואפילו נסיגה, ואני מנסה לשקף לך את המציאות. אם היית משתמשת בתרופה פרק זמן מסוים והיא לא הוכיחה שינוי לטובה – בוודאי שהיית מגיעה למסקנה שהתרופה הזו אינה מתאימה לך! אולי לחברה שהמליצה לך – היא דווקא ממש מתאימה, אבל אתְּ בנויה אחרת, וכנראה סגנון אחר של טיפול יכול לסייע לך יותר".
הבנתי שהצדק עם בעלי, אך עדיין היססתי. מה שהטריד אותי בעיקר הייתה ההתחייבות והתשלום מראש לכל סדרת הטיפולים. זכרתי שהיא אמרה, שאם אחליט לפרוש לאחר שני טיפולים, לא אקבל החזר על המפגשים הלא-מנוצלים, כי זו בעיה שלי. ניסיתי להפך במחשבתי אולי אמצא איזה מוצא כדי להשתחרר מהמחויבות.
באמצע שטיפת הרצפות הבליח במוחי פתרון מבריק. לא, לא כזה שמבריק-רצפות, אבל כנראה הוא מבריק כלכלית.
"אתה שומע"? קראתי לבעלי, שסיפר בינתיים סיפור לילדים לפני השינה. שלמה סימן לי באצבעו 'ששש…', ושמעתי אותו מנגן נעימה כלשהי. הבנתי שהקטנים בשלבי שינה מתקדמים, ונצרתי את המילים לזמן אחר.
"מה היה לך חשוב כל כך באמצע השטיפה"? שאל שלמה כשאכלנו סוף סוף ארוחת ערב לבד, דבר אותו לא עשינו זמן רב. "אהה" התלהבתי מחדש. "נזכרתי במה שסיפרת לי פעם, על חבר שלך, ששכר בית מוזנח, מתוך סיכום ברור עם המשכיר שבמהלך החודשיים הראשונים לשכירות המשכיר ישפץ אותו.."
"אני זוכר" הגיב בעלי. "בפועל, הוא גר בדירה שנה שלימה והמשכיר לא שיפץ". "נכון. ואז הסברת לי שהוא ניסה להתחמק מתשלום השכירות בגלל שהמשכיר לא שיפץ ובכך הפר את הסיכום ביניהם. ואז הרב פסק שהוא חייב לשלם בדיוק כפי שהתחייב, כיון שהעובדה שהוא המשיך לגור שם, מלמדת שהוא ויתר והשלים עם המצב".
"ואם השוכר היה מתעקש על ההסכם בשלב מוקדם בשכירות", ביררתי עם בעלי, תוך שניכר שהוא לא ממש מבין לאן אני חותרת. "זה כן היה מהווה חוסר השלמה עם המציאות הלא משופצת? או-אז המשכיר היה צריך להיזהר יותר לעמוד בדיבורו, נכון"? רציתי לוודא שהבנתי.
"יש מצב, אבל מה זה משנה?!" תהה בעלי. "פשוט מאד" הסברתי בלהט: "אני יכולה לטעון, שהאיחורים של גברת דהן החשובה, מהווים הפרה של החוזה. לא כן"?
"אני חושב שאני מבין מה הכיוון", אמר בחיוך, "כנראה החוש המסחרי שלך הגיע מאמא שלך שמנהלת חנות-מפעל של קפואים ביד רמה".
"הייתי מציע שבשאלה כזו נתייעץ עם אחיך, הרב יוסף".
אחי הקטן הוא באמת יהודי למדן, כבר כמה שנים הוא משמש כראש-כולל וכדיין בבית דין פרטי. מטבע הדברים הלו"ז שלו תמיד מלא, אך הוא מצליח להישאר תמיד נעים וידידותי, ולדעתי כאן טמונה ההצלחה שלו בפתרון בעיות סבוכות.
סיפרתי לו בחוסר נעימות על תקופה קשה מבחינה רגשית, ועל כך שהטיפול שהתחלתי נחשב מבחינתי ככישלון. שיתפתי אותו בהסכם עם המטפלת, על פיו לא אקבל החזר על פרישה באמצע סידרת הטיפולים, וסיימתי בתיאור סדרת האיחורים של המטפלת הדגולה. תהיתי בפניו אם זו סיבה מספקת לבטל את החוזה בינינו, ולהיות פטורה מהמשך התשלום.
יוסף הקשיב בתשומת לב, ואמר: "השאלה היא, האם הבהרת למטפלת מיד כי אינך מוכנה להמשיך כך. האם המשכת להמתין בתור או פשוט עזבת את המקום כשראית שהאיחור נעשה משמעותי מדי"?
"האמת היא" הגבתי חרישית, "שחוץ משאלה מתבקשת על האיחור, נשארתי בפגישה, הרגשתי שכך אני מכבדת את עצמי. עכשיו חושבת על כך שזה בדיוק הפוך. אם המטפלת הייתה מספיק מכבדת אותי היא הייתה מתאמצת יותר, או לפחות מסבירה את עצמה בצורה יותר הגיונית, ולא מצטדקת".
התאכזבתי לשמוע את המשפט הבא מפיו של יוסף: "אם ככה, צר לי לבשר לך כי הבעיה היא שלך. "העובדה שהמשכת להגיע לפגישות למרות האיחורים, עלולה להתפרש כהסכמה שקטה", הסביר יוסף. "מבחינה הלכתית, יש סיטואציות שבהן המשך הקשר אינו מהווה מחילה או הסכמה, אבל במקרה שלך – זה לגמרי לא כך".
"אז אין לי זכות לבטל את החוזה?" שאלתי בעגמימות.
הכחכוח מעבר לקו היווה אישור עבורי. "תביני טלי" אמר יוסף: "אילו היית עוזבת את המקום בעקבות העיכוב בתור – היה מקום לדון אם העיכוב מהווה עילה לבטל בגינו את הסכם-ההתקשרות. ברגע שנשארת – ויתרת".
"מה שבטוח" הרגיע אותי שלמה מאוחר יותר, "זה שאמנם הלך הכסף, כפרת עוונות, אבל לפחות את הנפש שלך חילצת בזמן מטיפול שאינו הולם אותה".
"איזה דרמטי אתה" צחקתי. "מי שישמע, כאילו ניצלתי מאיזו כת מסוכנת".
"אני רואה שאת כבר חוזרת לעצמך טלי", סנט בי בעלי בחזרה. "נראה לי שהיית צריכה לעבור את הטיפול הכושל הזה כדי לגלות בעצמך תעצומות נפש מחדש".
"נו באמת, הגזמת" רטנתי.
טוב, הרהרתי לעצמי. בעלי רוצה בסך הכל בטובתי. חשבתי על כך, שלפעמים אנחנו סתם מנפחים בעיות מינוריות, מתוך מחשבה שזה יקדם אותנו בחיים. במענות של הרבי רווח מאד הביטוי "יסיח דעתו מכל הנ"ל", כלומר, הפתרון הטוב לדאגות הוא למצוא תעסוקה אחרת שתמנע מאיתנו לשקוע בבוץ רגשי שלילי. מעט אור – דוחה הרבה מן החושך.
מקורות:
שו"ע חו"מ סי' שכו סמ"ע ס"ק ו בשם שו"ת מהר"ם פדווא סי' לט. שו"ת הראנ"ח סי' מא, הו"ד בעזר לחושן סי' רלב הע' לב. שו"ת מהרי"ל דיסקין פסקים סי' רח.
[עריכה: ש. מלומד ©]
