"מה קורה עם הוידאו של הגברים"?! ידעתי שהשאלה תגיע. עם כל ההכנה הנפשית שעשיתי לזמן בו אאלץ להתמודד עם התוצאות, בפועל הייתי מאוד נבוך.
"האמת היא, שאת ההסרטה מהצד של הנשים שלחת מאוד מהר", היא אמרה בניסיון לרכך מעט את הדרישה, "אולי זה סוג של 'ליידיס פירסט'"? הוסיפה בגיחוך.
עדיין לא עניתי.
"ובעצם, התמונות מצד הגברים גם הגיעו במלואן. כמה זמן כבר לוקחת עריכה של עוד סרט וידאו"? אֵם הכלה חסכה לי דיבורים. בכוונה הזדרזתי להגיש את מה שהיה באפשרותי כבר למסור, כדי להותיר את רושם האמינות שהותרתי עליהם בהתחלה.
לוּ היה לי אומץ לומר לה את האמת…
ה' עֵדִי על המאמצים המרובים שעשיתי כדי לשחזר את ההסרטות שנמחקו. טעות אנוש אמנם, אבל טעות פטאלית. באמת שניסיתי בינתיים את כל מה שביכולתי.
שילמתי לשלושה בעלי מקצוע שונים המתמחים בשחזור חומרים שנמחקו, אך אף אחד לא הצליח להשלים את המלאכה.
"התשלום הוא בלי אחריות" אמרו לי כולם. "זה קצת כמו הימורים" לָאַט לי אחד שניסה לעשות רושם של אדם הגון, "השכר במקצוע שלנו הוא כמו של אלוקים, משלמים לנו על המאמצים גם אם לא הבאנו את התוצאה".
לא אהבתי את המילים הללו, אך לא הייתה לי ברירה. הייתי מוכרח לשאת בתוצאות הנזק שקרה לי, גם אם בשוגג. המשפחה מחכָּה להסרטה! נפרדתי מכמה אלפים טובים כדי שבעלי המקצוע יעשו את המאמצים שלהם, אך אלה לא נשאו פרי.
אני לא זוכר מה בדיוק גרם לכך שהשיחה ביני לבין אֵם הכלה קצת הסלימה, אבל בסוף אמרתי לה את האמת.
"גברת כהן", כחכחתי בגרוני. "את יודעת שכולם מכירים אותי כצַלָם מאוד אחראי. אין לי הסבר לְמה שקרה דווקא עם החתונה שלכם. נוכחתם בעצמכם איך בחתונה עצמה הכל תיקתק כמו שצריך. צוות הצלמים תיזז בין כל הזירות על מנת לתעד את האירוע בצורה המקצועית והטובה ביותר".
"אני לא צריכה שתערוך כעת הספד לעצמך", היא נזפה. "אני יודע! רק רציתי להסביר, שתביני מה זה טעות אנוש". הרגשתי מושפל. "טוב תספר" היא פקדה, מסרבת להתרצות.
"יומיים אחרי החתונה שלכם, הצלם שהסריט את הצד של הגברים הביא לי את כרטיס הזיכרון עם ההסרטה. בטעות לחצתי על 'אתחול' הכרטיס… הכל נמחק! בהתחלה נבהלתי ממש. אחרי כמה שניות נשמתי עמוק, נזכרתי שהיום ישנם מומחים שיודעים לשחזר זכרונות אבודים מדיסק. שילמתי 5000 ₪ לכמה בעלי מקצוע על מנת לנסות לשחזר את ההסרטות. אחרי שהוצאתי את הסכום הזה ללא הועיל, השגתי תיעוד חלקי של צד הגברים בחתונה באמצעות מצלמות האבטחה של האולם. כמו כן, בחלק מהזמן היה מסריט נוסף בשטח, חבר של החתן שמתנסה בצילומים, ממנו לקחתי עוד חלק. כעת אני עובד על בניית כל החלקים לפאזל שיהיה דומה איכשהו למקור. אוקיי?! את מבינה את מה שקרה? … הלו"?
לא נשמעה תגובה. "הלו, את שומעת אותי"?
"זה מה שיהיה לנו"? היא אמרה לבסוף, מתייפחת. "גיבוב של הסרטות ממצלמות האבטחה ומעוד איזה פלאפון של מישהו"?
לא ידעתי מה לומר. אחרי כמה שניות הגבתי. "אני ממש מצטער. באמת עשיתי מה שיכולתי".
"כאילו שעוזרת לי ההתנצלות שלך", הקול שלה השתנה באחת מבכי לכעס: "חתונה היא אירוע של פעם בחיים"!!!
לא יכולתי שלא להעביר בראשי את המילה 'הלוואי'…
היא לא הפסיקה להצליף בלשונה: "זה לא דבר שאפשר לשחזר, זה לא כמו הצגה שאתה יכול להסריט שוב. רגע, במצלמות האבטחה בוודאי אין את החופה, נכון"?
עם כל ההשתתפות בצער, היה נראה לי שהיא קצת מגזימה. "קודם כל, אני ממש מאחל לזוג היקר שאכן החתונה הזו תהיה היחידה בחייהם, ושיהיה להם בניין עדי עד".
"דבר שני", התחלתי, "בעצם… לא". רציתי לומר לה את מה שעמד לי על קצה הלשון: "האם נראה לך שווה לבכות ככה על וידאו חסר"? אבל שתקתי. תיארתי לעצמי שמדובר באישה רגישה במיוחד, ואולי גם פרפקציוניסטית מדי. נזכרתי בשלב הצילומים איך ביקשה עוד ועוד תמונות כדי ש'בטוח תצא בסוף תמונה טובה של כל המשפחה'.
"אני מבינה", אמרה לבסוף, בקול שנשמע ממנו שהיא מאוד לא מקבלת את הדברים ולגמרי לא מבינה את הצד שלי.
"אשמח שתעדכן אותי כשתצליח בכל אופן לייצר לנו סרט וידאו כלשהו", הוסיפה בקול נכאים.
"כן", נשמתי נשימה ארוכה אחרי המילה הקצרה הזו.
שיחת הטלפון מאחוריי. עריכת הוידאו לפניי.
אחרי שעות של עבודה הצלחתי לייצר וידאו חדש המשחזר את כל החתונה מכיסוי הכלה ועד ה'שבע ברכות', בניכוי החופה עצמה.
לא אמרתי לה שסכום הכסף והזמן שהשקעתי בניסיון לשחזור הוידאו, שווה כבר יותר ממה שהיא אמורה לשלם לי על העבודה. ידעתי שהיא תגיב על כך שזו בעיה שלי. ו"מה זה ענייני. אתה התרשלת במלאכתך".
*
האמת שכשישבנו לפני האירוע, הפרפקציוניסטית הזו ביקשה שאכתוב בצורה ברורה איך מתחלק התשלום על כל האירוע: "תמונות 1,000 ₪. הסרטות גברים ונשים 1,500 לכל צד. 1,000 נוספים על עריכת הסרט".
לי היה ברור שהיא צריכה לשלם לי 1,000 על צילום התמונות, 1,500 על הסרטת צד הנשים, ועוד 500 על עריכת סרט הנשים. לא ידעתי מה אמור להיות בגורלם של ה-2,000 האחרים של צד הסרטת ועריכת צד הגברים, אחרי הכל השקעתי שעות רבות כדי לייצר להם יש-מאין את הסרטון הזה ממצלמות האבטחה.
מהגברת היקרה ניכר שלא היה אופציה לבקש, היא הייתה נרגזת. רציתי לשאול רב רק כדי להרגיע את עצמי מה הייתי צריך לעשות לכתחילה. מאידך, אולי אני צריך אפילו לשלם להם פיצויים על הנזק שגרמתי?!
הרב הסביר לי כי "על פי הלכה קשה להגדיר את מחיקת התמונות כ'נזק', למרות שברור שמבחינה רגשית אין תחליף לצילומים הללו ואין אפשרות 'לשחזר' את האירוע".
"מחילה הרב", התנצלתי אך הרגשתי שאני חייב להעיר, "קרה לי אירוע שבו החתן היה עסוק מדאי ברעשי-הרקע שסביב החופה, וכשגילה שרגע הכניסה שלו לחופה לא תועד הוא יצא מהחופה וחזר שוב על הכניסה כשהוא מלווה על ידי השושבינים, כדי שחס ושלום לא יימחק פרק זה מחייו…".
ניתן היה לשמוע את החיוך של הרב דרך שפופרת הטלפון. "בהחלט, אנשים לא תמיד מבחינים בין עיקר לטפל. בכל מקרה, תמונות של חתונה פרטית זה מוצר שאי אפשר למכור אותו בשוק, רק בני המשפחה מעוניינים בו ולכן קשה להעריך בכסף מהי העלות של הנזק הזה, מקסימום – מחיר הדפסת התמונות, שהוא סכום זניח ביחס לצער הרגשי של המשפחה". (שו"ת תורת אמת סי' קיט. קצות החושן סי' שלט ס"ק ג).
"עם זאת, על השעות שאותם השקעת אינך זכאי לשכר, ואסביר מדוע. באופן כללי יש שני סוגי העסקה – 'שכיר' ו'קבלן'. ה'שכיר' מקבל שכר בהתאם למספר שעות עבודתו. ה'קבלן' – בהתאם לטיב המוצר. צלמי אירועים מקבלים בדרך כלל שכר בהתאם לתוצר של תיעוד האירוע ולא לפי מספר שעות העבודה. זה נכון שיש תעריף מיוחד על 'שעות נוספות', אך הבסיס אינו מחושב לפי שעות (ראה חו"מ סי' שלג). אתה, לא הגשת להם את המוצר שהם הזמינו ממך – הסרטה של צד הגברים, לכן אינך זכאי לתשלום על שעות העבודה שהשקעת" (חו"מ סי' שלה ס"ב).
"כואב, אבל נשמע הוגן" המהמתי.
"כבוד הרב", שאלתי, "גם ליצור קליפ ממצלמות האבטחה זה דורש טרחה, ואולי על זה מגיע לי כסף?".
"אתה לגמרי צודק", אמר הרב, אבל הוסיף: "לדעתי, ואני אומר זאת רק כעצה ולא כהוראת הלכה, הייתי ממליץ לך לוותר על זה. גרמת להם צער גדול, ולמרות שעל פי הלכה מגיע לך תשלום על הפקת הסרטון ממצלמות האבטחה אני חושב שהיה ראוי לא לבקש מהם. אם הם היו מגיעים לשאול אם הם צריכים לשלם לך על כך – הייתי אומר להם שבהחלט כן, אבל לך – לא הייתי מציע לדרוש זאת".
"יש לך מזל" הוסיף הרב, "שמדובר במשפחה של אנשים יראי שמים שלא יגשו לערכאות. על פי 'משפטים בל ידעום' של בתי המשפט האזרחיים יתכן שעוד היית עלול לצאת מהסיפור הזה בשן ועין וכדומה".
הודיתי לרב ולמדתי על בשרי פרק בלקיחת אחריות וזהירות לעתיד.
[עריכה: ש. מלומד ©️]
נ.ב. שמות האנשים והמקומות בדויים
