"אתה לא זוכר על מה חתמת"? שאלתי את ספי.
"על מה חתמתי, הראל…"?
"מה אתה מיתמם?!", כעסתי. "בתחילת ההעסקה שלך, סיכמנו בחוזה שאתה עובד כפרילנסר. היית אמור להביא לי בכל חודש קבלות וכנגדן הייתי משלם לך. לא יתכן שבגלל אזלת היד שלך אילצת אותי בסוף להביא לך תלוש-שכר כל חודש, ובסוף אתה רוצה לנצל אותי ככה! אם הייתי יודע עם מי יש לי עסק, ספק אם הייתי מעסיק אותך בכלל"!
ספי צחק. "קל לך לומר עכשיו שהיית מוותר עלי. לא שמעתי אותך אומר את זה כשמילאתי את שליחותי נאמנה".
פה כבר ממש התעצבנתי, אבל השתדלתי לשמור על איפוק בקולי: "אני לא רוצה להתווכח, ובכלל זה ממש לא הנושא. אני בסך הכול מנסה להבהיר עם מי הצדק".
בטרם יהיה ברור שאנחנו כן באמצעו של ויכוח, הסברתי: "את המשך הדיון נעשה בבית הדין".
ספי, שהיה נראה שאנן עד עכשיו, הזעיף את פניו: "מה כבר ביקשתי, להיות עובד על פי החוק, ועשית ממני איזה שקרן".
"לא אמרתי שאתה משקר", ניסיתי לרכך. "רק תיארתי מצב בו עלינו ללבן כמה נקודות, ולהבין איך להגדיר את עבודתך".
אני לא יודע אם ספי שמע את כל המשפט, כי באמצעו הוא כבר הפנה את גבו ועזב את המשרד. טוב שהוא לפחות השאיר את הדלת פתוחה, שלא יספר אחר כך לכולם "עזבתי בטריקת דלת"… אני מגחך לעצמי. למעשה, צריך לבדוק איך ממשיכים מכאן.
סליחה שלא הצגתי את עצמי, אבל בבעלותי יש קייטרינג מפותח, עם כשרות מהודרת. ההזמנות הסדירות הן של מוסדות חינוך המספקים 'הזנה' (ארוחת צהריים) לתלמידים שנשארים ליום לימודים ארוך. אני מקפיד שהתפריט יהיה בריא ומזין, כי ככה הילדים ילמדו טוב יותר. בנוסף אני משתדל גם שהאוכל יהיה טעים, כדי שהילדים ירצו לאכול את כל הטוב שאני דואג להכין להם.
חלק ניכר מהעלות הסופית של מנת האוכל מורכב מעלויות האריזה והשינוע. העובדה שהקייטרינג מכין אוכל טעים, לא מספיקה כדי שהוא יגיע למי שרוצה ליהנות מהאוכל. עם הזמן, הצלחתי להרכיב קבוצת נהגים המבצעים קוי-חלוקה של המזון בצורה מסודרת וקבועה.
את הנהגים אני לא מעסיק כעובדים רגילים עם תלושי שכר, אלא משלם להם על כל קו-חלוקה שהם ביצעו בהתאם לחשבונית שהם מנפיקים לי.
גם עם ספי סיכמתי שהוא יפתח תיק 'עוסק' במס הכנסה ואני אשלם לו כנגד חשבוניות. הבעיה הייתה שהוא גרר רגליים, ולכן בלית ברירה התחלתי לשלם לו ב'תלוש-שכר' כמו עובד רגיל.
האמת היא שאני לבדי לא הייתי מצליח לאחוז ראש עם כל החשבונות, אבל תודה לא-ל זכיתי במזכיר מסוּר שיש לו 'ראש גדול', והוא נותן מענה לכל מה שצריך ברמה הארגונית. הוא משמש גם כמנהל החשבונות של הקייטרינג, כך אני יותר רגוע.
עכשיו, כשהיחסים ביני לבין ספי עלו על שרטון, הוא החל להשמיע דרישות שונות על ההפרשות שהייתי צריך להפריש לו ועל הזכויות שמגיעות לו כשכיר. "את המשך הדיון נעשה בבית הדין", סיימתי בשיחה איתו.
'יום הדין' הגיע. מסתבר שספי עשה 'שיעורי בית' טובים. לפי הטענות שהוא העלה, יש מצב שהוא גם שילם לטוען-רבני שיערוך לו את הטענות. לא אלאה אתכם בכל הדרישות והדין-ודברים שהיו לי עמו, אבל אחת הדרישות שלו הייתה מוגזמת לחלוטין;
הוא מצא איזה חוק, לפיו אם לא הודעתי לו את תנאי ההעסקה בצורה ברורה – אני חייב לו פיצויים שיכולים להגיע לסכום של חמשה עשר אלף שקלים, אולי גם יותר. הוא בעצמו לא היה בטוח כמה הוא תובע, אבל היה ברור שמדובר בסכום גדול.
בלי להתבלבל הוא ציין באגביות, שמגיע לו עוד פיצוי על כך שהתלושים היו פיקטיביים, זאת מכיון שמספר השעות שעליהם דוּוַח בתלוש לא היה בהלימה למציאות, לכן הוא זכאי על פי חוק לפיצוי של חמשת אלפים שקלים על כל תלוש לא מדויק. בחישוב פשוט הוא קיבל למעלה משלושים תלושים במשך תקופת העסקתו.
"אני מסתפק בדרישת פיצויים אלה 'רק' על שלושים תלושים", סיכם ספי בנימה מתחשבת.
'אם אפשר לדבר בסגנון של 'רק' על דרישה של מאה וחמישים אלף שקלים', הרהרתי ברוגז.
ספי טען בלהט, שכאשר החוק מיושם בצורה שוויונית, הוא הופך ל'מנהג המדינה' והוא מחייב על פי תורה.
'בטח גם את המילים האלה הוא מדקלם מדברי הטוען הרבני שאיתו התייעץ', חלפה המחשבה בראשי.
הדיינים האזינו להסבריו ברוב קשב, ולאחר התייעצות קצרה ביניהם הודיעו שהדרישות של ספי נדחות לחלוטין.
אב בית הדין הסביר לנו, שיסוד דבריו של ספי אודות ההכרה ההלכתית בחוק שוויוני המיושם בחיי היום-יום בתור 'מנהג המדינה' נכון בעיקרו. אך מדיוק לשון הרשב"א והבית מאיר עולה, שכמו בחיים, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. גם ל'מנהג המדינה' יש יוצא מן הכלל, ורק כשיש נזק ברור ומוכח, שעל פי ההלכה האדם פטור מלשלמו (כגון שמדובר ב'גרמא' או סיבה אחרת) ומנהג המדינה הוא לשלם – ההלכה מכבדת את מנהג המדינה ומחייבת לשלם. אבל כאשר ישנו איזה 'מנהג-מדינה' לשלם על דבר שאין לו הלימה לנזק כלשהו – אין שום אפשרות לחייב תשלום כזה על פי תורה.
ספי הקשיב בתשומת לב להסבר של הרב. לאחר רגע של שתיקה אמר: "אני מבין. לא חשבתי על זה ככה. אבל תכל'ס זה די-הגיוני שעל פי הלכה לא שייך לדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק".
הרגשתי איך המתח יורד מכתפיי. "אני שמח שאתה מבין", אמרתי לספי. "תמיד הערכתי את העבודה שלך, וחבל לי שהגענו למצב הזה".
ספי הנהן. "גם אני מצטער שהגענו לכאן. אולי היינו צריכים לדבר על הדברים האלה מוקדם יותר".
"אתה צודק", הסכמתי. "לפחות הרווחנו יסודות של ידע הלכתי מעשי, אני חושב שעכשיו נוכל לסיים את ההעסקה שלך בצורה תורנית והוגנת לשנינו, בלי קשר לחוקים או לפיצויים מופרזים".
כשחזרתי למשרד, החלטתי לעבור על כל חוזי ההעסקה שלי, לוודא שהכל ברור ומפורש. אולי זה יקח זמן, אבל אין ספק שזו השקעה שתשתלם בטווח הארוך.
מקורות:
שו"ת הרשב"א ח"ב סוף סי' רסח. בית מאיר אבן העזר סי' נא ס"ו. פתחי תשובה סי' נא ס"ק ט.
[עריכה: ש. מלומד ©️]